משחק ההפסד של נבחרת ישראל לאלבניה 1:0, היה בעיקר מבלבל. מצד אחד, למשך לא מעט דקות, ראינו מהחבורה בתכלת כדורגל שיכל להעניק לנו מעט אופטימיות להמשך. אולי זה הצוות האוסטרי החדש, אולי החזרה של ערן זהבי ושיתוף הפעולה עם מונס דאבור, או סתם חולשה הגנתית של האלבנים, אבל לדקות מסוימות, אפשר היה אפילו להנות מהנבחרת שלנו.
אבל זה לא הספיק, וחשוב לזכור מול מי זה לא הספיק. מול נבחרת אלבנית, לא מאריות היבשת, שהגיעה עם סגל לא מלא, עם מאמן שעומד על סף פיטורים ובאווירה נינוחה. למרות כל זה, שוב הפסדנו ושוב נוכחנו לדעת כמה אנחנו רחוקים אפילו מדרג הביניים של הכדורגל האירופי. וזהבי? כל הפסטיבל סביבו הסתיים עם החמצה בלתי נתפסת, ובקושי מחצית אחת לפני שנפצע. ההר הוליד עכבר.
מנור סולומון (נעם מורנו)וזה מביא אותי להמשך הקמפיין. נבחרת ישראל לא תעלה ליורו הקרוב. היא לא תעשה את זה מליגת האומות והיא לא תעשה את זה ממוקדמות היורו. לנבחרת ישראל ולצוות האוסטרי שלה חייבת להיות משימה אחת בלבד – להחזיר את הקהל, ולבנות את דור העתיד של הכדורגל הישראלי, ודור עתיד בונים רק על ידי דקות משחק. אנדי הרצוג ו-וילי רוטשנטיינר חייבים להיות אמיצים. אנחנו עוד נודה להם על כך בהמשך.
אגזון ביאנקו ושרן ייני נלחמים על הכדור (רויטרס)במונדיאל האחרון ראינו שחקנים בני 19 שמשחקים בנבחרות הכי חזקות בעולם. אז נכון, מנור סולומון הוא לא קיליאן אמבפה, אבל הוא יכול להיות הקיליאן אמבפה שלנו. אם ישתפשף עכשיו, אולי בקמפיין הבא סוף סוף יהיה לנו שחקן יצירתי שאנחנו חולמים עליו מאז ימי אייל ברקוביץ’ וחיים רביבו. אם בכל העולם שחקנים לפני גיל 20 מקבלים את המושכות, אין סיבה שבנבחרת האפורה שלנו זה לא יקרה.
בכלל, כניסה יותר מוקדמת היום של סולומון לצד דור מיכה, הייתה יכולה להעיר את המשחק שלנו. יש להרצוג בהחלט סיבות להיות אופטימי, אבל הוא יהיה חייב להיות אמיץ. בתור מי שלא הגיעה מהביצה הקטנה שלנו ולא מחוייב לשום דבר ולאף אחד, יש לו את הצ’אנס לבצע את המהלכים שאולי, סוף סוף, יעשו פה שינוי. אפילו אם הוא קטן.
הכתוב הינו טור דעה.