מזל טוב. יומולדת 62. בין הבלונים לדגלים, בין השישליק לקבב ובין רעש הזיקוקים לשירת האומנים אפשר כבר להגיד - אנחנו כבר לא ממש צעירים ובטח לא כל כך יפים. כל אחד מאיתנו יודע שיום הולדת הוא יום שכולל רגשות מעורבים. מצד אחד, זוהי חגיגה אמיתית, יום שונה, נבדל מ-364 האחרים. מצד שני, זהו יום שמעלה שאלות, הסתכלות לאחור, בדיקה להספק החיים.
אומרים שספורט הוא הרבה פעמים חלון הראווה של המדינה. יש בזה לא מעט אמת, כמו מספר תחומים אחרים. אז בואו נתחיל מחצי הכוס הריקה. באמת נראה שיש לנו יותר עסקנים מספורטאים, שיעורי הספורט בבתי הספר שלנו מסתכמים בחישוק ובכדורגל, המגרשים שלנו גורמים לאבא הממוצע להשאיר את הבן שלו מול הטלוויזיה, אנחנו מקבלים החלטות מוזרות ללא ערך ספורטיבי (מישהו אמר קיזוז?) וכן, אנחנו הרבה יותר מוזכרים בעולם בהקשרים אחרים מאשר בהישגי ספורט.
מצד שני אפשר להסתכל על הדברים אחרת. יש לנו מדליות אולימפיות, השתתפנו במונדיאל, נציגות מכובדת בליגת האלופות, מכבי ת"א בכדורסל היא מותג עולמי, היינו בחצי גמר גביע הדייויס, ביקרנו באליפויות אירופה ועולם בכדורסל ויש לנו גם שחר פאר אחת.
אנחנו אוהבים להשוות את עצמנו למדינות אחרות בסדר הגודל שלנו וזה לגיטימי כחלק מרצון להשתפר אבל בסופו של דבר צריך לזכור שאנחנו רק בני 62. לא ממש צעירים אבל בטח לא קשישים. מאחורי יוון שאנחנו אוהבים לקנא בה יש אלפי שנות תרבות, ספורט ולמעלה מ-200 שנים מאז הקמתה הרשמית.
 |
| שחר פאר מסמנת שיש כמוהה רק אחת (בעז גורן) |
|
מדינות סקנדינביה כמו דנמרק ושבדיה שמבחינת התושבים לא גדולות מאיתנו בהרבה הן מדינות שנוסדו לפני קרוב ל-1000 שנים. הולנד החביבה נוסדה ב-1581. ב-62 השנים התמקדנו בהרבה מאוד אספקטים אחרים כדי שהמדינה הזאת תוכל בכלל להתקיים - קיבוץ גלויות, חינוך, מדע, תשתיות. ועוד דבר קטן, ביטחון.
טוב, אז אחרי שקצת ניפחנו לעצמנו את האגו, הגיע הזמן לקצת דרישות. ביומולדת 62, צריך להביט קדימה ולראות מה לא הספקנו עוד לעשות ובמילים אחרות, הצבת מטרות.
העפלה של נבחרת ישראל ליורו
היינו במונדיאל וברור שנשמח לחזור לשם שוב אבל לא פחות, אנחנו רוצים להיות חלק מהטורניר הכי גדול של היבשת שלנו (לפחות על פי אופ"א). ההחלטה לעבור מהבית האוקאיני לאירופה היתה חלק מהרצון להתקדם ובעצם הזדמנות לשחק במפעלים האירופאיים, ליגת האלופות, הליגה האירופית וכמובן טורניר היורו. כנראה שהסיכויים שלנו להגיע למונדיאל מבית עם אוסטרליה, ניו זילנד והחברות מהצד השני של העולם היו יותר גדולים, אז בואו לפחות ננצל את מה שיש לנו עכשיו.
 |
| יוון זוכה ביורו - אלפי שנות תרבות ספורט מפרידות בינינו (רויטרס) |
|
שירת התקווה: ההגרלה הנוכחית יכולה להיות הזדמנות טובה להגשמת החלום. קרואטיה ויוון חזקות אבל לא מפחידות. עם הדור הצעיר ויוסי בניון אחד, אפשר לעשות את זה. נקודה נוספת לאופטימיות: הטורניר ב-2016 יורכב מ-24 קבוצות, 8 יותר מהנוכחיים. נראה שמישהו שם למעלה חושב עלינו.
