גיא גודס עשה בית ספר לסאשה אוברדוביץ'

מכבי תל אביב הגיעה למשחק היורוליג בברלין מול אלבא המקומית אחרי התבוסה לצסק"א במוסקבה, והיא החלה את המשחק עם תוכנית מצוינת וביצוע מושלם. הצהובים פשוט היממו את הגרמנים.

מי שנעדר ממוסקבה, הברומטר דווין סמית', חזר למשחק היישר לחמישייה והחזיר לגיא גודס על הסבלנות שבה הוא חיכה לו בתצוגת תכלית בהתקפה ובהגנה.

בריבאונד הצטרף אליו ג'רמי פארגו, שגם כן היה נהדר. בראיין רנדל, שהחזיק את הקבוצה לבדו ברוסיה, המשיך בתצוגות הנפלאות שלו בהגנה ובחסימות. הוא הוסיף למשחק שלו גם קליעה משלוש והפך לשחקן שגם קולע מבחוץ וגם חודר לסל, יחד עם ריבאונד, הגנה מצוינת וחכמה.

ג´רמי פארגו חודר לסל (GettyImages)

שפת הגוף של אלכס טיוס חיובית. הוא אפקטיבי מתחת לסלים והופעל בצורה נהדרת על ידי פארגו.

התצוגה של מכבי, שצריכה לזכות לשבחים רבים על כך, הגיעה לאחר ניהול משחק נהדר של גודס שתיזמן טוב את חילופי השחקנים וכן הכניס בצורה טובה שחקנים מהספסל כמו גיא פניני וטיוס. מנגד, הדבר היחיד שעבד מהתכנון של אובראדוביץ' היה ההגנה הכפולה שעשו על סופו ולמעשה גודס עשה לו בית ספר. שאפו למכבי, אחוזי הקליעה היו מצוינים, בעיקר של פארגו, פניני וסמית', וכשמצרפים לכך גם את יוגב אוחיון ורנדל, מה גודס צריך יותר? 

מכבי שיחקה רוב המשחק עם שני מובילי כדור כי היא התכוננה ללחץ אגרסיבי של אלבא על מוביל הכדור. אוחיון עשה את עבודתו מצוין והציג את אותה רמה שמכבי התרגלה ממנו - הובלת כדור, שליטה בקצב המשחק, הקרבת עבירות כשצריך, הפעלת הכוכבים ואי גניבת ההצגה מפארגו.

מרקיז היינס עדיין לא נכנס עדיין לסיסטם של הצהובים. עקב משחק עם שני מובילי הכדור הנפגע העיקרי היה סילבן לנדסברג כשבמשחק הזה המאמן יכול היה לתת לו דקות משחק רבות. אלכס מאריץ' רק מפריע למרות ששוב ושוב נותנים לו צ'אנס ולא מכניסים לפניו את ג'ייק כהן או את בן אלטיט.

בחצי השני עין אחת הייתה על הלוח בברלין להבטיח את הניצחון ועין שנייה והמחשבה הייתה לקראת המשחק בירושלים בליגה ביום ראשון. בתאוריה המשחק לא קובע אבל אחרי גביע ווינר לשתי הקבוצות ובעיקר למכבי יש מסר להעביר.

בראיין רנדל נכנס לצבע (GettyImages)

הליגה השנה חלשה יחסית וזו תהיה הפתעה גדולה אם קבוצה אחרת פרט למכבי וירושלים ייפגשו בגמר אי שם ביוני, אבל ירושלים של אחרי הזכייה בגביע ווינר הגיעה לזמן קשה ואולי משברון ראשון עם שני ההפסדים ביורוקאפ שהביאו את הלחץ והלחשושים הרגילים בירושלים. קצת לחץ השתחרר עם הניצחון על פרטיזן אבל מכבי מגיעה עם ביטחון בכוחה עם ייצוב השורות, עם החזרה של סמית' וטיוס ובכל מקרה היא הפייבוריטית וירושלים עומדת למבחן אופי גדול.

מכבי עם הגנת היורוליג מול ירושלים שמתקשה מול האגרסביות ההגנתית של אירופה והרבה תלוי באחוזי הקליעה. ההחלטות מול ההגנה המעורבת של האלופה הן קריטיות וכך גם קבלת ההחלטות ואחוזי הקליעה משלוש. האם ירושלים תצליח לצאת למתפרצות שלה? איך היא תנצל את חולשת ריבאונד ההגנה במכבי והאם תעמוד בלחץ שמלווה עדיין לכל משחק היסטורי בהיכל החדש?