רן בן שמעון חוגג 50: הסיפורים שטרם סופרו

מאמנה של מ.ס אשדוד, רן בן שמעון, יחגוג מחר (שבת) יום הולדת 50. בראיון בלעדי ל-ONE לכבוד היום המיוחד, בלם העבר בחגיגות היובל שלו, עונה על 50 שאלות ומשתף בפתיחות יוצאת דופן את מיטב הסיפורים והרגעים הגדולים בחייו כשחקן, כמאמן ובחייו הפרטיים.

המאמן שגדל בגבעת שמואל להורים יהודה וסילבי זיכרונם לברכה, אח לאסי עמו הקשר לא במיטבו בימים אלה ולדנה שנחשבת לחצי השני שלו, מחליף קידומת ומדבר על הכל מהכל, מביתו באשדוד העיר אליה שב אחרי שאימן את נבחרת קפריסין. החלום לאמן את הנבחרת לצד הקשיים שבדרך, המשפחה כערך עליון, הזוגיות עם אסתר - אשתו השנייה, אברהם גרנט, איזי שרצקי, ההתפרקות בעקבות הפיטורים ממכבי תל אביב, איפה היה רוצה לאמן אם רק הייתה לו הזדמנות, ועוד שלל סיפורים מרתקים - רן בן שמעון כמו שעוד לא קראתם.

ילדות ומשפחה

1. קודם כל, רן בן שמעון מזל טוב. איך זה מרגיש להיות בן 50? ״אין הרגשה מיוחדת. הרבה פעמים אנחנו מנסים להתכחש לגיל שלנו, להרגיש יותר צעירים, אז אם לא מזכירים לי את זה בסביבה שלי, זה מרגיש לי כמו גיל 49 וכמו 48״.

2. הילדות בבית משפחת בן שמעון - ״גדלנו בגבעת שמואל, במה שנקרא ‘הרכבות’, כל המשפחה הייתה גרה ביחד, אני זוכר ילדות מאוד מאוד מאושרת שכל הדלתות היו פתוחות ובכל שישי היו קוראים לנו לעלות למעלה לראות את הסדרה ‘קו אונידין’. השכנים שלי היו משפחת האלפרונים ואני זוכר שהאמא שלהם הייתה המטפלת שלי ושל אחי, אישה מדהימה ובסך הכל הייתה לנו ילדות מאוד מאושרת בלי הרבה דברים חומריים אבל עם הרבה מאוד חום ואהבה״.

3. אבא יהודה ז"ל - ״אבא שלי נפטר לפני שבע שנים, החיים איתו מאוד מורכבים. הוא היה איש ישר, הגון, איש של צדק, שקט אבל היה איש מאוד קשה ולאורך השנים כשהגענו איתו לגיל טיפה יותר מבוגר, נפתחנו אליו והילדים פרחו קצת אז התגלה לנו איש מדהים ומקסים שהרבה מאוד מהדברים שהוא הוציא בחיים שלנו נבעו מילדות קשה, עלה לארץ לבד באוניית מעפילים, הגיע עם האחים שלו לפה, הוא גדל בלי משפחה וכשישבתי איתו בשנים האחרונות שלו כשהוא גר אצל דנה אחותי בארצות הברית, הוא סיפר הרבה מאוד דברים על העבר שלו וזה הסביר לי קצת את הדברים שעברנו איתו כל החיים, אבל אהבתי אותו בכל הלב שלי״.

4. אמא סילבי ז"ל – ״אמא הייתה מאוד דומיננטית בחיים שלי. אנחנו שלושה ילדים במשפחה, אין אף פעם בן מועדף אבל אם יש כזה דבר אז אני הייתי. היה לי קשר מאוד מיוחד עם אמא שלי, אני יכול לספר על הרבה מאוד אבל יש דבר אחד שמלווה אותי שאם הייתי יכול לקחת את כל מה שיש לי, את הבגדים בארונות של הילדים שלי, כל מה שיש לי בחיים להחזיר חזרה בשביל חיבוק אחד אחרון עם אמא, רק עם אמא. לפני בערך שנה חזרתי מחופשה בקפריסין לחיפה והסתובבתי ב-11 בלילה בסופר, ראיתי ילד בן 15 בערך שמדבר בצורה לא יפה לאמא שלו, עצרתי אותו ואמרתי לו זו אמא שלך, תאהב אותה, תכבד אותה. הוא היה המום וגם זיהה אותי בשלב מסוים, לא יודע איך עשיתי את זה, אני אף פעם לא ניגש לאנשים אבל היא חסרה לי בכל רגע, בכל צומת, בכל שבת בחיים, אמא זו אמא״.

יהודה וסילבי ז"ל, הוריו של רן בן שמעון (אלבום משפחתי)

5. האח אסי והקשר הרעוע - ״אנחנו חיים בחיים מורכבים קצת, זה לא שחור ולבן, היו כמה תקופות מאוד מורכבות. אני חושב שערכי משפחה הם ערכים גבוהים בחיים שלנו וחשובים מאוד ועדיין יש דברים יותר חשובים מהם וכנראה שחלק מהדברים האלה קצת נשברו שזה בתחום האנושי. אני מקווה מאוד שנמצא את הדרך בחיים לחזור ליחסים טובים ולאחד את המשפחה שוב כי לשם ההורים שלנו כיוונו אותנו״.

6. האחות דנה והקשר המיוחד - ״דנה אחותי היא חצי מהלב שלי, יש לנו קשר מאוד מאוד מיוחד. אין בן אדם יותר קרוב אלי, אולי למעט אשתי, ביקום מדנה אחותי, היא חצי מהלב שלי. אין הרבה מה להגיד, היא באמת הגרסה הטובה ביותר שלקחה את הכל מכל המשפחה הזאת, את כל הטוב לב, את כל הערכים, את כל הצניעות, ילדה שבאמת שמה לנו רף גבוה מאוד לאנושיות והיא אהבה גדולה שלי״.

רן עם אחותו דנה ואביהם יהודה ז"ל (אלבום משפחתי)

7. הנישואים הראשונים לתהילה והגירושים – ״אני מרגיש שאני נשוי מגיל 13 או 14, זו הייתה הפעם הראשונה גם שפגשתי את אשתי הראשונה. היום כשאני מסתכל אחורה, אני לא מצליח להבין מהן נקודות החיבור, מה רציתי שמה, מה הייתי שם, לא הייתי עצמי. היה לי חשוב בחיים שתהיה לי קרקע יציבה, הייתי רואה שחקנים שהולכים למסיבות, חיים בצורה מאוד הוללת ולא אהבתי את החיים האלה ונראה לי שאהבתי את הרעיון של להתחתן מאשר הרעיון של עם מי להתחתן. כמובן שאני לא מפיל שום דבר על אף אחד, זה כישלון של שנינו אבל הדבר הכי גדול בחיים יצא מזה, הבת שלי עמיתוש שיצאה מהנישואים האלה אז כנראה שזה היה אמור לקרות״.

