בהפועל באר שבע אמנם יכולים לנשום לרווחה אחרי ה-1:2 הדרמטי על הפועל תל אביב, אך ביכולת הזו יהיה קשה מאוד לדרומיים להוות יריב שקול למכבי תל אביב עד לשלבים המכריעים של העונה, כשאת שלוש הנקודות היום, קובי רפואה וקבוצתו יותר הפסידו מאשר האלופה הרוויחה.
ב”ש במשחקי הבית והחוץ זו קבוצה שונה כמעט לגמרי, לא במקרה את שלושת הניצחונות היחידים שלה מפתיחת העונה האלופה השיגה בעיקר בעזרת הכוח הגדול שהאצטדיון הדרומי מעניק לה. מבחינה מקצועית – ההגנה נראית מבוהלת ולחוצה, להוציא את אריאל הרוש שיחד עם פרדראג ראיקוביץ’ מציגים את הכושר הטוב ביותר העונה בין הקורות.
בן שהר בטירוף (רדאד ג'בארה)אין ספק כי לאלופה יש כישרון גדול בעיקר בחלק הקדמי, אך חסר שם לא מעט איזון. חנן ממן היה בשיאו בעונה שעברה, אך כעת, אקס הפועל חיפה כבר לא מוצא עצמו ונראה אבוד. מאור מליקסון מראה ניצוצות, אך כבר לא מצליח להביא את המספרים המשמעותיים, זאת בניגוד לבן שהר כמובן.
אם בחלוץ עסקינן, אז עצם הרצון בכלל לשחרר אותו רק לפני מספר שבועות מראה עד כמה ההחלטות במועדון הדרומי לא נכונות ולעיתים אף מונעות ממשחקי אגו. מאידך, מכבי נראית חזקה ויעילה, אך מה שעושה בעיקר את ההבדל הוא הרעב הגדול אצל סגנית האלופה והכושר הגופני, שמעניקים לה יתרון גדול על פני כל יריבה.
ולדימיר איביץ' (רדאד ג'בארה)מבחינת יחסי הכוחות, אין הבדלים משמעותיים בין שתי היריבות לכתר (מבחינת טיב הסגל), אך לא מעט שחקנים בצהוב הגיעו לשיא בדיוק העונה ואילו לא מעט שחקנים באדום כבר מעבר לשיא (מאור מליקסון, ג’ון אוגו, בן ביטון, חנן ממן). נכון עוד מוקדם להספיד את האלופה, אך המוליכה תצטרך לבעוט בענק בדלי כדי לאבד את הפסגה בתום העונה, בעיקר בשל כך שוולדימיר איביץ’ לא מזלזל בשום יריבה ומכין את הקבוצה לכל פרט ופרט אצל הקבוצה מנגד.
הכתוב הוא טור דעה.