המנגל נשרף: זה פשוט כתוב על הקיר. כשנגיע למשחק החשוב ביותר במוקדמות, פרננדז יבטיח לשחק עם שלושה חלוצים שלבסוף יתופקדו כחצי מגנים ונחלץ תיקו הירואי בדרך למקום ה-3.
זכיה של טנסיאי ישראלי בטורניר גראנד סלאם ליחידים
אנדיוני עשו את זה בזוגות וצריך להסיר בפניהם את הכובע אבל כל חובב טניס יודע שהדבר האמיתי נמצא ביחידים. נכון, העולם הזה נשלט בידי גלדיאטורים הן בנשים והן בגברים אבל מדי פעם צץ לו איזה טניסאי קצת פחות מוכר ומצליח לגנוב את ההצגה.
גואדיו הארגנטיני זכה ברולאן גארוס, קרייצ'ק זכה בווימבלדון וקורדה זכה באוסטרליה. אתם לא בטוח מכירים אותם, אז למה בעצם שלא יגיח לשם אחד משלנו. זכיה באחד מהטורנירים, תקפיץ את הטניס הישראלי לאזורים חדשים ולא מוכרים בכלל.
 |
| אנדי רם יוני ארליך אחרי הזכיה באוסטרליה. הגיע הזמן גם ליחידים (רויטרס) |
|
שירת התקוווה: כרגע, העתיד בתחום נראה מעורפל לחלוטין. אחרי דודי סלע ושחר פאר אין שום דבר באופק. לכן, נטיל את כל כובד המשקל על הטניסאית שלנו. היכולות של שחר פאר לא ייקחו אותה ל-8 הראשונה בעולם למשל אבל בטורניר אחד, האופי והמומנטום שלה יכולים לעשות את העבודה. אם זה אכן יקרה, פאר תהפוך ככל הנראה לספורטאי/ת הכי גדול שהיה לנו.
המנגל נשרף: איך לעזאזל היא תצליח לזכות בטורניר גראנד סלאם בלי לפגוש את סרינה או ונוס?
נהג ישראלי בפורמולה 1
רבים ממכם יחשבו, מה לנו ולפורמולה 1 ואתם בטח גם צודקים. רק לאחרונה אושר החוק שמאפשר לקיים מרוצים בישראל והספורט הזה הוא לא בראש הרשימה המועדפת על חובב הספורט הישראלי.
למרות זאת, אנחנו חייבים ללכת בעניין זה אחרי המגמה (אפשר לקחת מהעולם עוד דברים מלבד H&M) והענף הזה הוא אחד הפופלריים בתבל. רק שתבינו בכלל במה מדובר. הרייטינג של המרוצים עוקף בקלות את השלבים המוקדמים של היורו והמונדיאל.
ב-2009, מירוץ בחריין נצפה על ידי 115 מיליון איש, יותר מגמר ה-NBA, מגמר ווימבלדון ומהריצה של אוסיין בולט בגמר אליפות העולם. מדהים. משתתף ישראלי בתחרות כזאת, יפתח את מדינת ישראל לתחום ענק ולעולם שלם של חובבי הספורט המוטורי.
 |
| רוי ניסני, שלא ינסה להעביר את הנסיעה עם דיסק של אייל גולן ויהיה בסדר |
|
שירת התקווה: בשתי מילים – רוי ניסני. הנהג בן ה-15 הוחתם על ידי אחת החברות הנחשבות בעולם – מויקה מוטור ספורט מגרמניה. ניסני מיועד על-ידי הקבוצה הגרמנית להשתלב כבר בעונה הבאה במרוצי הפורמולה ב.מ.וו הבינלאומיים, הסבב היוקרתי ביותר עבור נהגים צעירים. סבסטין ווטל שהפך לאחד הנהגים החזקים בסבב גדל בקבוצה זו, אז למה בעצם שלא יהיה לנו לואיס המילטון ישראלי?
המנגל נשרף: בסופו של דבר החיבור בין רכב משוכלל שכזה למנטליות ישראלית אינו נשמע מבטיח. קצת לכסת'ח עם שמן זול יותר, להחליף לחלק לא מקורי מסין. ומה, לא יהיה מערכת באוטו? איך לעזאזל נשמע אייל גולן בנסיעה?
מדליה אולימפית במלכת הספורט, האתלטיקה
יש לנו כבר מדליות בשייט וג'ודו, היה לנו ספורטאים בגמר אולימפי באתלטיקה (עיין ערך רוט-שחומורוב). יש לנו ברזומה גם אלוף אירופה (עיין ערך, אלכס אברבוך) אבל עכשיו, צריכים לחבר בין השניים בשביל לעשות את הבלתי ייאמן.
בענפים רבים באולימפיאדה, לא השגנו מדליה אבל אתלטיקה היא גולת הכותרת של המשחקים האולימפיים והמקום בו נוצרות אגדות. ניגון ההמנון באצטדיון אתלטיקה ענק ומול מיליוני צופים בעולם, ישדרג את מעמדה של ישראל בכל הנוגע לספורט אולימפי ולבטח יחזיר את הכבוד האבוד של מלכת הספורט בישראל.
 |
| אלכס אברבוך, גמר אולימפי כבר יש עכשיו צריך להריץ את קרויטר ופאלי |
|
שירת התקווה: העיניים מופנות למזרון הקפיצה לגובה. ניק פאלי שסומן כדבר הבא מול מי שכבר מאיים עליו, דימה קרויטר. הראשון חוזר מפציעה ארוכה וירצה להוכיח שהוא לא סתם הבטחה והשני כבר עשה תוצאה מדהימה, 2.25 בגיל הקדטים. התחרות הזו בין השניים יכולה לקחת את ישראל למחוזות חדשים.
המנגל נשרף: כמה פעמים שאלתם "מה הוא עושה עכשיו?" על מי שהוגדר כאתלט ישראלי מבטיח בגילאי הנוער...
מאמן ישראלי ב-NBA
בתור עם הספר, אנחנו מייצרים מאמנים הרבה יותר טובים מספורטאים. מסתבר. אברהם גרנט הגיע לנקודות שיא בכדורגל שכנראה אף כדורגלן מקומי לא ינחת בה. המוחות הגדולים שלנו בכדורסל הגיעו למקומות הכי נחשקים ביבשת.
פיני גרשון, דייויד בלאט, צביקה שרף, אריק שיבק ומולי קצורין הם סחורה מבוקשת באירופה והיו בהרבה מאוד נקודות שיא בקריירה. כעת, אחרי שהשגנו את השחקן הראשון ב-NBA הגיע הזמן שנראה אחד משלנו צועק בפסק זמן ופולט קללה בעברית לעבר לברון, קובי או ווייד.
 |
| גרשון ובלאט, האחד מאמן את בולגריה השני את רוסיה. מה עם NBA? |
|
שירת התקווה: ללא ספק, דייויד בלאט הוא הדבר הקרוב ביותר לזה. זכיה באליפות אירופה עם רוסיה, מנטליות אמריקנית והרבה מאוד כדורסל יכולים להנחית אותו בליגה של דייויד שטרן. בהתחלה אולי בתור עוזר אבל אז, הדרך למשרה הבכירה כבר תהיה סלולה אם יקח טיפים מאברהם גרנט.
