אמנם דני אבדיה, יובל זוסמן ומייקל בריסקר היו באור הזרקורים באליפות אירופה עד גיל 20, שהסתיימה הערב (ראשון) בהישג אדיר עם זכייה היסטורית וראשונה בטורניר, אך המוח מאחורי הקווים והאיש שלקח סגל שלא ניבאו לו הצלחה יתרה טרם הטורניר הוא אריאל בית הלחמי, שבגיל 52 חווה אולי את העונה הטובה ביותר בקריירת האימון.
בית הלחמי שהחל לאמן קבוצות בוגרים אי שם ב-1999 את אליצור גבעת שמואל המיתולוגית עבר בחמש קבוצות שונות, אך נראה כי ב-2015 המאמן הגיע למקום שהכי מתאים לו – גלבוע/גליל, כשהעונה האחרונה הייתה מרשימה במיוחד עבור הצפוניים, אך אליה עוד נשוב בהמשך.
אריאל בית הלחמי עם שחקני נבחרת העתודה (FIBA)אחת ההצלחות הגדולות בקריירה שלו הייתה ב-2002/03, אז זכה למאמן העונה כשהוביל את גבעת שמואל להישג נפלא והגעה לחצי גמר הפלייאוף ולגמר גביע המדינה, כשבשני המעמדים הקבוצה הצנועה נכנעה למכבי ת”א הגדולה. גם עונה לאחר מכן, בית הלחמי המשיך את המומנטום החיובי הפעם עם הפועל אשקלון, אותה הוביל למקום השלישי בתום העונה הסדירה וב-2005 אף זכה בתואר מאמן העונה.
לאחר מכן, עבר בנהריה ובבני השרון, עמם לא הצליח להגיע לשלבים המאוחרים בזירה המקומית וב-2015 לאחר שעבר שוב באשקלון, הוא הגיע על מנת להציל את הקבוצה מהגליל בליגה, אך כשל במשימה. עונה לאחר מכן, בית הלחמי הצליח להשיב את האדומים לליגה הבכירה. לפני שנתיים גלבוע עוד סיימה רק במקום התשיעי, אולם הנסיקה מהשנים האחרונות המשיכה בגדול בעונה החולפת.
אריאל בית הלחמי (רדאד ג'בארה)לצד העבודה עם העתודה, בית הלחמי הצליח לבנות תמהיל נהדר בגלבוע/גליל עם ישראלים מוכשרים כגון חואקין שוכמן, טל קרפלס ובן אלטיט, לצד זרים מהטובים שנחתו כאן בשנים האחרונות – דיאנג’לו הריסון, זאק לידיי וג’ייקובן בראון, שעבר להפועל ירושלים. אמנם גלבוע הודחה ברבע הגמר על ידי הקבוצה מהבירה, אך היה ניתן לראות בבירור כי זו קבוצה של מאמן, האדומים היו מהקבוצות הקשוחות בליגה, שרשמו ניצחונות גדולים על מכבי ת”א ועשו צרות לכל קבוצה בכל מגרש.
בנבחרות, בית הלחמי היה עוזר מאמן תחת צביקה שרף ולאחר מכן ב-2008, קיבל את הקרדיט בעתודה, במדיה לא השאיר חותם, אך תשע שנים מאוחר יותר, הוא זכה שוב לקרדיט כשנכנס לנעליים גדולות אחרי שעודד קטש הוביל את הנבחרת מאשתקד עד למקום השני והמרשים.
אריאל בית הלחמי (איציק בלניצקי)על אף הסגל הצעיר והנחיתות בגובה, בית הלחמי הצליח לממש לחלוטין את הפוטנציאל בנבחרת ובדומה לקבוצתו מהצפון, גם החבורה המלהיבה מהעתודה משחקת כדורסל נהדר, לא מפחדת לצאת להתקפות מעבר, הולכת חזק על ריבאונד ההתקפה ולא מתביישת ללחוץ על כל המגרש. בנוסף, המאמן ידוע בכישרונו להתחבר לשחקניו ולהלהיב אותם במשך 40 דקות ועצם החיבוקים שזכה לקבל הערב משחקני העתודה מסמלת על הקשר העמוק והמחויבות אליו.
דוגמה מצוינת שמאפיינת אותו הייתה בחצי הגמר מול צרפת, כשההפרש נשק ל-30 נקודות, אולם בית הלחמי דרש משחקניו להמשיך עם הרבה התלהבות וללחוץ על כל המגרש, בזמן שמאמן אחר כבר קרוב לוודאי היה חושב על מנוחה לשחקניו לקראת הגמר, אך לא במקרה הנוכחי, ולא במקרה בית הלחמי הוא כזה שמצליח למקסם את הפוטנציאל בכל מקום אליו מגיע, זאת לפעמים על אף מגבלות התקציב.