ספרד הגיעה למשחק מול צ'ילה כאלופת אירופה פעמיים ברציפות וכאלופת העולם. ההדחה כבר בשלב הראשון מהווה מכה עבורה. אף אחד לא ציפה לזה שם ולא באף מקום אחר. למרות ההפסדים, אי אפשר להגיד שנגמר עידן בנבחרת ספרד. לא מדובר בנבחרת זקנה. יש שם שחקנים שימשיכו עם הנבחרת. אולי שניים או שלושה שחקנים יסיימו את דרכם, אך כל השאר ימשיכו יחד עם השחקנים הצעירים שזכו באליפות אירופה שנערכה כאן בישראל, וזה יהיה השלד לשנים הבאות.
בטורניר הזה נתנו לשחקנים הוותיקים שרשמו את כל ההישגים האדירים כבוד. אלו שחקנים, שלמרות המעידה, צריך להוריד בפניהם את הכובע. אסור לקטול אותם ואסור לשכוח את מה שהם עשו. אין נבחרת שעשתה מה שהם עשו בשש שנים האלו.
בשונה מישראל, בנבחרות אחרות מי שלוקח את ההחלטה אם לפרוש זה השחקנים. אם שחקנים ירגישו שהם לא יוכלים להמשיך הם יעשו זאת לבד ולא יראו להם את הדרך החוצה. מדובר בשחקנים שתרמו רבות לנבחרת וזכו בשתי אליפויות אירופה ובמונדיאל. יתנו להם את הכבוד אם לפרוש או להישאר.
 |
| אינייסטה וקסיאס שבורים (רויטרס) |
|
| |
אחרי שני משחקים, לספרד אפס נקודות ויחס שערים 7:1. אם מישהו היה אומר שזה מה שיקרה בשני המשחקים הראשונים היו אומרים שהוא לא שפוי. אין ספק שהספרדים לא ירצו לזכור את הטורניר הזה, אבל בכדורגל זה קורה ואני בטוח שיסיקו מסקנות שם. זה לא משהו שיכול לקרות לספרד לאורך זמן כי מדובר במעצמת ספורט ענקית.
מלבד הניצחון המרשים של צ'ילה על אלופת העולם, ראינו נבחרת שרצה ונחלמת. היא שיחקה עם הרבה הרבה לב. מעל כולם, מי שהיה השחקן הטוב על המגרש הוא ארתורו וידאל שלא הפסיק לרוץ. לקראת הסיום הוא נפל מהרגליים. צ'ילה עשתה עבודת הגנה רבה וכל השחקנים עזרו במשימה. ליד כל שחקן ספרדי היה שחקן צ'יליאני וזאת הייתה חוויה לראות זאת. כשעובדים קשה יש תוצאות. פשוט להוריד את הכובע בפניהם. גם מרסלו דיאס היה מצוין. שיחקתי נגדו עם מכבי תל אביב ארבע פעמים בעונה החולפת כשפגשנו את באזל, והוא היה מהמצטיינים במגרש.
ולסיום, המפגש הבא בין צ'ילה להולנד יהיה מאוד מעניין כי מהבית הזה תצא הנבחרת שתשחק נגד נבחרת ברזיל. מי שתסיים מקום שני, כנראה תשחק נגד הסלסאו, והנבחרות האלו רוצות להימנע מכך. הולך להיות משחק קשוח כי שתיהן רוצות לסיים כראש הבית. לפגוש את ברזיל שמארחת את הטורניר זה ממש לא קל.