מצחיק לחשוב שבעלי הפועל ירושלים מנהלים משא ומתן עם היורוליג לטובת השגת כרטיס למפעל בעונה הבאה. אם אני הייתי הבעלים, הייתי מפנים שעם היכולת הנוכחית של הקבוצה, עדיף לדאוג למקום של האדומים בליגת העל בשנה הבאה וכי לחשוב ולפנטז על היורוליג מקביל בחוסר השפיות לפנטוזי אליפות מצד רמת השרון בכדורגל.

אני לא מצליח להבין איך הירושלמים חשבו שיותם הלפרין הוא האדם הנכון להנהיג את הקבוצה? קפטן הנבחרת הינו גארד נהדר עם יכולות התקפיות טובות, אך לאורך כל הקריירה שלו הוא הוכיח מקבוצה לקבוצה שבאספקט המנהיגות הוא לוקה בחסר וכי עדיף לצוות אותו ככינור שני לצד מנהיג אמיתי.

מאיר טפירו הוא מנהיג אמיתי. גם ממרום גילו המופלג, הרכז בכתום ממשיך לקחת את כל המשחק עליו. גם לאחר החטאות, גם לאחר איבודים, הכדור תמיד יהיה אצלו ולרוב זה גם ישתלם. הוא לעולם לא יברח מאחריות ולעולם לא ייפטר מהכדור וייעלם מחלון ההתקפה של הקבוצה שלו. הוא האנטיתזה ליותם והוא כל-כך חסר לי-ם: גם מקצועית, וגם לאוהדים – שחקן שנלחם, שחקן של נשמה.

הלפרין מאוכזב (חגי ניזרי)
יותם הלפרין. שחקן נהדר, אבל לא מנהיג (חגי ניזרי)
 

לא ברור איך ירושלים מנהלת משא ומתן דווקא עם ליאור אליהו. כן, מדובר בשחקן ברמת יורוליג שמשרת את האינטרסים העתידיים של המועדון, אך מהלך זה רק מחזק עד כמה המועדון נמצא עם הראש בעננים במקום עם הרגליים על הקרקע. דווקא בעמדה 4 לירושלים יש את דאנקן וכדיר, מצמד הפאוור-פורוורדים הבכירים בליגה.

הבעיה העיקרית של הירושלמים היא בהגנה. אין עמדה אחת בה אפשר לראות שחקן שמתפקד הגנתית בצורה ראויה. גם אינדיבודאלית וגם קבוצתית, לי-ם אין שום דבר להציע בחצי המגרש שלה. נס ציונה עשתה מה שהיא רוצה על הפרקט. טפירו ניהל ללא הפרעה, דן הביך את ההגנה באדום התקפה אחר התקפה והאניקאט, שהוא ללא ספק "גניבת העונה" בליגה, החל בשואו-טיים עוד במחצית הראשונה.

נדב זילברשטיין חוגג (חגי ניזרי)
נדב זילברשטיין חוגג. נס ציונה חכמה, מאורגנת ומציגה הגנת ברזל (חגי ניזרי)
 

מה שבעיקר מפריע לי זה האפטיות של בראד גרינברג. אם הקבוצה של אפי ברינבוים, לדוגמא, הייתה נראית ככה, שתי דקות לתוך המשחק היינו רואים פסק זמן זועם ועריפת ראשים בלתי מתפשרת. קבוצות ספורט הן כמעט תמיד השתקפות של המאמן שלהם. כשלמאמן שלך אין בעיה עם היכולת המביכה שאתה מציג על הפרקט, למה שלשחקנים יהיה אכפת?

אבל אי אפשר לסיים בלי לפרגן לנס ציונה. מכבי ת"א, הפועל ת"א ועכשיו הפועל ירושלים. גם אני אכלתי את הכובע, בתור מי שהכתיר אותה כמועמדת לירידה לצד ראשל"צ וגליל עוד בתחילת העונה. הקבוצה של נדב זילברשטיין הוכיחה מול שלושת האימפריות של הכדורסל הישראלי שהיא קבוצה. כדורסל מאורגן, חכם, תוך כדי הבלטת כל היתרונות שלה, והגנת ברזל לאורך כל 40 הדקות.

הכתוב הינו טור דעה

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה