זה לא מרגיש נכון

מאז שיעקב שחר השתלט סופית על מכבי חיפה, בשנים הראשונות של שנות ה-90, המועדון בונה את עצמו בצורה שונה לעומת שאר מועדוני הצמרת האחרים של הכדורגל הישראלי.

בזמן ששתי התל אביביות ובית"ר ירושלים החליפו ביניהן עשרות שחקנים, הירוקים תמיד דאגו להביא שחקנים דווקא מהקבוצות הקטנות של ליגת העל, שחקנים שיש להם המון מה להוכיח בבמה הגדולה.

את מספר השחקנים שהגיעו למכבי חיפה משלוש חברותיה לצמרת הכדורגל אפשר לספור בשתי ידיים והם כמעט אף פעם לא הצליחו להשתלב. שתי הדוגמאות המובהקות ביותר לשחקנים שכאלה, הם רונן חרזי ואיציק זוהר בשנות ה-90. הכוכבים הגדולים הללו לא הרגישו נוח בקבוצה והאוהדים לא הרגישו בנוח איתם, שניהם שרדו חצי שנה בלבד בכרמל.

היחידים שהצליחו לעשות את זה בגדול הם ג'ובאני רוסו, שהגיע פעמיים, גם מבית"ר וגם ממכבי ת"א, והמאמן אברהם גרנט, שהגיע מהצהובים. שניהם מאוד הצליחו, אבל ידעו הרבה מאוד קשיים ולא בדיוק התקבלו בזרועות פתוחות. שניהם הם היוצאים מן הכלל, אבל הם היו כל כך טובים, שהם הצליחו לעשות את המעבר הבלתי אפשרי ולכבוש לבסוף את לב האוהדים. חרזי ובנאדו עברו אמנם בבית"ר, אבל רק כמושאלים לעונה אחת.

ג´ובאני רוסו. היחיד שהצליח לשרוד את המעבר מבית"ר ומכבי ת"א (עמית מצפה)

גם עידן טל היה חצי שנה בהפועל ת"א וכעבור כמה שנים הגיע לחיפה ומאוד הצליח, אבל הוא ממש לא היה סמל של האדומים או משהו שקרוב לזה. יש עוד כמה. אלירן דנין, ניר סביליה, גולן דרעי, מרקו בלבול (אחרי שעבר לתל אביב וחזר). גם אלון מזרחי עבר מחיפה למכבי ת"א, נזרק מיד וחזר אחרי שנה וחצי לחיפה. באותה עונה (1995) גם חיים רביבו הגיע מהפועל ת"א, אחרי ששיחק בה עונה אחת בלבד, כאשר היא היתה רחוקה להיות קבוצת צמרת.

יכול להיות שיש משהו קצת מתנשא בגישה הזאת של שחר, שתמיד חושש לפתוח את הארנק על הכוכבים של היריבות שלו, אבל זה מה שמשמר את הקשר ההדוק בין האוהדים של מכבי חיפה לבין השחקנים.

קטן, רפאלוב וגולסה. למכבי חיפה יש כלים טובים בקישור ההתקפי (עמית מצפה)

למען ההגינות, גם במכבי ת"א לא הצליחו להביא כוכב מקבוצת צמרת אחרת ב-20 השנים האחרונות, אבל הם ניסו כל הזמן: מזרחי, ברקוביץ', רוסו ואפילו פליקס חלפון לדוגמא. גם זיו, סבן, קולאוטי ואולי גם יצחקי, שמגיעים הקיץ, כבר שיחקו ביריבות. האמת שמכבי ת"א גם לא כל כך הצליחו באף רכש, מאז הדור של אמצע שנות ה-90, לא משנה מאיפה הוא הגיע.

לאוהדים הירוקים היה קשה לקבל את הקפטן והמנהיג של בית"ר ולהפוך אותו למנהיג שלה, כמו שעשו בהפועל ת"א, או לקבל את הסמל של מכבי ת"א, מספר 8, ולהפוך אותה למלך של האוהדים, כמו שעשו בבית"ר. קשה להסביר את התופעה הזאת בעולם שבו הסמל היחיד הוא הסמל של הדולר, אבל לא במקרה יעקב הלל לקח אליפויות עם 3 קבוצות ולא עם 4.

יעקב שחר. מעדיף להביא שחקנים מקבוצות קטנות או מהנוער (עמית מצפה)

את ערן זהבי אני לא מכיר מספיק טוב כשחקן. למשך שנים חשבתי שהוא סוג של אבי כנפו 2, אך לאחרונה גם אני משתכנע שיש לו הרבה כדורגל ברגליים. לכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל אני עדיין לא חושב שזהבי יוכל לשבור את המחסום. לדעתי, ברק יצחקי היה יכול להיות אותו יוצא מן כלל ולככב בכרמל, זהבי לא מספיק טוב.

מעבר לכך, ערן זהבי הוא לא סתם שחקן של הפועל ת"א. לא רק שהוא גדל במועדון ומאוד מחובר אליו, הוא בעיקר האיש שהבקיע את השער ההוא, בטדי. גם אם זהבי ילבש ירוק, הוא לעולם לא יפסיק להזכיר לאוהדים את אותה אליפות שנלקחה מהם בדקה ה-90 של עונת הקיזוז הראשונה.

ערן זהבי. יהיה לו קשה מאוד להצליח בחיפה (רועי גלדסטון)

אם מכבי חיפה תתחיל לחרוק, ואין אף קבוצה שלא יודעת תקופות פחות טובות, זהבי יהיה הראשון שאותו יאשימו ויהפוך לשעיר לעזאזל של האוהדים. למכבי חיפה תמיד היה חשוב שיגיעו רק שחקנים שלא רגילים למעמד של כוכב תל אביבי.

מקצועית נטו, ערן זהבי אולי יכול לעזור להרחיב מעט את הסגל של מכבי חיפה ולתרום. אבל עם גולסה, גדיר, רפאלוב וקטן בעמדות דומות, לא שווה ליעקב שחר לפתוח את הארנק דווקא על האיש שהביא את האליפות להפועל תל אביב. קשה להאמין שזה ייגמר טוב.

הכתוב הינו טור דעה