ליאו מסי חוגג היום 30, ומה כבר אפשר לאחל לשחקן שיש לו כמעט הכל? אולי, בתור התחלה, קצת אהבה מארץ מולדתו. הפרעוש הפך כבר מזמן לקונצנזוס בכל מקום בעולם, כזה שלאף אחד אין שום דבר רע לומר עליו, אפילו היריבים הגדולים ביותר מפרגנים לו, אז איך יכול להיות שהביקורות הכי קשות עליו מגיעות דווקא מהאוהדים וכלי התקשורת בארגנטינה, מדינה שכבר יודעת דבר או שניים על הערצה עיוורת וחסרת פרופורציות של כוכבים?
כל מי שביקר בארגנטינה, בעיקר בבואנוס איירס או ברוסאריו, עיר הולדתו של הפרעוש, יכול להעיד שהשחקן הוא למעשה הפנים של הכדורגל הארגנטינאי. אי אפשר לברוח מהפרצוף שלו, שמעטר פרסומות רבות בכל פינה, בכל עיר. אם הצלחתם לברוח מהפרסומות וכרזות הענק, בטח תשמחו לגלות פוסטרים של השחקן תלויים כמעט בכל מסעדה או למעשה, כל עסק קטן או גדול, בין אם לבד ובין אם בצוותא עם חבריו לנבחרת.
מסי חוגג עם הקהל הארגנטינאי (רויטרס)ארגנטינה חיה ונושמת כדורגל 24/7, החל מהאזרח הפשוט ביותר ועד לאנשים שבצמרת הפוליטית. בסך הכל זה נחמד, אך כפי שראינו בגמר המונדיאל או בגמר הקופה, יש לזה גם לא מעט חסרונות. מדובר על מדינה שסובלת מעוני רב, טענות על שחיתויות בשלטון, ועוד לא מעט צרות אחרות, ואחד ממקורות השמחה היחידים שנותרו לה, כאלה שיכולים לאחד את המדינה ולהעניק קצת אושר, זה הכדורגל, וכידוע, אושר מהסוג הזה לא היה בארגנטינה כבר זמן רב, רק 'כמעטים' והרבה שיברונות לב.
על הנבחרת הארגנטינאית עוברת תקופה קשה מאוד. זה התחיל בהפסד הכואב בהארכה לנבחרת הגרמנית ב-2014, נמשך קיץ לאחר מכן בהפסד בדו קרב מהנקודה הלבנה לצ'ילה בגמר הקופה אמריקה, והגיע לשיא בקיץ שעבר בגמר הקופה סנטנריו. שוב הייתה זו צ'ילה בגמר, שוב הפסד בפנדלים. כלומר לא מדובר פה על נבחרת רעה שמפשלת לכל אורך הטורניר אלא על נבחרת טובה, טובה מאוד אפילו, שמגיעה לשלבים המכריעים בכל טורניר גדול ומפסידה בצורה הכי כואבת שאפשר. לנבחרת הודבקה תווית מוצדקת של לוזרית, ומי שהיה שם ו-'קיבל על הראש' יותר מכולם, הוא גם זה שגרף את כל המחמאות במשחקים המוצלחים יותר של הנבחרת - הקפטן ליאו מסי.
התקופה השחורה הזו של הנבחרת הציתה מחדש את ההשוואה בה כל כלי התקשורת והאוהדים כל כך אוהבים להתעסק, ואנחנו לא מדברים על מסי מול כריסטיאנו רונאלדו, אלא מול דייגו מראדונה. מראדונה הוא הדמות הנערצת ביותר בארגנטינה, גם עכשיו, כשהוא עשורים אחרי שיאו ולאחר שנכשל עם הנבחרת הלאומית כמאמן ועשה מעצמו צחוק בכל הזדמנות אפשרית, הוא נחשב שם ללא פחות מאלוהים, כי כך ארגנטינה מתייחסת לאגדות הספורט שלה. אז מדוע דין מסי שונה מדין מראדונה?
מראדונה (רויטרס)"מסי הוא קורבן של התקופה, אם כבר, בטח ובטח שלא אשם כמו שעושים ממנו", סיפר חבייר ג'לרדו, יליד רוסאריו ואוהד ניואלס אולד בויס, קבוצת נעוריו של הפרעוש. "אנחנו חיים בתקופה שהדעות של כולם מקבלות הרבה יותר במה, הרבה יותר כלי תקשורת, הרבה יותר אנשים שהדעה שלהם פתאום הפכה לרלוונטית מפיצים שמועות ויוצרים דיונים על אירועים שבכלל לא קרו"
"לעומת ההשוואות בין מסי לרונאלדו, שהן בסך הכל די לגיטימיות כי מדובר על שני שחקנים שמשחקים בקבוצות גדולות באותה התקופה, כל ההשוואה למראדונה היא בכלל הזויה לדעתי", המשיך ג'לארדו הטעון. "זו תקופה אחרת, והם עצמם שונים גם מבחינת היכולת וגם מבחינת האופי. מראדונה הוא אל ומיתוס בכל ארגנטינה, לא משנה איזה בושות הוא יעשה, כמה הוא ייכשל, ואיזה 'חרא' יוצא לו מהפה, הוא עדיין יהיה קדוש בכל המדינה. ללאו מגיע יחס דומה, או לכל הפחות יחס סלחני יותר".
