פנקס פתוח: הזרים שעזבו את מכבי והתרסקו

ב-17 ביולי, שנת 2007, פורוורד אלמוני לחובבי הכדורסל הישראלי, טרנס מוריס, חתם בהפועל ירושלים. אחרי חצי עונה בה סייע לאדומים לזכות בגביע המדינה, שמו של מוריס כבר קושר לקבוצות העלית באירופה.

ב-22 ביוני, 2008, אותו מוריס חתם בשורות אלופת המדינה מכבי תל אביב, בדרך נבחר למצטיין החודשי ביורוליג, ומעט לאחר מכן פושט את המדים הצהובים-כחולים לטובת הכסף הגדול של צסק"א מוסקבה.

אולי שם, אי שם לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000 התחילה המגמה במכבי ת"א, מגמת נטישת הזרים. לא כל הזרים, אלו שעשו את קפיצת המדרגה למעמד של סטאר אירופאי וברחו לשקיות המזומנים ברחבי היבשת.

סיפורו של מוריס שאגב, גם הספיק לזכות ביורוליג עם ברצלונה ב-2010, מזכיר במעט את סיפורם של ריקי היקמן וטייריס רייס, שעזבו את מכבי לטובת פנקסי הצ'קים הפתוחים באירופה. היקמן, שעבר בליגות הזניחות בגרמניה ואיטליה לפני שפרץ לתודעה האירופית במכבי, סירב להארכת חוזה לטובת הכסף הגדול בטורקיה, כפי שפורסם לראשונה ב-ONE.

רייס, שעל עזיבתו לחימקי מוסקבה גם פורסם לראשונה ב-ONE, נפרד מאלופת אירופה המכהנת, אולם בניגוד לאחרים עשה זאת בדמעות זולגות. רייס רצה להישאר במכבי. הוא התקשר באופן אישי לראשי המועדון והתחנן שיעלו את תג המחיר בכדי שיוכל להמשיך לעונה נוספת לנוכח ההצעות הכספיות הגבוהות שזרמנו מכל עבר. בסופו של דבר גם השדון הזריז וה-MVP של פיינל פור היורוליג שסיים עונת בכורה חלומית במכבי, עזב. לטובת מה? נכון. הכסף הגדול.

טרנס מוריס. התחיל את מכמת הנטישה (תומר גבאי)

בעונת 2009-2010 החתימה מכבי שחקן מגוון שנחשב לאינטיליגנט ברמה גבוה בעל IQ כדורסל נדיר. פורוורד אלופת היורוקאפ דאז, ריטאס וילנה, צ'אק אידסון חתם על חוזה לשנתיים ומיד עם סיומו, אחרי שהפסיד עם מכבי בגמר היורוליג לפנאתינייקוס, סירב להצעת המשך ההתקשרות בישראל והעדיף את הכסף הגדול של ברצלונה, שם חתם על חוזה חלומי לשנתיים במהלכן היה אמור להשתכר בכ-ארבעה מיליון יורו.

שלא תבינו לא נכון. למרות שבברצלונה על השחקן לשלם מכיסו הפרטי עלות שכר דירה והחזקת רכבי יוקרה של אוודי, החיים בקאטלוניה לא רעים כלל. אלא שכמו שתבינו בהמשך, כנראה שישנה קללה רובצת מעל השחקנים שבחרו לנטוש את הצהובים מסיבות לא מקצועיות. אידסון לא הצליח להתאקלם תחת המאמן צ'אבי פסקוואל ואחרי עונה מאכזבת למדי בה ראה יותר ספסל מפרקט, עזב לקאזאן הקפואה ברוסיה, עימה זכינו לראותו העונה במשחק היורוקאפ מול מכבי חיפה.

ג´רמי פארגו וצ´אק אידסון. גם הם עזבו בשביל הכסף (משה חרמון)

יחד עם אידסון שיחק במכבי ג'רמי פארגו. עוד גארד אלמוני בשלולית שגנב אליפות היסטורית עבור הפועל גלבוע/גליל. בקיץ שלאחר עונת הרוקי הגדולה בישראל פארגו ישב בבית ללא עבודה עד שהברקה של הצוות המקצועי במכבי החתימו אחרי הטרגדיה של מייקיל טורנס.

פארגו היה החלק השני ביחידית החיסול פ"פ, פארגו את פרקינס, שהוביל את מכבי עד לפיינל פור היורוליג. בסוף העונה פצחה ב-NBA שביתת השחקנים ובזמן שרוב השחקנים בליגה הטובה בעולם נדדו לאירופה, פארגו בחר לעזוב את מכבי ולמממש את סעיף היציאה בחוזהו לטובת הליגה הטובה בעולם.

הגארד שיחק בממפיס, קליבלנד ובחוזה זמני בפילדלפיה לא מצא את מקומו בליגה של הגדולים ובעונה החולפת חתם על חוזה עתק בצסק"א מוסקבה של אטורה מסינה תמורת 5.2 מיליון דולר לשנתיים. אלא שכל עוד פארגו צוחק כל הדרך אל הבנק, מילוש תיאודוסיץ' וארון ג'קסון גיחכו על הפרקט ופארגו התייבש כאחרון השחקנים בסגל ובעיקר חילק מגבות לחבריו. גם בחצי הגמר הפיינל פור במילאנו, כזכור, פארגו יובש נגד מכבי משחק שלם בקצה הספסל.

לנגפורד והנדריקס. הראשון הצליח, השני פחות (יוסי ציפקיס)

נמשיך במסע שלנו עוד שנה. במכבי היה פורוורד-סנטר שנחשב לבן טיפוחיו של דייויד בלאט, ריצא'רד הנדריקס שמו. גם כשההנהלה לא הייתה מרוצה ממנו (זוכרים כמה דיברו על טייריס רייס כמועמד להיחתך?), בלאט נתן לו גב והתעקש שלא להעבירו לקבוצה אחרת. ההתעקשות השתלמה ובעונתו השנייה במועדון הנדריקס חלף על פני סופו שחורציאניטיס בחמישייה והפך לאחד הברגים החשובים במכונה המשומנת של מכבי.

הנדריקס הפך לשחקן הטוב ביותר בשורות הצהובים ובסיום אותה עונה נטש לטובת הפרוייקט של ארמאני מילאנו בבירת האופנה האיטלקית בעקבות חילוקי דעות אבסורדיים שהסתיימו בכ-30 אלף דולר בלבד. קללה כבר אמרנו? הנדריקס לא התאקלם בארץ המגף וגם הוא מצא את עצמו ברוסיה, כשהושאל ללוקומוטיב קובאן. ראוי לציין שהנדריקס זכה עם הרוסים ביורוקאפ לפני שנתיים אך בעונה שעברה ראינו כי נשאר בעיקר השם ופחות היכולת.

אז האם באמת יש ענן מקולל מעל השחקנים שעוזבים את מכבי לכסף הגדול? חשוב לציין את קית' לנגפורד כאחד שסירב למכבי עבור החליפות התפורות של מעצב האופנה ג'יאורג'יו ארמאני, אך הוא להבדיל, מצליח מאוד, כשהוביל את מילאנו לאליפות ראשונה מזה כמעט עשרים שנה ואף נבחר לחמישיית העונה ביורוליג.