גאווה לאומית, היסטוריה, אושר, טירוף, אין באמת דרך לתאר את מה שקרה הערב (ראשון) בהיכל קבוצת שלמה. מה שכן ניתן להגיד, זה שנבחרת העתודה של ישראל בכדורסל, שלוותה על ידי אומה שלמה, הפכה את כולנו למלאי תקווה, עם זכייה שנייה ברציפות באליפות אירופה עד גיל 20, עם כל הלב, המון אנרגיות ועם נשמה גדולה.
ההישג המדהים הזה מלמד אותנו, ציבור אוהדי הכדורסל בישראל, כי למרות היעדר הישגים קבוצתיים בשנים האחרונות במפעלים האירופיים, ועל אף שהנבחרת הבוגרת לא הרשימה בלשון המעטה בטורנירים הבינלאומיים האחרונים, יש לנו על מי לסמוך ואולי העתיד דווקא יהיה ורוד יותר משחשבנו.
שחקני נבחרת ישראל חוגגים (איציק בלניצקי)לצד הרבה עבודה קשה, הזכייה הזו, כמו גם ההגעה למעמד הגמר שלוש שנים ברציפות, היא תוצר של מחשבה וניהול נבונים, וכאן מגיע בראש ובראשונה פרגון גדול לצוות האימון העוסק במלאכה, בראשותם של אריאל בית הלחמי, שרון אברהמי וכמובן פיני גרשון. באיגוד הבינו כי הדבר הנכון לעשות הוא להנחיל שיטה זהה לנבחרות כבר מגיל מוקדם, כפי שעושים במיטב האקדמיות האירופיות בשלל הענפים, ולמרבה המזל, היא החלה להניב פירות כבר בשלב מוקדם.
אך שום דבר מזה לא באמת יעזור להצלחת הענף בארץ בעתיד, אם לא נדע להשתמש במה שכבר יש לנו בידיים. הרי חומר שחקנים מוצלח תמיד ידענו שקיים במדינה, ונבחרת העתודה לדורותיה הגיעה ללא מעט הישגים מכובדים לאורך ההיסטוריה. החבורה הלוחמת של בית הלחמי (וגם הקודמות לה לפני שנה ושנתיים) בפרט הראתה לנו פעם אחר פעם באליפות הזו כי אצל השחקן הישראלי זורם דם חם בעורקים, כשגם התנאים לאט לאט משתפרים, אך דבר אחד עדיין חסר – מתן במה ראויה.
דני אבדיה מתחת לסל (איציק בלניצקי)אסייג ואומר כי אין ספק שלאורך השנים מתאזרחים כאלה ואחרים שדרגו את הליגה ואת הנבחרת, וייתכן כי אם לא היה לנו את החוק הזה, לא היינו זוכים לראות עילוי כמו דני אבדיה צומח במדים הכחולים לבנים. אך לצדו של השחקן הסופר מוכשר מסתובבים עוד עשרות שחקנים שמשוועים לדקות משחק, ובזמן ששיחת היום היא האם להוסיף עוד זר למגבלות הליגה, אותם גיבורים מהשנתיים האחרונות בעתודה עדיין מחפשים לעצמם קבוצה בליגה הלאומית. אבסורד.
אני קורא לכל המנהלים המקצועיים ומאמני קבוצות ליגת העל – תנו להם את הצ’אנס, זה ישתלם לכם. הדוגמא הטובה ביותר שאפשר להציע כעת היא ים מדר, שמי שצפה במשחקיה של הפועל תל אביב העונה כנראה לא הופתע ממנו בכלל. הרכז בן ה-19 אמנם צנום במימדיו, אך לנוכחות שלו על הפרקט לאורך הטורניר אין מחיר, כשהוא כמובן לא לבד. הווינריות של רז אדם, קור הרוח של עידן אלבר, הלחימה של עמית זיס, ההמשכיות של יותם חנוכי והדחיפה מיאיר קרביץ – אלו רק חלק מהנפלאות שיושבי הדרייב אין והצופים בטלוויזיה חוו באליפות הזו, ויסלחו לי שאר השחקנים הנהדרים שלא הזכרתי.
דני אבדיה ותומר פורת (חגי מיכאלי)ההישג הזה הגיע בזמן, כי עוד לא מאוחר מדי. כי רוב הליגה רוצה וצריכה את השחקן הישראלי בקדמתה, וכי הספורט הישראלי כולו, שבמשך שנים מתפאר בעיקר בהישגיו בענפים האולימפיים וזועק להגדלת התקציבים ושיפור התנאים – יכול להגיע לפריצת דרך באחד מענפיו היוקרתיים ביותר, וזו ההזדמנות שלו.
הכתוב הוא טור דעה.