8. ההיכרות עם אסתר – ״ההיכרות עם אסתר הייתה אאוט אוף דה בלו, לא הייתי מוכן לקשר בחיים שלי, מכיוון שמגיל 15 מעולם לא שתיתי אלכוהול, לא יצאתי למסיבות, רציתי קצת להתהולל, עוד קצת להמשיך בחיים האלה אבל אז הגיעה אסתר ונתנה את הזצ׳ המתאים. אני חייב להגיד דבר אחד לגבי אסתר שהוא נכון ואמיתי לגבי החיים שלי, לא נפלתי מהרגליים שלי מהיום הראשון מבחינת אהבה, זו לא הייתה התאהבות ממבט ראשון, היו שם הרבה דברים אחרים אבל מאז בכל יום, ב-16 שנים שאני נמצא עם האישה הזאת, אני אוהב אותה קצת יותר מהיום הקודם וזה רק הולך ומתעצם. אני מרגיש בר מזל שהקדוש ברוך הוא שלח לי את האישה הזאת, אישה חזקה, דעתנית, חמה, אוהבת, אמא נדירה וקשה לי מאוד להגדיר במילים את האהבה שלי לאישה הזאת״.

החלטות ורגעים

9. ההחלטות הכי נכונות בקריירה - ״אין דבר כזה החלטות הכי נכונות. אתה הולך בחיים שלך ונתקל בהרבה מאוד צמתים, אתה משתדל מאוד לעשות את הדבר הכי נכון. יש הרבה מאוד מקומות שאם הייתי חוזר אליהם, הייתי עושה את הדברים אחרת אבל על שום דבר מהם אני לא מצטער כי סך כל ההחלטות שלקחתי ועשיתי בחיים שלי זה מי שאני ומה שאני. כל החיים רדפתי אחרי הסיפוק, הרצון להיות מאושר. הוצע לי בזמנו להישאר במכבי פתח תקווה ולא לעבור לקבוצה אחרת עם חוזה ארוך טווח שיכול היה לסדר אותי בחיים, אבל לא חיפשתי את זה. היו לי הרבה מאוד צמתים בחיים שלי שלקחתי לא מעט החלטות וסך כל זה, זה מי שאני היום. אז אני מאושר מכל ההחלטות שלקחתי והמקום שאני נמצא״.

10. הרגע הכי גדול כשחקן - ״הצלחתי להנות לאורך רוב הקריירה שלי, המקומטת שבהם היה חיבור אנושי טוב גם לשחקנים וגם למאמנים, זה המקומות הטובים ביותר. השנים היפות ביותר בתור שחקן היו כמובן בהפועל חיפה, היו הרבה רגעים מאושרים ואם צריך לבחור אחד זה רגע שאני יושב על הגדר אחרי האליפות כל הקהל היה מלא עם בקבוק שמפניה. אני חושב שאורן ניסים, עופר טלקר ואורן זיתוני היו לידי וזה רגע שאני יושב על הגדר ומתנתק מכל מה שקורה מסביב. באירועים גדולים יש טריקיות כי אתה עובד קשה מאוד בשבילם והם עוברים מאוד מהר, אתה קם למחרת בבוקר וחוזר לחיי היומיום אז היה שם רגע מזוקק אחד של אושר״.

11. הרגע הכי גדול כמאמן – ״יש לי אליפות אחת כמאמן בקריית שמונה ואלה היו רגעים קסומים כי עשינו משהו מחוץ למסגרת. לקחנו ביחד אנשים מנקודה מסוימת והבאנו אותם לנקודה אחרת לגמרי והרבה יותר גבוהה בחיים שלהם. הסיפוק באליפות בקריית שמונה, לא רגע האליפות אלא הדרך כולה, זה הכיף הכי גדול שעברתי אבל מאז עברתי כיפים גדולים מאוד ואני רואה כיף בעשייה, בלקחת ביחד עם הצוות את האנשים ממקום אחד לאחר. אני מנסה לייצר אושר בכל מקום שאני נמצא בו, אני מנסה לעשות חיבור בין אנשים בכל מקום שאני נמצא בו, אני לא מגדיר את החיים שלי במבט אחורה כרגעים. הדבר שהכי אני בורח ממנו זה להגדיר את ההצלחה שלי בחיים בתור איזה עמידה על קצה ההר, אני מאוד משתדל לזכור את כל הטיפוס לצמרת ההר וזה מה שגורם לי להיות מאושר״.

12. הרגע הכי קשה כשחקן – "כשהייתי צעיר לא ממש הבנתי שהחיים לפעמים הם רכבת הרים, חשבתי שלעולם חוסן, הייתי בן 22 כל העולם פרוס בפני, זומנתי לנבחרת ואז פתאום ברגע אחד אני עולה לכדור ראש וכשאני נוחת, הברך שלי קצת מסתובבת. אני יושב במיטה אחרי ניתוח בבלגיה וחושב לעצמי מה אעשה בחיים, מה אהיה עוד בחיים, כי זה מסוג הפציעות שיש כאלה שלא חזרו ויש צומת לבחור האם לשקוע בזה או לקום מזה. מאותו רגע קמתי, קיבלתי עוד זימון לנבחרת ועשיתי קריירה מפוארת. החיים של שחקן כדורגל מתחלקים ללפני פציעה ואחרי פציעה והקשיים האלה שעברתי הם שהפכו אותי למה שאני״.

13. הרגע הכי קשה כמאמן – ״יש הרבה רגעים מורכבים בחיים של מאמן, רגעים קשים שאתה נתקל במצבי קיצון, לפעמים בעלים, לפעמים קהל והרגעים הקשים שלי בתור מאמן אלה הרגעים שבהם נתתי לדברים האלה להשפיע עלי. כשבאו אוהדים מהפועל תל אביב קיללו וירקו או במקום אחר, בבית״ר ירושלים או בכל מקום וראיתי את עצמי זז מהמקומות האלה, מתנהג בצורה אגרסיבית, מוציא את זה קצת על המשפחה, רגעים שהצליחו להוציא אותי מעצמי, מהערכים שלי והמוסר שלי, אלה גם הרגעים הכי קשים שלי בתור מאמן, לא הפסדים ולא מפלות כי מצבים כאלה עוברים אבל הרגעים שאני לא עצמי. אלה הרגעים הקשים שלי״.

