ההוכחה הרשמית למה שאני ידעתי כבר מזמן התקבלה הערב (חמישי) באולם הקרייה באשדוד, כשהקבוצה המקומית זכתה באליפות על חשבון רמלה. יש כדורסל נשים בארץ הקודש. האמת, ההוכחה לכך קיבלה רק חותמת רשמית אחרי סדרת גמר שהייתה מהטובות אי פעם אם לא הטובה שבהן.
העונה הנוכחית נפתחה מעט בצליעה עם שביתת השחקניות הישראליות ומחזור משחקים שלם ששוחק ללא שחקניות בכחול לבן אך ככל שהשבועות התקדמו הבנו שיש בליגה הזאת פוטנציאל כל כך ענק שיהיה חייב להתפוצץ בשלב מסוים וסדרת הגמר היא המקום המושלם לכך.
האלופה החדשה, מכבי אשדוד והאלופה היוצאת, אליצור רמלה נתנו סדרה של חמישה משחקים חסרת פשרות עם שתי שחקניות על שלא רואים כל יום בישראל.
 |
| פלנט פירסון חוגגת אליפות כמו שצריך (יניב גונן) |
|
| |
הראשונה ודווקא מן הצד המפסיד, טנישה רייט, שכל אוהד כדורסל צריך פשוט לראות קלטת שלה משחקת וללמוד. מהצד השני, פלאנט פירסון. כשהיא הגיעה לארץ אמרו שהיא ועדני דגן לא יסתדרו, אך כמו שדגן כבר אמר : "ממינוס ומינוס כנראה יוצא פלוס״. וכמה שהוא צדק. פירסון גילתה מנהיגות והוכיחה לכולם את מה שידעו וקצת שכחו, שהיא שחקנית מכוכב אחר.
נכון שהמשפט אומר שאין מגיע בספורט אבל הפעם, אפשר להגיד בפה מלא שהדאבל הזה הגיע למכבי אשדוד. ב-13 מ-14 העונות האחרונות זכו בתואר רק שתי קבוצות, רמלה ורמת השרון. הפועל תל אביב הצליחה להפתיע בשנת 2006 ושברה את ההגמוניה אלא שאז המועדון האדום נעלם כמעט מהמפה. אפשר להיות בטוחים שעם הניהול והמשפחתיות של הקבוצה מעיר הנמל לה זה לא יקרה.
בשביל סדרה גדולה כמו שראינו צריך שתי קבוצות ולא רק אחת. אליצור רמלה עם המאמן עדן ענבר הוכיחה כמה היא קבוצה ענקית שנלחמה, נתנה סדרה חסרת פשרות ולמרות שלא הצליחה לשמור על הצלחת, עשתה הרבה שמח לחובבי הענף. נתראה בעונת המשחקים הבאה.
הכתוב הינו טור דעה