זה היה אחד המשחקים המותחים ביותר שנראו בעשור או בשני העשורים האחרונים בכדורגל. לאתלטיקו, שרוב העונה צעדה בראש הטבלה, הגיע לקחת אליפות ובסופו של דבר לקחה. זה לא סגנון המשחק שאני אוהב, אך היא פשוט הקבוצה שרצתה יותר כל העונה, לחמה והוכיחה בפעם המי יודע מה שכסף זה לא הכל.
לכל אוהבי ברצלונה, ואני בתור אחד שמעריץ את הכדורגל הזה, שלא תחשבו שעידן הטיקי-טקה נגמר, הוא רחוק מלהיגמר, ה-DNA של המועדון הגדול ביותר בעולם, ברצלונה, מושתת על טיקי-טקה, שיטת הכדורגל המהנה, שיטת הכדורגל של לתקוף כמה שיותר ולהחזיק בכדור ב-80%-90% מזמן המשחק.
גם במשחק המכריע ביותר, ברצלונה שלטה ללא עוררין, החזיקה בכדור בכ-70% מהזמן, אבל גם במשחק הקובע כל כך משחק ההגנה היה בעוכריה. למרות שחאבייר מסצ'ראנו היה מצוין לאורך כל העונה, קבוצה ברמה של ברצלונה חייבת להחזיק שני בלמים ברמה יותר גבוהה ממסצ'ראנו ופיקה, ובטח שוער יותר טוב מפינטו שיש להם כיום אחרי הפציעה של ויקטור ואלדס.
אין לי ספק, האליפות הזו זו אליפות של כח, נשמה, של מאמן, דייגו סימאונה, שהאמין בשחקנים שלו, בחר צוות לוחם, יומרני ו-ווינרי וזה מה שהביא לו את התואר. כדורגל גדול אתלטיקו לא משחקת, אבל נשמה ענקית יש לשחקנים ולמאמן.
 |
| סימאונה באוויר (רויטרס) |
|
| |
לעומתם, ברצלונה תמיד תישאר בליבי לעד כקבוצה הגדולה ביותר בכל הזמנים, יש לה את השחקנים הכישרוניים ביותר, גם ליאו מסי שהוא לא בכושרו הטוב ביותר , עדיין השחקן הגדול בעולם. ברצלונה עומדת לעבור לקראת העונה הבאה חילופי משמרות, כאשר 7-8 שחקנים יעזבו ויגיעו שחקנים חדשים. יכול להיות שמבחינת שחקנים תם עידן, אבל מבחינת שיטה, ה-DNA של המועדון יישאר לנצח. אני חושב שעם חיזוק מתאים ברצלונה תחזיר מהר מאוד את הגאווה לחזה שלה, ותזכה בעונה הבאה עוד פעם בתארים.
לגבי אתלטיקו, וגמר ליגת האלופות בשבת הבאה מול ריאל,, היא מגיעה אליו חבולה, בלי שני שחקנים הכי טובים שלה, ארדה טוראן ודייגו קוסטה ומגיעה מאוד עייפה מכל העונה, אבל אני לא אתפלא עם הלב הנשנה יצליחו להתגבר גם בדרבי של מדריד.
אין ספק שעם כל התצוגה המפוארת שהייתה בקאמפ נואו, מי שגנב את ההצגה בסיום המשחק היו האוהדים של ברצלונה שקמו והריעו לשחקני אתלטיקו על האליפות המופלאה שלהם. אין ספק שמדובר בתרבות כדורגל מופלאה, הלוואי עלינו.