הפועל קטמון השקיעה את הסכומים הגדולים ביותר בעונה הנוכחית על מנת לעלות לליגת העל ועל הנייר היא מחזיקה בסגל מרשים שצריך לסיים במקום הראשון בהפרש ניכר מהשאר. בין השמות ניתן למצוא את קובי מויאל, ברק לוי, יוגב לרמן, אבי מלכה, סהר בנבנישתי, וויליאם אגאדה בשילוב שחקנים צעירים מוכשרים.
עם כל הכבוד לסוללת הכוכבים שהוזכרה כאן, מי שהגיע בינואר והיה אמור לקחת את המושכות הוא ערן לוי שנחשב בעיני כל בר דעת שמכיר את הליגה הלאומית לקבלן עליות. אולי זה תזמון ההגעה (שכן הקבוצה נבנתה בתחילת העונה בלעדיו ולא סביבו) או התסכול מהכישלון בבית”ר ירושלים, אך מהרגע הראשון שהקשר הוותיק עבר למחנה האדום של ירושלים – הוא מהלך על המגרש כמו פצצה מתקתקת, ולא במובן החיובי.
שחקני קטמון מאוכזבים (אורן בן חקון)זה לא אותו השחקן שכל קבוצה מפחדת מהבעיטות פגז שלו, אלא דמות שלילית שפוגעת במרקם הקבוצתי שנבנה אצל המועדון מעיר הבירה. העובדה שהמצלמות נדבקות למוצא פיו בכל משחק, לכל צעקה שלו על שחקן אחר או לתלונות שהוא מפגין כלפי מאמנו יוסי מזרחי, מספרת על שחקן שמתקשה להנהיג מקצועית וחברתית. בחלון ההעברות האחרון הקטמונים חיפשו בנרות אחר שחקן “שובר שיוויון” מליגת העל שייתן את הערך המוסף, לכן השקיעו בו את מיטב כספם של הספונסרים והאוהדים.
יתרה מכך, קטמון נראית הרבה יותר טובה בלעדיו. חניכיו של מזרחי נראו משוחררים מעול מסוים לאחר שהוחלף באצטדיון “גרין” שבנצרת עילית, כאשר שחקנים דינמיים יותר תרמו למשחק הקבוצתי והוסיפו זריזות, עקשנות בלתי פושרת ומהירות שלא הייתה. לכן, הירושלמים ניצחו בצפון. אלא שנגד כפר סבא החילוף היה מאוחר מדי והירוקים מהשרון לא התכוונו להיות הפראיירים התורנים שיספגו מהפך בפחות מחצי שעה, בטח לא ביתרון כפול.
יוסי מזרחי (חגי מיכאלי)במשך שנים רבות לא היה דרבי ירושלמי בליגת העל, גם אוהדי בית”ר מחכים לו בקוצר רוח. שום דבר עוד לא גמור עבור קטמון וסיכוי לא רע שבסופו של דבר תשיג את המטרה (2 נקודות מהכרטיס השני לליגה הבכירה), אך לשם כך נשארו ארבעה משחקים עד תום העונה וכדאי מאוד שערן לוי יישר קו עם הקבוצה לטובת כולם וגם כדי לא לפגוע בתדמית השלילית שהוא יוצר לעצמו. מבחינה מקצועית, יוסי מזרחי צריך להתחיל לקחת החלטות ולשנות, גם אם הן קשות.
הכתוב הינו טור דעה.