רומיין הבראן שיחק בישראל רק שלוש שנים וחצי במצטבר (קדנציה אחת במ.ס אשדוד והאחרונה בהפועל עפולה), אך נדמה שהוא אחד הזרים היותר מחוברים לארץ הקודש.
לאחר אירועי השביעי באוקטובר, הוא שלח הודעת תמיכה לחבריו לקבוצה הצפונית ובה הבהיר שהוא מתכוון לספר לכל חבריו בצרפת את כל האמת, על מה שהחמאס עשה לישראל, מה שגרר גל של ביקורות כלפיו מצד חבריו.
להבראן זה ממש לא אכפת. נפגשנו באזור ביתו בעיר נאנט, ממש מרחק כמה רחובות מאצטדיון "לה בוז’וואר" בו פגשה נבחרת ישראל את יפן. הצרפתי בן ה-30, הגיע כמובן למשחק כדי לתמוך.
רומיין, למה לא המשכת בעפולה?
"בסופו של דבר החוזה הסתיים, זה מועדון מדהים שנתן לי הכול. יש לי מהמועדון הזה חברים אמיתיים וביניהם אלמוג שנקור שהוא כמו אח שלי. הרגשתי שאני צריך פרויקט חדש וכך גם המועדון. הייתי שם שנתיים וחצי וזה המון זמן״.
עזרת לקבוצה להינצל מירידת ליגה, אחרי שהחלמת מהפציעה שלך... איך אתה מרגיש עכשיו?
"הפציעה הסתיימה מבחינתי, היא שייכת לעבר. היא חלק מהקריירה שלי, אבל אני מרגיש טוב ב-100%: כולם ראו שבפלייאוף הבקעתי ובישלתי והייתי אחד הסקוררים בתקופה הזאת. אם לא הייתי כשיר, לא הייתי משחק בפלייאוף.
״חזרתי מהפציעה שלי (שבר מלא באכילס) חצי שנה מאז שהיא קרתה, כשבד״כ חוזרים מפציעה כזאת אחרי שנה. זה מוכיח שעבדתי כמו משוגע, כמו חיה. יום אחרי הניתוח, כבר התחלתי לעבוד״.
איך אתה רואה את ההצלחה של שריף כיוף, רועי אלימלך ועילאי חג’ג’ ששיחקו איתך?
״כשהגעתי לעפולה, הם עוד היו צעירים והיה להם יותר קשה כי הם היו השחקנים האחרונים ברוטציה. אני זוכר שדיברתי איתם ואמרתי להם: ‘אם אף אחד מכם לא יעשה אקסטרות, יישאר אחרי אימון ויילך לחדר הכושר, נרד לליגה א’’. אני שמח לראות אותם היום במדי במכבי חיפה. הם עכשיו בוגרים ואני שמח. אם אני יכול להגיד שכיוונתי אותם קצת אני שמח. הייתי האח הגדול אז באותה הקבוצה״.
אז איפה תשחק בעונה הבאה?
“אני בן 30 ומרגיש טוב בישראל, אז אני רוצה להישאר שם. כשאני משחק בישראל, אני לא מרגיש את הלחץ ויכול להראות את היכולות שלי. בצרפת זה שונה: הייתי בפאריס סן ז׳רמן והושאלתי להרבה קבוצות. חשבו שאני רונאלדיניו ושלחו אותי בגיל צעיר להתחשל ביותר מדי השאלות. אבל אני לא רונאלדיניו, אני רומיין הבראן. מצאתי את המקום שלי – ישראל הוא המקום שלי. אני לא יודע להסביר, אני פשוט מרגיש טוב שם״.
יודע להסביר למה?
"אף אחד לא שופט אותי בכלל על דעות קדומות או סטראוטיפיים: אם זה הלבוש, הקעקועים וכו’. יש לי הרבה חברים, זה כמו הבית השני שלי, קיבלו אותי שם בזרועות פתוחות. אנשים בישראל חמים ורוצים לעזור בכל דבר: אם אין לך מה לאכול, ידאגו לך. הם לא מצפים שתחזיר להם בחזרה”.
אילו תגובות קיבלת על אותם דברים שאמרת לחברים שלך אחרי ה-7.10?
”איבדתי חברים שהיום אני יכול לקרוא להם מזויפים. אבל לא אכפת לי: כשאני צריך להגיד את האמת אני אומר. אם זו האמת אז אני אומר אותה. שמחתי להגיד את זה אחרי ה-7.10 כי זו האמת, הייתי פה. בצל המלחמה, אנשים לא יודעים את האמת. אנשים בתקשורת הזרה משקרים ואני יודע את האמת. אני נלחם כל יום כדי לתת את האמת ודעה אחרת״.
אפשר להגיד שגם אתה התבגרת... אנחנו זוכרים את התקופה באשדוד שהייתה יותר בעייתית.
"כיום אני בן 30 ויש לי משפחה ובת. אני לא אותו הילד שהגיע בפעם הראשונה לאשדוד. מבחינת הכדורגל לא השתנתי, אבל בתוך תוכי אני מעריך את החיים בצורה שונה. אני אוהב דברים פשוטים: לשתות קפה אחרי האימון, לנוח, לדאוג לעצמי. אני מבין יותר מה צריך שחקן כדורגל".
איך אתה מסכם את התקופה באשדוד? איך זה היה להתאמן אצל יובל נעים?
“הוא בחור אמיתי שאם צריך להגיד לך משהו, הוא יגיד לך בפנים, לטוב לרע. אני זוכר טוב משפט אחד שיובל אמר לי ואולי זה גם השפיע עליי: “אתה צריך לשחק במנצ’סטר סיטי, אבל אתה חייב לסדר את הראש ולהיות יותר מרוכז כי אתה נעלם לפעמים במהלך המשחק". מבחינתי, זה חלק מהשינוי שעשיתי".
עוד תחזור לליגת העל?
“כמובן שאני רוצה לחזור לשם ואני בטוח שאני ברמה לשחק שם. היום יותר מתמיד, אני מרגיש בשל לשחק שם. לא היו לי הצעות מליגת העל השנה, אבל לאחר חצי העונה הראשונה בעפולה: הפועל חיפה רצתה לצרף אותי וזה לא יצא לפועל".