הסיבות לפיטורים

אחרי ארבעה חודשים וחצי בלבד סיים ארז אדלשטיין את תפקידו כמאמן מכבי תל אביב. הנה חמש הסיבות המרכזיות לחוסר ההצלחה של 'הג'ינג'י' בתפקיד הנחשק.  

1. הצוות המסייע. לא ייתכן שגם למאמן וגם לצמד עוזריו (רמי הדר וליאור ליובין) אין ניסיון ביורוליג וגם לא ניסיון במערכת גדולה ולחוצה כמו מכבי תל אביב. אדלשטיין היה חייב לצדו עוזר או שניים שמכירים את הכדורסל האירופי על בוריו, את השחקנים, את המאמנים ואת התרגילים (דן שמיר, אלון שטיין, מישהו?).  

2. התמודדות עם לחץ. מעבר לידע בכדורסל (לאדלשטיין יש הרבה מזה) וליכולות אימון, אחד הדברים החשובים במכבי תל אביב הוא התמודדות עם לחץ ויכולת לנהל מערכת כזו גדולה. כדי לעמוד במשימה הקשה צריך לדעת לנטרל רעשים מבחוץ ולא לקרוא מה כותבים הפרשנים. את כל אלה ארז לא עשה ושילם ביוקר. 

סוני ווימס. לא הסתדר עם אדלשטיין (איציק בלניצקי)

3. התנהלות מול הכוכבים. לאורך הקריירה אדלשטיין העדיף שחקנים רעבים, ממושמעים ובלי מניירות של סופר סטארים. כאלה שבאים ללמוד, לשחק הגנה חזקה ולתת הכל על המגרש. מול כוכבים בסדר הגודל של סוני ווימס, אנדרו גאודלוק, מאיק צירבס וחבריהם אדלשטיין לא ידע להתנהל, איבד את חדר ההלבשה ואת המשרה. דברים כמו שאמרו ווימס, גאודלוק וסמית' אחרי ההפסד לריאל מדריד, לא נשמעו כבר הרבה זמן במכבי ת"א.

4. התאמה למועדון. לאורך שנים אדלשטיין סומן כאדום האולטימטיבי והאופוזיציה הגדולה לצהובים. אז נכון שבשנים האחרונות הוא התבגר והתמתן וגם נכנס לקונצנזוס עם מינויו למאמן נבחרת ישראל, אבל עדיין לאנשים היה קשה לראותו חלק אינטגרלי מהמועדון וכשהגיעו ההפסדים, גורלו נחרץ. 

5. מכת פציעות. צריך להגיד לזכותו של המאמן שהוא סבל ממכת פציעות של כוכביו, מכה ששיבשה את כל ההכנות וגרמה להפסדים, שבדיעבד גרמו לפיטורים. בתבוסה להפועל ירושלים בגמר גביע ווינר גאודלוק ולנדסברג לא שיחקו, בהפסד הדרמטי למילאנו סוני ווימס לא שותף, ועל הפציעות של קווינסי מילר ואיתי שגב לא מדברים.   

הכתוב הינו טור דעה