14. הרגע הכי גדול בנבחרת ישראל - ״ואו, קודם כל נבחרת ישראל תמיד היה בשבילי מקום מאוד מרגש, בכל פעם שהגעתי זה היה להתרגש מחדש, להתכונן מחדש, זה היה ממש כמו להתחיל הכל מחדש. הרגע הגדול ביותר זה כשהתכוננו למשחק מול ספרד, יצאנו עם האוטובוס מתל אביב ובדרך ראיתי סבים, סבתות, ילדים על הכתפיים של ההורים עם צעיפים של הנבחרת, עם חולצות וכמובן אף אחד לא היה עם החולצה שלי אבל זה לא משנה את העובדה שזה היה אחד הרגעים שישבתי באוטובוס, אנחנו עומדים בפקק ורואים נחילי אדם הולכים לכיוון אצטדיון רמת גן באים לראות אותנו וכל העולם מתנקז עם קרן לייזר לתוך האוטובוס של השחקנים שצריכים לגרום לכל האנשים להיות מאושרים ורק אז הבנתי איזו זכות אדירה נפלה בחלקינו, להשפיע על דורות של אנשים, על ילדים. יש פרופסורים שעזרו לעולם להיות מה שהוא היום ועדיין לא זוכים לרגע הזה אז בעניין הזה באמת התברכנו״.

רן בן שמעון עם צלחת האליפות בקריית שמונה (עמית מצפה)

15. האם יהיו רגעים גדולים כמאמן נבחרת ישראל? ״לכל אחד יש משאלה גדולה, אני לא יכול לברוח מזה, אי אפשר להזיז את זה. אני מעולם לא אעשה לעצמי ‘לובי’, אין לי מקורבים, אין לי את כל הרשימות שאנשים מרכיבים, אני לא יודע מי מרכיב בכלל, לא יודע מי מוציא רשימות של אנשים כאלה ואחרים. אני פה, שמח בחלקי, מאושר בחלקי, טוב לי כל כך באשדוד, אני מרגיש שאני באשדוד בדיוק מי שאני צריך להיות וגם ככה אמשיך בחיים שלי. אם יקראו לי לנבחרת ישראל, אעשה את זה באהבה, לא אני זה שקובע את זה אם כי יש לי משאלה גדולה מאוד להגיע לשם״.

16. השער הכי גדול שכבשת בקריירה - ״זה חייב להיות השער שכבשתי אחרי שכבר לקחנו את האליפות בהפועל חיפה. אני לא יודע אם הוא צולם בכלל, יצאנו לשחק באורווה בפתח תקווה וכל הגוורדיה התנדפו, שיחקנו רק שלושה שחקנים ותיקים עם כל הצעירים, אני, זיתוני ואורן ניסים, באנו אחרי מסיבות שלא נגמרו. שיחקתי בלם ובחצי השני, דקה 60, הגיע אלי כדור מ-30 מטרים, אני לא רוצה לעוף על עצמי אבל זה היה כדור בסגנון של רוברטו קרלוס, כדור יצא מתוך המסגרת ונכנס פנימה עד היום אני זוכר את זה כגול הכי גדול שלי אבל הוא לא נכנס לשום מקום בהיסטוריה, לא צילמו את המשחק הזה כי גם הצלמים היו שיכורים באותו יום אבל זה הכי גדול שלי״.

17. קפטן מגיל צעיר – ״מאז שאני זוכר את עצמי, מנבחרת האפרוחים של נבחרת ישראל הייתי קפטן, בכל הנבחרות לאורך כל הדרך. לא יודע מה ראו בי או יכול להיות שאני כן יודע כי יש הרבה שטוענים שגם בתור שחקן הייתי חצי מאמן, לא יודע אם זו מחמאה או עלבון. יש סיפור אחד שזכור לי מאוד, פעם לא היו מזמנים את הכי טובים אלא היו אומרים למועדונים לשלוח שלושה שחקנים לעשות מבחנים, באותו יום הגיעו 200 ילדים וגם אני שהייתי בין הקטנים, יליד 70׳ והאחרים גדולים יותר, ניפו מלא. ההורים שלי חיכו בחוץ, נשארו 20 שחקנים ואני עדיין בחוץ ולא קוראים לי, אני רואה את אמא שלי עומדת ומתחילות דמעות כי לא נשארו הרבה מקומות ואז קוראים לי לחדר ואמא שלי באה, מחבקת אותי ובוכה. נכנסתי לחדר, המאמנים אמרו לי התרשמנו ממך לטובה, השארנו אותך אחרון כי ראינו בך תכונות מנהיגותיות, היית גם השחקן הכי טוב, אנחנו רוצים שתהיה קפטן של הנבחרת הזאת. מבין כל השחקנים, מכבי תל אביב, מכבי חיפה וכו׳, אני רן הקטן ממכבי פתח תקווה בגיל 13, יליד 70׳ וקפטן של נבחרת 69׳. יצאתי משם וסיפרתי לאמא שלי אז היא רצה לתוך החדר וחיבקה את המאמנים ועברה בין האפסנאים גם, חיבקה את כולם״.

ההשראה ותג 450 אלף דולר על הגב

18. אברהם גרנט – ״אברהם גרנט הוא דבר מאוד משמעותי בחיים שלי. שיחקנו בילדות הרבה כדורגל ברחובות ואני זוכר עשרות ומאות ילדים שמשחקים במגרשים בבתי ספר. היה את החבורה של מכבי פתח תקווה ואלה של הפועל פתח תקווה, הייתה יריבות מאוד גדולה בעיר, גדלנו בתקופה שונה מהיום. מתוך כל הדברים האלה, התבלט בן אדם שהיה נראה לנו קצת מוזר בהתחלה ואחרי זה התברר כחולה הכדורגל הכי גדול שהכרתי בחיים שלי. הוא אהב לשחק איתנו, היה יותר מאמן אבל גם אהב לשחק ובגיל 12-13, התחברנו באיזושהי דרך. אני תמיד אומר כשהתלמיד מוכן, הרבי מגיע. רציתי ללמוד ולשמוע הרבה על כדורגל ואברהם הוא רב גדול מאוד בכדורגל, מגיל קטן מאוד והתחברתי איתו. היו לנו שעות של שיחות, אלפי סיפורים עם אברהם גרנט על הילדות”.

