לא הרבה יודעים זאת, אבל דני בונדר הוא קיבוצניק. אמנם, אם תשאלו את חבריו גם הם יטילו ספק בהגדרה הזאת כי כשעליהם הוטלו משימות בחופשים כמו לעבוד ברפת או בחדר האוכל, הוא היה באימונים והתרכז בעיקר בכדורגל.
כבר מגיל קטן הוא סומן כפונטציאל בקיבוץ. מאמנו הראשון, ראובן קליינר, שליווה אותו למגרש המוזנח עליו עלה לראשונה לפני כעשרים שנה ציין כי "הוא היה חלום של כל מאמן". כיום, הוא חלק מקבוצת וולגה מהליגה הרוסית, אליה עזב מהפועל ת"א בטריקת דלת.
"היו כמה שחקנים, גם אני ביניהם, שלא אהבו התנהגות מסוימת של הקהל", אמר המגן.
"על אוהדי הפועל יש עכשיו אולי עליהום שלילי אבל בתור אחד שישב ביציעים, האוהדים האלה הם חלק ממני ואם הם נפגעו ממני אני מצטער על כך", הוסיף. כשדני בונדר חוזר לארץ מהליגה הרוסית הקרה, הוא מגיע לבית הוריו שם נותרו הזכרונות מהתקופה בה שיחק בארץ ולא שוכח את הרגעים המיוחדים מאצטדיון בלומפילד: "הדרבי חסר לי".
דני בונדר מספר על הילדות בקיבוץ
בימים בהם שתי התל-אביביות מחפשות מגן ימני, בונדר יכול להיות רכש קלאסי בחלון ההעברות הנוכחי. צפו בו חוזר לקיבוץ נעוריו.