לשים את הצרות בצד

אלה לא ימים קלים עבור אוהדי הפועל ת"א, בלשון המעטה. הקהל האדום, שהיה רגיל לראות בשנים האחרונות את קבוצתו, נאבקת בחלק העליון של הטבלה, ראה היום (שבת) את קבוצתו רושמת הפסד רביעי ברציפות והיא רחוקה שלוש נקודות בלבד מהמקו האדום.

נכון שהעונה עוד ארוכה והטבלה צפופה אבל בקצב הנוכחי הסיכויים שהקבוצה של אייל ברקוביץ' ואסי דומב תתמודד בחלק התחתון של הטבלה רק הולכים וגדלים. ההפסד למכבי פ"ת היה באוויר עוד לפני שריקת הפתיחה. ההגנה של האדומים לא מתפקדת כבר תקופה ארוכה ולראיה, היא ספגה תשעה שערים בשלושת המשחקים שקדמו למפגש מול הקבוצה של רן בן שמעון.  

בכל מה שקשור לחלק ההתקפי, הרי שגם שם אין הרבה סיבות לאופטימיות. גילי ורמוט ולוקאס סאשה עושים את מה שהם יכולים, אבל הם חייבים לקבל עזרה נוספת מהחברים שלהם לקבוצה. נתינת יותר דקות למשה אוחיון יכולה לעזור לקישור להניע את הכדור בצורה יעילה יותר וגם לכפות על ההגנה החלשה של הקבוצה. 

גרזיץ´ אחרי ורמוט. האחרון צריך תמיכה (רדאד ג´בארה)

כמובן שגם לאסי דומב יש חלק לא מבוטל במצב שבו הקבוצה נמצאת. נכון שהסגל של האדומים הוא לא ברמה של השלישייה הראשונה בליגה, אבל עדיין הוא יכול להוציא משחקניו כדורגל טוב יותר.

בסופו של דבר, האשמה במצב של הקבוצה מוטלת גם על המאמן וגם על השחקנים שחייבים להתאחד על מנת להוציא ביחד את העגלה מהבוץ. השחקנים הותיקים, ביחד עם מאמנם, צריכים להביע בתמיכה בשחקנים הצעירים, שמטבע הדברים מתקשים יותר להביא את יכולתם לידי ביטוי כאשר המערכת נמצאת במשבר.

התמונה של מוחמד אבו אל היג'א יושב לבד על הדשא בסיום המשחק וממרר בבכי אומרת הכל. דומב צריך להעיר את שחקניו ולהבהיר שהדבר החשוב ביותר בזמן הנוכחי הוא חדר הלבשה בריא. בהנחה שבזמן הקרוב לא יגיע רוכש שישקיע כסף רב במועדון, השאיפה צריכה להיות לשמור על אחידות ועל ביטחונם העצמי של השחקנים הצעירים כמו אבו אל היג'א וכמו שובל גוזלן. אחרת, המצב של הפועל ת"א רק ילך ויחמיר.   

הכתוב הינו טור דעה