התמונות, המראות והזוועות זה משהו ששובר את הלב. כמו כולם, עברתי את השבוע הקשה ביותר שניתן היה לעבור בחיים. התחושה קשה מאד, יש הרבה שאלות ולא מעט מחשבות. אף במאי לא יכול היה לתכנן סרט אימים שכזה, כל כך איום ומזוויע והדבר האחרון שאני באופן אישי חושב עליו זה הכדורגל. התנתקתי מזה עד כמה שניתן.
עד לפני שבועיים בלבד היה חשוב לנו לחזור למאבק האליפות ולהיראות טוב יותר, כולל באירופה ולהתקדם ולשמור על תואר האליפות בפעם הרביעית. אבל כעת שום דבר לא מעניין. הכל מתגמד והפך להיות שולי. אני מרגיש שהמועדון צריך היום יותר מתמיד להתמקד בקהילה, באוהדים ובמשפחות שהילדים שלהם נספו ולחזק את החיילים בחזית.
מכבי חיפה זו קהילה שמאוד אוהבים אותה. יש לה קהל מאוד גדול והעיניים נשואות אלינו. להשתדל להיות קרובים לאנשים ולנסות לתת קרן אור קטנה בגיהינום חשוך. חשוב שנשתמש ביכולות שלנו באירופה לצאת בהסברה על מה שהעם שלנו עובר.
נציגי מכבי חיפה במפגש עם המפונים מעוטף עזה (רדאד ג'בארה)מכבי חיפה כמועדון אינו מתעסק בפוליטיקה, אבל מדינת ישראל אינה אותה מדינה ואנחנו צריכים להשתמש בכוחות שלנו ולהבין שזו העת. העם שלנו צריך שנדבר ונספר את הסיפור שלו. זו השליחות שלנו להסביר את מה שהיה פה, לחבק את האנשים ולהיות להם קרן אור בגיהנום הזה.
אין לנו הרבה זמן לשקוע בשכול שלנו וביגון. אנחנו צריכים לאסוף את כל האזרחים להיות יחד ולחזק את הבנים והבנות בחזית, להיות איתם ולתת להם את הכח שבאמת נוכל להתקיים בביטחון כמדינה נורמלית. העתיד של מדינת ישראל תלוי בילדים האלה בחזית שצריכים חיבוק עוטף כדי להביא לנו עתיד טוב יותר. אנחנו סומכים רק עליהם.
המסר החשוב של דניאל פרץ לספורטאי העולם