“אני זוכר שאברהם החדיר בי כל כך את המקצוענות, שבתוך ילד אני זוכר את עצמי הולך עם הדמי כיס לקנות שעונים מעוררים כדי לא לאחר למשחק בבוקר. הייתי ישן עם חמישה שעונים מעוררים מסביב לראש שלי בגיל 10 כדי לקום למשחק ילדים. אני זוכר שהיה יום גשום ופחדתי שההורים לא יתנו לי ללכת לאימון אז לקחתי את הנעליים בתיק לבית הספר ונסעתי באוטובוס ישר אחרי הלימודים למגרש אימונים של מכבי פתח תקווה, חיכיתי שם מאחת בצהריים עד שש בערב לאימון שבוטל בגלל הגשם. בשש ההורים שלי יצאו מתוך ניידת משטרה, עד היום אני זוכר את החיבוק הכל כך חזק של אמא שלי, שהיא כמעט חנקה אותי מהחיבוק ואבא שלי כמובן הכין את הכפכף, הוא כעס עלי מאוד. אז באמת אני חושב שחלק מהאהבה שלי לכדורגל והמקצוענות שלי זה אברהם הטמיע בי, הוא הטמיע בי גם הרבה מאוד דברים אנושיים, אברהם הוא אחד האנשים היותר חכמים שהכרתי בחיי״.

19. משפחת לוזון – ״למשפחה הזו יש תפקיד גדול מאוד בחיים שלי, קודם כל אני אוהב את כולם שם אבל עם כל הכבוד לכל האחים, יש את עליזה הגדולה והמדהימה, אמא שתהיה בריאה עד 120, היא אישה מיוחדת מאוד. גם אם היו מורכבויות לאורך הדרך גם עם אבי, גם עם עמוס וגם עם יעקב שפעם מכר לי GTI קצת שרופה בחלק הקדמי, אני מאוד מעריך את התרומה של המשפחה הזאת לחיים שלי. עם עמוס הייתה תקופה שהיינו ביחסים מאוד מאוד טובים, עם אבי אני יכול להגיד שגם אם לא הלך בתקופה האחרונה שלי במכבי פתח תקווה הוא תמיד היה הוגן איתי. לאבי חלק משמעותי וגדול, אני מאוד מעריך אותו, הוא הרבה יותר אנושי ממה שאנשים חושבים. סך הכל היחסים עם משפחת לוזון היא מאוד טובה והיא תמיד תישאר ככה, אני גדלתי במכבי פתח תקווה ויש לי ערכים גדולים מאוד לאנשים שהלכו איתי גם בתקופות קשות. גם אם היו מורכבויות, לא נותנים לדברים הקטנים להשכיח את הדברים הגדולים באמת, כשהייתי צריך אותם, הם תמיד היו לצידי״.

20. רובי שפירא ז"ל - ״הרבה אנשים דיברו עליו טוב אחרי שהוא הלך לעולמו אבל אני יכול להגיד שהייתי לידו בתקופה הגדולה והחזקה שלו בחייו והוא היה איש צנוע, מקסים ומדהים שנתן לנו הרבה חום ואהבה. כשהגעתי אליו הביתה בפעם הראשונה, כולי רועד עם ידיים קצת מזיעות, באתי ממכבי פתח תקווה לסגור איתו חוזה, הרוחב לב שלו אפילו נתן לי יותר ממה שציפיתי לקבל וכזה היה רובי, איש מדהים. כל פעם שהוא היה בא למגרש, הריח של הסיגר היה בכל מקום, הייתה לו אישיות מאוד כריזמטית וכיפית, אני מתגעגע אליו. רחל אשתו היא אגדה של אישה, נדירה, טובה, תומכת חמה, עד אחרון ימיי אני אוהב אותה גם אם הקשר יותר טוב או פחות טוב, אני יכול לא לראות אותה עשר שנים ועדיין כולה לב. הילדים זה החלון ראווה הכי גדול של ההורים, אני חושב שהם ילדים נדירים, ערכיים, מוסריים, מעולם בשיא ההצלחה, כשגרו בבתים מפוארים ולא יודע מה, הם מעולם לא איבדו מהצניעות שלהם. זו משפחה שאני מאוד אוהב ומעריך, יש להם חלק משמעותי בקריירה שלי״.

21. המעבר להפועל חיפה ב-450 אלף דולר – ״רובי שם הרבה מאוד כספים על שחקנים גם לפני וגם אחרי, אני זוכר שהוא אמר אחרי שלקחנו את האליפות, ׳רן בן שמעון זה השחקן הכי זול שקניתי בקריירה שלי׳ וזו המחמאה הכי גדולה שקיבלתי בחיים שלי. לא חושב שיש לי קשר לעידן של הכספים הגבוהים היום, אם שילמו עלי את הסכום הזה כנראה שמישהו חשב שהייתי שווה את זה. בסופו של דבר זה לא משנה כמה משלמים עליך אלא כמה אתה נותן בחזרה, אני חושב שהחזרתי להפועל חיפה על כל דולר ששולם עליי״.

22. פרשת נערות הליווי בנבחרת – ״זה קו פרשת מים בכדורגל הישראלי, אני חושב שהקו הזה הוציא את הכדורגל הישראלי מחושך לאור. הרבה מאוד דברים שהיו מתחת לפני הקרקע, במחשכים ובחדרים, אחרי הפרסום הזה יצאו החוצה לאור וזה הזהיר דורות של שחקנים שלמים לגבי מוסר והתנהגות. אני לא רוצה לשפוט את האנשים שבסביבה וכל אחד מאיפה הגיע, למה הגיע ולמה עשה מה שעשה או לא עשה, אני יכול להגיד שנבחרת ישראל, כשאני הגעתי אליה, כל החיים שלי זה היה הדבר הכי חשוב לי. אני יודע שהייתי המקצוען הכי גדול ואני לא מדבר בכלל על הדברים האלה אלא על דברים פשוטים יותר, המקצוענות הייתה כרטיס הביקור שלי כי זה לא שהייתי אוסיין בולט. זה קו פרשת מים גדול מאוד לכדורגל הישראלי שאחריו גם התקשורת הייתה אחרת וגם ההסתכלות שלנו כספורטאים על מה אפשר לגלות עלינו בכל יום. זה נתן עוד יותר נורות אזהרה למי שאין את הערכים האלה ב-DNA. צריך להיזהר מאוד בהחלטות, בגישה ובמה שאנחנו עושים ואם עושים אז צריך לקחת את האחריות על המעשים שלנו״.

23. השוער בעבר ומאמן השוערים בהווה, רפי כהן – ״סגרנו מעגל השנה כשחזרנו לעבוד ביחד והוא מאמן השוערים שלי, אני הולך איתו הרבה מאוד שנים אחורה. רפי הגיע אלינו לנבחרת והיא כבר הייתה נבחרת עמוסת כוכבים, טל בנין, איציק זוהר, יוסי אבוקסיס, איל ברקוביץ׳, והוא בא מאילת עם הכפכפים שהחול נוזל לו מהצדדים, עם צניעות, יכולת מופלאה ועם אישיות עוד יותר גדולה מהיכולת אפילו. לא ניכנס לפרטים אבל אברהם התקשר אלי לשאול עליו וכמובן המלצתי בחום אז בפעם הראשונה שהוא קיבל כדור עם הראש מ-18 מטרים, ישבתי ליד אברהם והוא זרק עלי נעל. יש הרבה סיפורים עם אברהם ורפי וההגעה שלו מאילת אבל גם נולדנו באותו יום וזה בהחלט יום משמעותי בכדורגל הישראלי״.

הדיכאון אחרי הפיטורים ממכבי ת”א

24. הפיטורים ממכבי תל אביב אחרי שמונה מחזורים – ״אני חושב שזו הסיטואציה שלקחתי הכי קשה והכי דיספרופורציונלי לכל מה שקרה לי בחיים. אחרי מכבי תל אביב, אני זוכר את עצמי עד היום, נכנס מתחת לשמיכה לאיזה חודש-חודש וחצי, לא יצאתי מהבית, לא רציתי לראות אף אחד, לקחתי את הכישלון הזה בצורה כל כך עמוקה. כשמסתכל על זה לאחור ברטרוספקטיבה, עד אז הכל הלך מעולה בחיים שלי, הצלחתי בכל דבר שנגעתי בו כמאמן, בחמש-שש שנים שאימנתי כל שנה הכפלתי את ההישגים שלי, את ההצלחה שלי ואז פתאום הגיעה מכבי תל אביב. כשהגעתי לשם קיבלתי כותרת בעיתון רכוב על חמור לבן, כאילו המשיח הגיע למכבי תל אביב”.

“הייתה לי הרגשה שכל מה שאני נוגע הופך לזהב ואז הבנתי שלהיות מאמן כדורגל זה לא רק להיות מאמן כדורגל. זה לשלוט במערכת, זה לדעת לנהל מערכות מורכבות, שם קיבלתי את הנוק-אאוט הראשון, הגעתי למערכת שאין לי שום השפעה עליה. רציתי לעשות משהו ואמרו לי אל תעשה אותו כי אז יגידו עליך ונמנעתי מלעשות, לא הייתי אני. אני לא מאשים אף אחד לעולם בעניין הזה, היו לצידי אנשים גם אביב בושינסקי וגם עוזי שעיה, היו אנשים מאוד טובים. אני מאשים רק את עצמי, הגעתי לשם כנראה עם ההרגשה שרק אם אעמיד את הקבוצה טקטית זה יספיק ושם קיבלתי את הפצצה הראשונה שלי”.

“זו הפצצה הכי חשובה שקיבלתי בחיים שלי כי אחרי חודש וחצי שיצאתי לעולם אחרי שהייתי מתחת לשמיכות, קיבלתי פרופורציות גם כי באותה תקופה אמי האהובה נפטרה אז הייתי חייב לקום וגם למדתי את הדבר הכי חשוב משם והלכתי לקריית שמונה שירדה ליגה ועלינו לליגה הראשונה ושנה לאחר מכן לקחנו אליפות, אז ראיתי שיש לחיים האלה כל כך הרבה צדדים ומורכבויות, שהשיעור שקיבלתי במכבי תל אביב היה כואב מאוד אבל שיעור הכי חשוב שלמדתי אותו בחיים. ביום ההוא שקיבלתי את הטלפון לבוא למשרדים ושמשחררים אותי מהקבוצה הזאת, זה היום בו למדתי לקחת אחריות אמיתית על החיים שלי לראשונה בחיי״.

25. היחסים עם אלי טביב – ״לי קשה לייצר איתו קשר אישי, עם כל הבעלים שעבדתי איתם היה לי קשר אישי, היה יותר טוב או פחות טוב אבל תמיד היה קשר אישי, אלי טביב קצת יותר מרוחק והיה לי קשה לייצר איתו קשר אישי. אלי מאוד אוהב להתערב אבל גם יאמר לזכותו שמאוד מבין בכדורגל, הרבה מאוד עצות שהוא נתן לי היו טובות מאוד. אלי טביב היה איתי הוגן, התנהג אלי בצורה מאוד יפה ומאוד הוגן. הלב שלי נקי כלפיו, לא הצליח פשוט החיבור הזה״.

26. הקשר עם עמנואל אופיר ז"ל - ״התקופה איתו הייתה תקופה מאוד חשובה בחיים שלי, הוא בא במקביל קצת לאברהם גרנט. הרבה אנשים מהדור הזה לא מכירים אותו אבל הוא היה איש כדורגל מדהים, הוא התחיל בהפועל פתח תקווה, היה שונה מאוד. הוא לימד אותי איך מביאים איזושהי אמת אישית, הוא היה אדם מיוחד זיכרונו לברכה. היה איש מדהים ויוצא לי לפעמים לפגוש את הילדים שלו שזה כיף גדול ויש לי אהבה גדולה לעמנואל״.

”עם איזי היו לי רק עליות”

27. איזי שירצקי – ״לפעמים שואלים אותי על זה שהיה לנו עליות וירידות, זה שטויות, אני משתגע מזה, היו לי רק עליות עם איזי שירצקי. הקטע היחיד שהיה לי איתו בחיים ומזה אי אפשר לברוח הוא כשהגעתי לסיפוק בקריית שמונה אחרי חמש שנים, רציתי להמשיך הלאה ולאיזי היה קשה עם זה, אבל גם הקושי הזה נבע מתוך אהבה והערכה אלי. אף פעם לא לקחתי את זה אישית כשהוא דיבר אלי בצורה פחות מכבדת או משהו כזה, זה היה מאהבה טהורה.

“איזי הוא איש מדהים, יש לו חלק משמעותי בחיים שלי. בזמן שאימנתי אצלו, קיבלתי טלפון מאחותי שסיפרה לי שהתגלתה לאבא שלי מחלה קשה ולא ידעתי מה לעשות, הייתה תקופה מאוד מורכבת עם קריית שמונה והרווחתי מספיק כסף בחוזה איתו, הוא היה הוגן איתי ואמר לי קח את הרגליים שלך, עזוב את הקבוצה, אני משלם על הכרטיס ושילם גם לי וגם לאשתי, אמר סע לראות את אבא שלך כי אתה לא יודע עוד כמה זמן יהיה לך לראות אותו. הצד האנושי של איזי הוא בין הגדולים שראיתי בחיים שלי והוא אדם עם לב עצום. הוא עשה לי רק טוב בחיים. מעולם לא היו לנו ירידות, הוא כעס עלי והיום אני יכול להגיד שבצדק לפעמים ואני מאמין בעזרת השם שעוד אסגור מעגל עם איזי״.