המנגל נשרף: לא ברור לכם שבדיוק ברגע שזה יקרה, יגיע הטלפון משמעון מזרחי שיחזיר אותו לנוקיה ולחבר'ה מ-206.
שיא עולם ישראלי
ראוי לציין שבספורט הנכים, אנחנו רשומים על לא מעט כאלה אבל בענפים הלא פראלימפים, אנחנו לא הטבענו חותם של ממש בדמות שיא עולם. גיא סטריק הישווה שיא עולם כאשר השיג 600 מ-600 נקודות בקליעה אך מדובר בתוצאה שמהווה מקסימום נקודות ולא לקיחת המין האנושי צעד אחד קדימה. שיא עולם בענף כלשהי יהפוך את ישראל ואת אותו ספורטאי רשמית, להכי טובים באותו מקצוע. מתאים לנו דווקא, לא?
שירת התקווה: אין לנו אוסיין בולט או מייקל פלפס כזה שאנחנו יכולים בכלל לבנות על כך באיזושהי צורה. הדבר היחידי שאנחנו יכולים להתנחם בו, ששיאי עולם מגיעים מדי פעם משום מקום כלומר ממישהו שאף אחד לא ציפה ממנו.  |
| גיא סטריק, הישראלי היחידי שמחזיק בשיא עולם. באולימפיאדות זה לא מתחבר |
|
המנגל נשרף: מצד שני, כאשר השיא הזה מגיע משום מקום בדרך כלל מתגלה אחר כך כי מאחוריו עומדים סמים ממריצים.
אירוח אירוע ספורט משמעותי
אם אנחנו לא זוכים ביותר מדי תחרויות או אפילו לא מצליחים להעפיל לחלק גדול מהן אז לפחות שייתנו לנו לארח. כשמדובר בתחרות לגילאי נוער או אליפות אירופה בענפים זניחים יותר, אנחנו זוכים לעיתים לכבוד אך בענפים הבאמת גדולים, אנחנו נשארים בלי כלום.
ישראל לא אירחה גמר או טורניר של אחד המפעלים הגדולים באמת. יורו, גמר צ'מפיונס או ליגה אירופית, מונדיאל, אליפות אירופה או אליפות עולם בכדורסל. תכלס, אנחנו מבינים את מקבלי ההחלטות בעולם. קשה לתאר את פלטיני מטפס על הגבעה באצטדיון ר"ג בשביל להתפנות.
 |
| אצטדיון ר"ג, אמנם אנחנו לא מתים עליו אבל הוא ראוי לארח אירוע גדול |
|
אולם, מתישהו נצטרך לעשות את הקפיצה הזו גם בשביל הקהל המקומי וגם כחלון ראווה כלפי העולם. המטרה הראשונה צריכה להיות אירוח של גמר מסויים כי תשתית לאירוע גדול שנמשך יותר מלילה אחד לבטח לא תיעשה פה בשנים הקרובות.
שירת התקווה: התוכנית לבנות אצטדיון לאומי חדש במקום אצטדיון ר"ג והגישה החנפנית שלנו לכל בעל תפקיד חשוב יכולים לעשות את העבודה. אם לא, תמיד נוכל להיזכר באירוח הפיינל פור של היורוליג.
המנגל נשרף: המכביה ב-1997 אומרת לכם משהו?
נכון, כל הדברים הללו לא יקרו בשנה או שנתיים אבל לפחות יש לנו חומר למחשבה עד לחגיגות ה-100. בינתיים, בואו רק נתפלל שאחד מן הדברים יתגשמו לנו עד היום הולדת הבא. ואם לא, אז גם לא נורא. תמיד יש יהיה לנו את הפלייאוף האמצעי. מה משחק בין מכבי פ"ת למכבי נתניה לא גורם לכם לגאווה...?