"שלא יובן אחרת", סיכם הארגנטינאי. "אני לא חושב שמסי חף מביקורת ואשמה, וברור שככדורגלן הכי מפורסם בעולם הוא יספוג לא מעט אש, אבל זה צריך להיות הוגן. הוא היה חלק מאותם כישלונות, החמיץ מצבים מכריעים ולא הצליח להביא את הווינריות שלו מברצלונה למדינה, אבל אנשים מציירים אותו כאילו הוא מזלזל ומשקיע בעיקר בקבוצה ולא בנבחרת, וזה כל כך רחוק מלהיות נכון. הגאווה הלאומית שלו חשובה לו ואם הוא לא היה רוצה להיות בנבחרת הוא היה מוצא את הדרך".
מסי עם מראדונה באימון של ארגנטינה (רויטרס)"אף אחד לא שונא את מסי", סיפר דניאל ריבס, תושב בואנוס איירס המגדיר את עצמו כ-'לא ממש מחבב את מסי'. "אין פה שום דבר אישי נגדו למען האמת, ומראדונה בכלל לא קשור לעניין, אם זה היה מראדונה עם סרט הקפטן ונושא התואר 'השחקן הטוב בעולם', הוא היה מקבל את אותן ביקורות בדיוק כמו שמסי מקבל. מסי ארגנטינאי, הוא מכיר את המנטליות הדרום אמריקאית, בעיקר הארגנטינאית, ויודע בדיוק איך הכל פה יוצא מפרופורציות כשזה קשור לכדורגל. אם אתה קפטן הנבחרת והנבחרת לא מצליחה אתה לא יכול לברוח מזה"
"הזעם כלפי הפרעוש לא נובע משנאה אלא יותר מתסכול, תסכול וייאוש של עם שרוצה למחוק את התווית הלוזרית שנדבקה אליו", המשיך ריבס. "יכול להיות שאנשים העדיפו את התדמית של הילד הטוב שהייתה למסי בעבר, הילד הצעיר והעדין שרץ מהר וכבש בצרורות, אבל הוא מחוספס עכשיו, הוא מקלל קוונים, מסתבך בפרשיות, עושה קעקועים, למרות שזה נשמע מוזר, אלו דברים שגרמו לארגנטינאים לתלות בו תקוות. כלומר, היו הרבה שנים שידעו שהוא השחקן הכי טוב בנבחרת, אבל אף אחד לא האמין שהוא יהיה המנהיג שלה"
מסי מאוכזב (רויטרס)"צריך להבין", סיכם הארגנטינאי המתוסכל. "ככל שברצלונה מצליחה יותר, סליחה, שמסי מצליח יותר בברצלונה, וארגנטינה ממשיכה בכישלונות, כך גובר התסכול בקרב הארגנטינאים. לא אכפת להם שהוא נותן הכל בשביל הנבחרת ורוצה בהצלחתה בדיוק כמותם, המלחמה שלו מול עסקני ההתאחדות לא עניינה אותם, ולרובם גם לא היה אכפת מההתאגדות שלו ושל שאר השחקנים נגד התקשורת שם בפרשיית הסמים של אזקייל לאבצי. הם לא ראו את הדמעות שלו אחרי ההפסד לצ'ילה בגמר, כי הם היו עסוקים בלבכות בעצמם. ובכלל, אוהד כדורגל ארגנטינאי אחרי הפסדים הוא לא בדיוק אדם שפוי, אז למה לצפות ממנו להגיון מלכתחילה?"
אם כך, ל’כביכול’ סכסוך הזה בין מסי לאוהדי ארגנטינה יש פיתרון ולפיתרון הזה יש גם תאריך, 15.7.2018, גמר המוניאל ברוסיה, ההזדמנות האחרונה של הפרעוש לסיים את הקריירה הלאומית עם תואר גדול. כשזה יקרה, גם השונאים הכי גדולים שלו במדינה ישכחו לו הכל. רק לפני כל זה, הנבחרת, יחד עם מאמנה החדש חורחה סמפאולי, צריכה להתאפס על עצמה ולהעפיל למונדיאל. אם זה לא יקרה, יהיה זה עוד כתם שחור לקריירה שלו, גדול יותר מעוד הפסד בגמר כזה או אחר.
הילד בן 30: צפו במיטב המהלכים של מסי