28. הבוס ג'קי בן זקן - ״אני מכיר את ג׳קי הרבה מאוד שנים, עוד מהתקופה ששיחקתי והיה תמיד כבוד הדדי. כשנהייתי מאמן, ג׳קי מאוד העריך אותי והחזיק ממני, אני מקווה שגם היום אבל אז אני בטוח בזה. נוצר קשר אישי מאוד טוב ופתאום בתקופה קצת מורכבת קיבלתי הצעה לאמן את נבחרת קפריסין וקצת את עצמי לפני כל דבר אחר, זו פעם ראשונה שבאמת הסתכלתי רק על עצמי ולא על שום דבר אחר. ההצעה הזו כל כך קסמה לי וכל כך רציתי ללכת, האמנתי ביכולת שלי לעשות משהו קצת שונה, מה שהתברר לי כנכון כי זה היה נכון ללכת וקצת פחות הסתכלתי על הסביבה. הוא כעס בצדק גמור אבל אגיד רק שני דברים עליו ולא יותר מזה כי הוא הבוס שלי היום ואני צריך לעבוד איתו, היכולות האנושיות שלו גם במקרה שלי בסוף תמיד יהיו ודבר שני מי שרוצה לראות את ג׳קי באמת, צריך לראות אותו דרך המשפחה, לא ראיתי איש משפחה כזה. מעבר לזה, אנחנו עובדים בצורה נפלאה ומדהימה, בעזרת השם שימשיך ככה״.

מצא את השלווה באי השכן

29. נבחרת קפריסין - ״אתגר אדיר בשבילי, אני מגדיר את התקופה הזו כשלוש מהשנים היותר טובות שהיו לי בחיים, גם מהפן האישי וגם מהפן המקצועי. אשתי החליטה שניסע כולם, נסענו בתור משפחה ופתאום אני לוקח את הילדים מבית הספר, יש לי זמן להסתובב איתם, לקחת אותם עם אופניים, לנסוע לקניון לאכול בקומה של הג׳אנק-פוד, להיות איתם אמיתי, כל היום הייתי איתם ועם אישתי. התחברתי למשפחה, ברמה שגם כשחזרתי לארץ כולנו החלטנו לגור פה באשדוד כי זה בלתי אפשרי להתנתק אחד מהשני. מבחינה מקצועית זה היה אתגר אדיר, בשנייה שחתמתי, ירדתי למרתפים עם וידאו וכל מה שאפשר ללמוד על קפריסין בתור עם, היה לי יותר חשוב ללמוד על המקום, על האנשים, על התרבות מאשר על אימון הנבחרת הזאת. יש לי המון תובנות על התקופה הזו, אני מאוד אוהב את האי הזה ואת האנשים שבו״.

רן בן שמעון וג'ורג' קומאס, יו"ר ההתחדות בקפריסין (פרטי)

30. מאמן א.א.ק לרנקה בעונת 2012/13 - ״ג׳ורדי קרויף הוא זה שיצר את הקשר ביני לבין א.א.ק לרנקה, הוא בדיוק הגיע משם למכבי תל אביב ואז המקום שלו התפנה והוא הציע אותי לשם. עשיתי רושם על הבעלים, החתימו אותי לשנתיים. אני צריך להגיע לאימון הראשון וביקשתי מהמנהל קבוצה שיערוך משחק אימון כדי שאכיר את השחקנים אז תיאמו משחק ואנחנו באים לצאת למשחק מהמתחם אימונים, והיו לי שחקנים ספרדים בקבוצה האחד זה היה הקפטן, אנדר מוריו וגורקה פינטאדו. מישהו ניגש אלי ואומר לי ‘רן תשמע, ראו אותם אתמול באחת בלילה באיזה בר מסעדה כזה’, הם ידעו שאני מאמן הקבוצה והגעתי יומיים קודם והם הרשו לעצמם לצאת עד אחת בלילה. קראתי להם, שאלתי אותם ‘עד מתי יצאתם אתמול?, אמרו ‘לא יצאנו, אבל היינו באיזה מקום עד שתיים בלילה’. אמרתי להם ‘שתיים בלילה, מה לא ידעתם שיש משחק?’, אמרו ‘כן ידענו’, אז שאלתי למה והם אמרו שבספרד נהוג לאכול קצת מאוחר. הסתכלתי עליהם ואמרתי להם בישראל נהוג להעיף את השחקנים שאוכלים עד מאוחר, קחו את הדברים שלכם וצאו, אני לא רוצה אתכם יותר בקבוצה כי היה לי חשוב להציב גבולות. בסופה של אותה עונה, אחד מהם היה מצטיין העונה והשני כבש 12 גולים ואחרי גם כמובן צחקנו על זה, אבל הם הושעו והתיישרו. הייתה לנו קבוצה מפלצתית, שברנו כל שיא של המועדון וגם חלק משיאים בקפריסין. זו הייתה תקופה מעניינת״.

31. החיים בקפריסין – ״הכרתי משם חברים לחיים. יש שם איזושהי צניעות יוצאת דופן, הייתי יושב עם השחקנים לארוחות עם המשפחות שלהם והייתי מבין שאני צריך לאזן שחקן מלמטה למעלה, הוא הרבה יותר טוב ממה שהוא מאמין שהוא. התוצאות לא היו הכי רעות בעולם, יכולנו עוד טיפה מזל לעשות דברים הרבה יותר גדולים, הטלפונים שאני מקבל עד היום משחקנים ואנשי צוות מראים על הערכה גדולה ומחמם לי את הלב. קפריסין זו בהחלט אפיזודה שאולי עוד תחזור בימי חיי, אני מאוד מחובר ואוהב את המקום הזה״.

יש גם מעבר

32. טניסאי מחונן – ״פעם אמר אלון מזרחי, ׳אני לא אוהב רק כדורגל, אני אוהב גם כדורגל אנגלי׳. אני אוהב את כל ענפי הספורט, אני משחק שלוש פעמים בשבוע טניס, אני חולה על טניס, יש לי יריב מושלם, דוד שהוא גם רץ וגם מגיע לכל הכדורים וגם מאפשר לי לנצח אותו כל הזמן. אחד הדברים הכי כיפים שהיו לי בחיים זה שיצא לי להכות עם אנדי רם, דודי סלע, הראל לוי וכל החבר׳ה האלה במרכז הטניס״

33. חוץ מטניס וכדורגל? ״אין תשבץ תרתי משמע שנמצא באזור שלי בלי פתרון. יש לי פרנטר, השכן שלי, שבימי שישי שאנחנו יושבים ועד שאנחנו לא פותרים את התשבץ אין לעזוב את יום שישי. אבל עם כל הכבוד והאהבה לטניס ותשבצים, התחביב הכי גדול שלי זה אופני שטח, אני כל היום על אופניים. בספורט הזה אני מתנתק עם האוזניות, אני יוצא כל שבת, גם בשבת של משחקים להרי ירושלים למסלולי סינגלים, זה הרבה יותר מתחביב, אני ממש מוצא בזה את ההתחברות שלי לבפנים. המשאלה הגדולה שלי, אם אשתי תראה את זה, לאפשר לי לצאת לאיזה טיול של חמישה ימים לקרואטיה, טיול בהרים עם חבורת רכיבה ואני אגשים אותה״.

