אם יש אדם אחד שלא התפלא כשברצלונה הכריזה בעונה שעברה בעונה שעברה על צירופו של ארתורו וידאל, שיקום. בגיל 32, הצ'יליאני שהגיע בכלל על תקן יורשו של פאוליניו עושה את הבלתי ייאמן, לא פחות, בעונה וחצי שלו עד כה עם הקטאלונים, ולמרות שהוא לא פותח באופן קבוע בהרכב – אוהדי האלופה פשוט התאהבו בצדק בלוחם מספר 1 שלהם על המגרש ובאיש שלא מפסיק להפתיע (ולהבקיע) פעם אחר פעם, דווקא מהסיבה שאולי אין כזאת ציפייה ענקית ממנו. לקראת ריאל מדריד הערב (ראשון) ב-22:00, הקשר הכי טוב סטטיסטית בסגל האדום כחול בא לתת עוד הצגה. הקלאסיקו, כמו כל כל משחקי הליגה הספרדית, ישודר בערוץ ONE למנויי HOT, מנויי yes, סלקום TV ופרטנר TV.

חמש דקות נותרו על השעון במשחק בין בארסה לחטאפה מוקדם יותר החודש, ו-וידאל עלה מהספסל במקומו של אנסו פאטי לזמן שנותר בשביל להרוג את המשחק. התפקיד שהוא רוצה בקבוצה? ממש לא, אבל זה לא שינה את העובדה שהתאבד על כל כדור עד לשנייה האחרונה, ביצע לחץ ועזר לחבריו לשמור על התוצאה. אותן מעט דקות מספרות בקצרה כמעט את כל הסיפור של פעמיים אלוף דרום אמריקה בקבוצתו; כשצריך לכסות שטחים הוא מכסה שטחים, כשצריך לרץ או לעשות הגנה הוא עושה זאת על הצד הטוב ביותר וגם כשהקטאלונים זקוקים לשער הוא מופיע מקדימה – כולבויניק של ממש.    

ראשון ב22:00- הסופר קלאסיקו הגדול!!!

לצ'יליאני אין את ה'לוק' של הילד הטוב שבדרך כלל מאפיין את שחקני בארסה, או יותר נכון אפיין בתחילת העשור הקודם, אבל שחקן עם חוצפה חיובית כמו שלו כבר לא נראה זמן רב במחוזות הקאמפ נואו. הוא לא יחפש בהכרח את הנעת הכדור הלא מסוכנת לרוב כמו חלק גדול מחבריו, אלא את הפס האמיץ קדימה, החדירה הבלתי צפויה לרחבה, הבעיטה המתוחכמת, ואת כל זה אוהדי ברצלונה שלאחרונה לעיתים קרובות מדי 'משתעממים' מסגנון המשחק של הקבוצה שלהם – יודעים להעריך. הבעיה של וידאל היא שנכון לכרגע, המאמן שלו קצת פחות.

אצל ארנסטו ואלוורדה, במיוחד בעונה הראשונה של וידאל, הקשר קיבל קרדיט וערך 53 הופעות בדרך לזכייה בליגה והעפלה לחצי גמר הצ'מפיונס (בצמד המשחקים מול ליברפול, אולי החשובים ביותר של בארסה בעונה, הוא פתח בהרכב). לעומת זאת, קיקה סטיין קצת פחות מאמין באיש של הקבוצה למשימות המיוחדות, לפחות בכל הקשור לקרדיט שהוא מעניק לו, כאשר רשם רק שלוש הופעות בהרכב בליגה מאז שהגיע האיש החדש על הקווים ואף חימם 90 דקות את הספסל ברבע גמר הגביע בו הקבוצה הודחה.  

ארתורו וידאל. לסטיין לקח זמן להאמין בו (La Liga)ארתורו וידאל. לסטיין לקח זמן להאמין בו (La Liga)

דווקא כשנראה היה שהמאמן סוף סוף יתחיל לתת בו קצת אמונה (90 דקות נגד אייבר במשחק הליגה האחרון ועלייה בהרכב נגד נאפולי בצ'מפיונס) וידאל קיבל את האדום הראשון שלו בקבוצה אחרי שאיבד את הראש, והוא יקווה שהדבר לא יעלה לו גם באיבוד מקומו בהמשך. בכלל, הדרך שלו במועדון התאפיינה בלא מעט עליות ומורדות במעט הזמן שלו בקבוצה, אבל מה שמשותף לכולן הוא שהצ'יליאני התגבר עליהן ובגדול, ומלהיות למשל עם רגל וחצי מחוץ לבלאוגרנה בחלון ההעברות של ינואר הפך לבלתי ניתן למכירה ולשחקן שברצלונה בהחלט תילחם בקיץ כדי לנסות להשאירו, חרף גילו המתקדם.

אחד מהמשברים הגדולים ביותר של הקשר באלופת ספרד הגיעו בדצמבר האחרון, אז עורכי דינו טענו בפני המועדון שלשחקן מגיעים עוד כ-2.4 מיליון אירו בבונוסים אחרי ששיחק בעונה שעברה מעל 60 אחוז מהמשחקים, כשהקבוצה הצהירה שהדבר אינו נכון כי לא השלים בכולם מינימום של 45 דקות. וידאל לפי דיווחים היה מוכן להסתפק רק בחצי מהסכום, אבל כשבארסה סירבה נציגיו איימו לתפוח בהליכים משפטיים, דבר שבוודאי לא תרם ליחסים בין הצדדים. תוסיפו לכך את הגעתו של פרנקי דה יונג בקיץ שהורידה אותו בהיררכיה ואת השמועות הבלתי פוסקות על מעבר לאינטר ותקבלו מספר הסחות דעת שכלל לא פשוט לאף שחקן להתמודד איתן.  

ולמרות הכול, וידאל מוכיח לכולם שהצד המנטלי שלו הוא מהחזקים שיש כיום בסגל של ברצלונה. הוא ממעט לטעות, כבש העונה שישה שערי ליגה (חמשת הראשונים – מתוך חמש בעיטות בלבד למסגרת, הזוי) ומעבר לכך מספק לקבוצה פתרונות יצירתיים להתקפה, שנראית הרבה פחות צפויה כשהוא על המגרש. בקלאסיקו הראשון שלו הצליח לכבוש כמחליף ב-1:5 ההיסטורי בקאמפ נואו, ומאז שותף בארבעה נוספים, כשבכולם עלה כג'וקר מהספסל ולא נכנע באף אחד מהם. הפעם הסיכוי שלו לפתוח נגד הבלאנקוס הוא הרבה יותר גבוה בשל חסרונם של לואיס סוארס ואוסמן דמבלה, והעובדה שסטיין הימר בצמד המשחקים האחרונים על מערך 4:4:2 שבאופן מפתיע די עבד.

יש עוד פרמטר אחד חשוב ומשמעותי מאוד בו וידאל תורם לקבוצה – היחסים שלו עם ליאו מסי. הפרעוש נראה נינוח לצד עמיתו מדרום אמריקה, התיאום ביניהם עובד מצוין (בישלו זה לזה לא מעט העונה), ומעבר לכך, אם בשנים הקודמות לואיס סוארס, ניימאר או פיליפה קוטיניו היו אלו שצולמו נכנסים עם הפרעוש למגרש, הרי שהעונה זה בעיקר ארתורו. מעבר להיותו חבר קרוב של הקפטן, הארגנטינאי שכבר הפסיד לו פעמיים בגמר הקופה יודע את מה שפפ גווארדיולה, שאימן בעצמו את הצ'יליאני, סיכם לגביו בצורה הטובה ביותר כשאמר עליו בעבר: "אם אני צריך לצאת למלחמה, הייתי לוקח איתי את וידאל". כשבעבר שלו ניסיון עם מאמנים כמו הקטאלוני, יופ היינקס, מסימיליאנו אלגרי, אנטוניו קונטה ואפילו מרסלו ביילסה וחורחה סמפאולי, אפשר להבין למה יש בשחקן הזה כל כך הרבה ניסיון ועומק.  

אולי השם שלו לא הכי "סקסי" בכל הקשור להרכב, הוא לא צ'אבי וגם לא אינייסטה או בוסקטס, אבל לאחרון שעדיין נמצא בקבוצה וגם לפרנקי דה יונג למשל יש לא מעט מה ללמוד מהצ'יליאני הלוחמני, שהוא סטטיסטית הקשר מספר 1 בקבוצה. וידאל הוא לא וירטואוז, רחוק מכך, הוא גם לא קוסם או איזה גאון גדול, אבל הוא מיוחד ותמיד פעיל מאוד במשחק, וזה מה שברצלונה צריכה, במיוחד נגד ריאל מדריד. אסור לשכוח שמדובר בשחקן עם קבלות והרבה מהן, בכל זאת הוא מחזיק בשיא היסטורי של זכייה באליפות בכל אחת משמונה העונות שעברו מאז 2012 כולל, ועוד עם שלוש קבוצות שונות. האם הוא היה ה-שחקן של יובנטוס, באיירן מינכן או ברצלונה באותן עונות? לא בהכרח, אבל הסטטיסטיקה לא משקרת והיה לו חלק נכבד מאוד. העונה הוא בטח לא רוצה שהרצף הפנטסטי הזה יישבר.

כדי שזה יקרה, השחקן שלעיתים לא מספיקות העונה מועדף על פני ארתור או איבן ראקיטיץ' צריך לשחק. הוא כבר הביע מוקדם יותר העונה חוסר שביעות רצון ממעמדו בקבוצה, יש שיגידו בצדק ויש שיגידו שלא. וידאל שמח בברצלונה, הוא בעצמו לא ציפה שישתלב כל כך טוב, אבל בטח בגילו חשוב לו לשחק, וזה לא סוד שיכול מאוד להיות שמדובר בעונה האחרונה שלו אצל הקטאלונים, כשבצוות המקצועי של אינטר כבר הצהירו כי ארתורו הוא אחת מהמטרות שלהם לקיץ. מחירו לא אמור להוות מכשול, אבל גם לו ועמוק בפנים גם לבארסה בטוח יש רצון עז שיישאר, לפחות לעוד עונה. הופעה טובה בברנבאו וניצחון שיקרב את הבלאוגרנה לאליפות עשויים לקרב את החלום הזה למציאות, ואם כבר הגעתם לכאן – מה דעתכם, האם הוא צריך להישאר או לחפש אתגר חדש? הצביעו!    

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה