איזה כיף, הגביע שוב כאן. בלי הרבה מאוד טקטיקות, בלי לשחק על תיקו, ללא הצהרות בנאליות של מאמנים ובעיקר עם הרבה מאוד עניין שבולט על רקע השעמומון של ליגת העל.
בליגה חסרת העניין שלנו, מכבי חיפה לא עוצרת ומתקרבת בצעדי ענק לאחת האליפויות הדורסניות שהיו פה. הגדלת הליגה ל-16 רק שיפרה את אחוזי ההצלחה של הגדולות שפשוט לא מצליחות להפסיד לעולות החדשות.
התחרותיות. האליפות נסגרה כבר בדצמבר והקרב מול הירידה יחל רק עוד חודשיים שכל הקטנות יפגשו זו מול זו לליגה האמיתית אחרי הקיזוז הבלתי ניתן להבנה. אז מה בעצם אני אומר? שהדבר האמיתי הוא רק בגביע.
אומרים שזו שיטה אחרת שאינה באמת משקפת משהו אך אם בליגת העל מקזזים את הפרשי הנקודות לחצי ובכדורסל מבטלים את כל מה שנעשה קודם וקובעים את האלופה בפיינל פור, אז כבר עדיף את הגביע מלכתחילה.
העניין. יש לנו 3-4 מחזורים מעניינים בכל ליגת העל הזו ובגביע כל סיבוב הוא מניה. באיצטדיון בקרית שמונה יש הפתעה, במגרש בערד יש ריח של סנסציה, בבלומפילד מפלס הלחץ עולה ובצפת יש פנדלים. ככה זה גביע. פשוט כיף אמיתי. כל משחק הוא קרקע להיסטריה והיסטוריה. מישהו ממכם חושב לרגע שלא יהיה מעניין בא.א. פאחם נגד סכנין?
 |
| שחקני קביליו יפו חוגגים. סיבה למסיבה (דרור עינב) |
|
אבל בואו ניקח לרגע את קבוצות ליגת העל. הפועל פ"ת מארחת את רעננה, מכבי פ"ת פוגשת את אחי נצרת, הפועל ת"א את הפועל חיפה, מכבי נתניה מול מכבי ת"א ועכו נגד בני יהודה. נשמע כמו מחזור ליגה רגיל ומשעמם אבל בגביע פתאום זה נראה הרבה יותר אטרקטיבי ונוצץ. אך זה ייגמר? הרבה יותר קשה לחזות.
האווירה. יש משהו יותר מרגש בספורט מלראות שחקן מליגה נמוכה חוגג את הרגע הגדול בחייו. יש כיף יותר גדול מלראות מגרש בסוף העולם מארח מועדון פאר? יש עוד מקום שתראה כוכב בן 20 רודף אחרי שחקן בן קרוב ל-40? יש דברים שיש רק בגביע.
 |
| כשמשחק העונה נראה ככה, אז נשאר רק לחכות לגביע (רועי גלדסטון) |
|
הכיף. "רוצים לשמור על המשכיות", "חושבים כבר על המשחק הבא" ו-"הגענו בהרכב חסר, אז שמחים מהתיקו", את הקלישאות הללו סוף סוף אפשר להשאיר בבית ואחרי שהמשחק בין שתי המוליכות שלנו היה הרבה יותר משעמם מהמאבק שלהם על חלוץ גנאי לא מוכר, אז מגיע לנו סוף סוף משהו אחר.
אז יאללה, סוף סוף לרגע אפשר ליהנות מכדורגל ישראלי ולומר זאת ללא בושה מול הפנים המשתהות של האנשים מסביבך.
הכתוב הינו טור דעה