להתראות ותודה לתמנון

די מוזר לי להיפרד משחקן ישראלי שבאמת עונה להגדרה של סמל. בספרד יש לנו את קסיאס ופויול, באנגליה יש לנו כמובן את התינוקות של פרגי ואת סטיבי ג'י ובאיטליה רק השבוע חגגו 20 שנה בבוגרים לקיסר הרומאי - פרנצ'סקו טוטי, אבל בישראל?? סמל?!? הרי ימי אוחנה ונמני מזמן הגיעו לקיצם. אם פעם שחקנים היו משחקים עבור הקהל והסמל, היום כל ילדון דואג קודם כל לצילום במדורי הרכילות השונים, לצבע הנעליים וכמובן לתסרוקת העדכנית. בכל זאת אם יש מספר מצומצם של צדיקים בלוזון ליג אז אין ספק שאחד הגדולים בהם אם לא הגדול מכולם הוא מספר 1 בירוק ב 17 השנים האחרונות - ניר דוידוביץ'.

התמנון הירוק שזכה ב-7 אליפויות, גביע והקריב את גופו פעם אחר פעם עבור קבוצתו לא יזכר רק כאחד השוערים הגדולים בישראל בכל הזמנים, אלא גם כאחד השוערים הנאמנים ביותר שידענו במדינתנו הקטנה. ספק רב אם אי פעם אצליח לשכוח את הפעם הראשונה שראיתי את ניר דוידוביץ'. אומנם השוער האגדי עלה לקבוצת הבוגרים בעונת 1995/6, אך למזלי המשחק הראשון שצפיתי בילדון, היה עונה לאחר מכן במשחק הליגה מול הפועל פ"ת. קשה לי להאמין שהאוהדים הירוקים יזכרו בחיוך באותה עונה פיננסית. הכוכבים הגדולים עזבו את קרית אליעזר, הברק שכל כך אפיין את הקבוצה מהכרמל נעלם ומשאלה היחידה של האוהדים החיפאים היתה לסיים כמה שיותר מהר את השנה ארורה.

גם אותו משחק מול המלאבסים לא בישר טובות, במיוחד לא לי. אחי, אוהד שרוף עד היום, גרר אותי לצפות בשוער הצעיר והבטיח לי שלא אצטער. כבר בדקה השניה חיפשתי את שער היציאה לאחר שאוהד ג'ינג'י מגודל העיף אותי ממושבי הנוח, גם ההמשך לא היה יותר ורוד: בדקה ה-16 הורחק אליל נעוריי ראובן עטר. 4 דקות לאחר מכן הצטרף אליו לחדריי ההלבשה הזר האגדי סרגיי קנדאורוב ובדקה ה-64 גם חזי שירזי ראה את הכרטיס האדום שהותיר את מכבי חיפה עם 7 שחקני שדה. כמעט בכל התקפה הגיעו הפתח תקוואים למצב הבקעה וודאי, אך פעם אחר פעם היה זה אותו ילדון, ניר דוידוביץ' שהתעופף, זינק והדף כל כדור וכדור.

תודה לך ניר (עמית מצפה)

הכתוב הינו טור דעה