34. מה לא יודעים על רן בן שמעון? ״בדרך כלל אנשים אומרים בשאלות כאלה שלא יודעים שאני רגיש ואני פרפר או דברים כאלה אבל יש לי סודות, יש לי דברים שהם שלי. זה רק גיל 50, תבואו בגיל 80 ואני אגלה לכם אותם״.

35. המשקל והניתוח לקיצור קיבה - ״רוב חיי הייתי מקפיד על תזונה, כשהייתי שחקן, חסות וכל מה שצריך, סלטים יצאו לי מהאוזניים. באיזשהו שלב כשהתגרשתי וסיימתי עם הכדורגל כשחקן, שזה היה בערך באותו חודש הייתה התפרקות מבחינת מזון וכשגדלתי הרגשתי שלא נוח לי עם זה, לא יותר מזה, לא היו לי חרדות קיומיות או משהו כזה. הכרתי את פרופסור עסליה, שעד אז לא הייתי בכיוון אבל הוא המליץ לי לעשות את הניתוח ואז ירדתי משמעותית כי הייתי מאוד מאוד גדול״.

36. היחסים עם אוכל היום - ״היום אני קצת רב עם עצמי, בכל זאת שומר, עושה הרבה מאוד ספורט, אנחנו אוכלים בריא בבית. הייתי בחיים שלי במשקלים מאוד גדולים, כיום אני סביב ה-100 קילוגרם ויש לי משאלה גדולה לרדת לאזור ה-90, שם אני רוצה להתקבע. בסך הכל אני חי עם עצמי בשלום ומאושר״.

37. חיים לצד ביקורות – ״ביקורות זה דבר מאוד מורכב, הרבה אנשים אומרים שפיתחו עור של פיל או עור עבה גם הם לא יכולים להודות שלכל ביקורת יש איזושהי נקודת כניסה אליך. לאורך השנים הבנתי ופעלתי על פי זה שאני לא קורא טוקבקים, לא קורא שום דבר, אני מכיר ויודע מה הערך העצמי שלי. יש בעיה גם לי וגם להרבה מאוד אנשים להתמודד עם רוע. רוע טהור בצורתו הטהורה ביותר, לצערי חלק מהביקורות, ממש לא כולן, באות ממקום מאוד מאוד אישי שבו אתה הולך דרך ארוכה עם אנשים שחשבו שאתה צריך להדליף להם באיזושהי תקופה בחיים או שדרך ההתנהלות שלהם היא של פגיעה ולא רק בך אלא בכל כך הרבה אנשים מסביב וזה אותם אנשים כל הזמן”.

“ברגע שאתה חווה את זה עליך, קל לך לראות את זה גם החוצה, למדתי להתמודד עם זה כי אני יודע מי אני ומה אני אז היום לביקורות קצת יותר קשה להיכנס אלי. זה חלק מהחיים שלנו, צריך להתמודד עם זה, זה עולם אחר, לכל אחד מותר להגיד כל דבר וצריך להתמודד עם זה. במקומות שאני לא מוכן לוותר והולך איתם קצת יותר רחוק עם התגובה שלי ואני הולך עם מקרה אחד קצת יותר רחוק זה בו שזה שילוב גם של רוע וגם מקרה בו שגם הילדים שלי נפגעים מזה או רואים את זה, כשזה משפיע על הסביבה הקרובה שלי וזה דבר לא צודק ולא נכון. הקווים האדומים מאוד גמישים אבל כשפורצים את הקווים הגמישים האלה, אני אהיה שם להגיב״.

38. משבר נגיף הקורונה - ״זו תקופה מאוד מורכבת, לא פחדתי בשום שלב של התקופה הזו. כן שמרתי כמובן אבל מכיוון שאני חוגג עכשיו 50 אז החיים מלמדים אותך שיש הרבה מאוד הפתעות לאורך הדרך, יש הרבה נפילות, פתאום תקופות שלא מצליח כמו שרצית להצליח, פתאום תקופות כלכליות קשות או בריאותית קשות ואתה לומד לאורך הדרך שכל מה שבא זה חלק מהשלם הגדול שבא לך בחיים וצריך לדעת להגיב אליו ולהגיב אליו טוב. גם הקורונה אם היא באה, צריך להוציא מזה את הדברים הטובים שהיינו יותר עם המשפחה, היה לנו זמן לעשות דברים, אולי לראות את העולם בצורה קצת אחרת, דברים שהיו מאוד בטוחים שהתערערו שאפשר ללמוד מזה. אני לוקח את זה בצורה כמה שיותר חיובית, מקווה שהתקופה הזו תעבור ונחזור לעולם טוב יותר מזה שהיה״.

39. מתי בכית לאחרונה? ״לבכות ממש זה קצת פחות אבל דמעות יורדות הרבה. זה יכול להיות משהו שקשור לילדים שלי המקסימים והמדהימים, לעמיתוש, או לילדים של אישתי שי ודניאל, שאני מרגיש שהם שלי לכל דבר ועניין אז הדברים שקשורים לילדים יכולים לגרום לי להזיל דמעה אפילו מהדברים הקטנים ביום יום. סרטים מרגשים גם מידי פעם וסיטואציות של חוסר אנושיות או עודף אנושיות אבל כמו כולם מידי פעם הפנים מתלחלחות זה קורה לי דיי הרבה״.

40. הדמות המשפיעה בחייך – ״היו הרבה דמויות שהשפיעו עלי, זה 50 שנים ולכל תקופה יש את הדמות שלה או הדמויות שלה. היו דמויות משמעותיות כמו שאמרתי, אברהם גרנט, כמובן אמא שלי ועוד אנשים מדהימים לאורך הדרך. אלעד אשכנזי הפסיכולוג שעבדתי איתו שנים, אשתי אסתר כמובן שהיא משמעותית מאוד בחיים שלי, אלדר גיסי הוא בן אדם שאני לומד ממנו המון, ליאור חבר שלי ויש עוד הרבה דמויות שהשפיעו עלי גם אישית וגם מקצועית. מעולם לא העתקתי אף אחד אבל מכל מלמדיי השכלתי וכך גם אני מחנך את הילדים שלי״.

41. לחץ - ״אי אפשר לברוח ממנו. הלחץ הזה דוחף אותי להישגיות, אני לא רוצה חיים בלי לחץ. אני טוען אבל שהלחץ הכי גדול שאני חווה בחיים שלי זה הלחץ שאני שם על עצמי וחייבים לדעת לשחרר ולהבין שיש תמונה יותר גדולה. מבט על תמונה יותר גדולה תמיד מוציא אותך מהחשיבה שדבר רע שקורה לך נראה הכי רע בעולם וגם בדברים הטובים נראה שזה הכי טוב בחיים אבל יציאה מתמונה קצת עם עזרה מאנשים קרובים יכולה להפיג לחץ. מעבר לזה, יש לי את האופניים שלי ואני לוקח אותם, נוסע להרים עם אוזניות ומוזיקה, לארבע-חמש שעות״.

42. עצה למאמן מתחיל - ״פעם הייתי מעורב בכל תחקיר שנעשה בכדורגל הישראלי, הייתי מתראיין בכל מקום וראיתי שאני מאבד את החיים שלי, ברגע שהתנתקתי ולא משתתף בדברים האלה יותר, הזמן הפרטי שלי הוא נתון למשפחה שלי. פעם חשבתי שאם אני אתעמק יותר ויותר בכדורגל ואתעסק יותר בכדורגל זה יעשה לי יותר טוב לחיים ועכשיו אני חושב שלא. העצה שלי זה תתעסקו בכדורגל זה חשוב מאוד, ללמוד להתעמק, לדעת אבל גם לפתח חיים במקביל, חיים עם תחומי עניין, לדעת על פוליטיקה, צבא, היסטוריה, גיאוגרפיה, לפתח את עצמכם כבני אדם ולא רק בתחום אחד. זו המלצה הכי טובה שאני יכול לתת למאמן צעיר בתחילת הדרך שלו״.

43. התמודדות עם עליות ומורדות – ״אני יכול לזרוק מיליון קלישאות על זה שהחיים שלנו זה רכבת הרים, אמר פעם ווינסטון צ׳רצ׳יל ש׳הצלחה זה לעבור מכישלון לכישלון ולשמר את ההתלהבות׳, אז אני ווינסטון. יש לי התלהבות מתחדשת לעשייה אז אני חושב שזה הקימה האמיתית שלי. אין אדם שלא עבר ירידות בחיים שלו השאלה איך מתמודדים עם כל דבר״.

44. קבוצה או נבחרת בכל הכדורגל העולמי אותה היית בוחר לאמן אם היית יכול – ״זו לא תהיה נבחרת כי אני חייב עבודה יום יומית, אז קבוצה ואני חייב להגיד ליברפול. ספרד, צרפת וגרמניה מרגשות לא פחות ואולי הכדורגל שם יותר מתאים לי אבל באנגליה יש מסורת של כדורגל שבאה מהנשמה. אין לי ספק ששם יש חוויה רגשית שאותה אני מחפש, אותה אני רוצה, החוויה הגדולה ביותר נמצאת בליגה האנגלית ואם כבר אנגליה אז ליברפול. אני לא אוהד שלהם, נולדתי מנצ׳סטר יונייטד אבל ליאור מתחיל להדביק אותי. אז אם כבר לבחור זה לבוא אחרי יורגן קלופ״.

45. עוד כמה שנים אתה רואה את עצמך מאמן? ״לא יודע. לא מתחייב לכלום, אני באמצע הדרך. לאן שהחיים יקחו אותי, העולם יוביל אולי ולמדתי כבר שאנחנו מתכננים תיכנונים ויש מי שצוחק על זה״.

46. לאן תרצה להגיע עד אז? ״לא רוצה להגיע, לא רוצה את התחנה הסופית. אני רוצה ליהנות מהדרך, ליהנות מהאימון הבא, מהמשחק הבא, מהגדילה של הילדים שלי ופשוט ליהנות מהדרך שלי״.

47. אתה טוב יותר כשחקן/כמאמן/כאדם? ״אם אתה רוצה לתת השראה לשחקנים שלך, להביא אותם מנקודה א׳ לנקודה ב׳ ואז תצא מהאימון, תיכנס לאוטו ואיזה אדון מבוגר ייסע לפניך ואתה תצפצף לו ותגיד לו עוף מהדרך, אז נכשלת בכל הפרמטרים. הטוב והשלם מגיע מבפנים, זה קשור רק לנפש והמרכיבים שלה מגיעים לכל תחום כאדם, כשחקן וכמאמן. כל ההתקדמות שלנו היא כבני האדם וזה משפיע על החיים המקצועיים שלנו״.

48. הצעה לרן בן ה-32 שרק התחיל לאמן – ״אם אתה רוצה חיים ארוכים, תלמד להגיד בכדורגל את המילה ‘נקסט’, לדעת לשים דברים מאחוריך ולא לחיות אותו עוד. מי שלא יודע להגיד את המילה NEXT בספורט, בכדורגל קשה לו לשרוד הרבה בענף הזה״.

49. בן כדורגלן? ״יש אוסף של קלישאות על העניין הזה, האמת לאמיתה, זה החיים שלי. גיא משחק בקבוצה מסודרת וגם יונתן שיחק אבל הוא פרש כי היו איתו אגרסיביים וזה לא בסדר הוא בן 8 ופרש פעמיים. בכל משחק של גיא שאני הולך, הלב שלי דופק ואני משתגע מהתופעה הזאת, לא מצליח לעצור את זה כי אני כל כך רוצה בשבילו אבל מצד שני אני רוצה שהוא יהיה מה שהוא רוצה להיות, אם הוא רוצה להיות שחקן שיהיה שחקן, אם הוא רוצה שף שיהיה שף אם רוצה להיות נהג שיהיה נהג, רק רוצה שהילדים שלי יהיו מאושרים ואנשים טובים. אני לא רוצה לחיות את החיים שלי דרכו, לא רוצה לקבוע לו מה הוא רוצה להיות, אתן לו את כל הכלים כדי שיוכל לבחור במה שהוא רוצה״.

50. רן בן שמעון במשפט – ״אני בן 50 לא בן 130. מקווה שזה לא מסכם שום דבר אבל זה חייב להיות ׳גם אם ההתקדמות לפעמים אטית, אף יום לא עמדתי ולא אעמוד במקום, גם אם זה צעדים קטנים - כל הזמן להתקדם'. בתוך כל דבר בחיים, לא לעמוד במקום, בתור אדם, מאמן, הורה, בעל, אח, לא לעמוד במקום. לא סתם אני אוהב אופניים, אם אתה לא מפדל, אתה נופל לצדדים אז להמשיך לפדל כל הזמן״.

חגיגות יום הולדת 50 לרן בן שמעון ורפי כהן (טל אקוקה)

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה