תחושה של דה ז'ה וו

לאלו שלא הספיקו להתאושש מחגיגת מוקדמות יורו 2016 שבאו עלינו לטובה, ליגת העל הציגה לעיני כל את הקלאסיקו הישראלי בין מכבי תל אביב למכבי חיפה. בדומה למפגשים קודמים בין אלופה מכהנת לטוענת לכתר, הקרב בבלומפילד לא איכזב אפילו במעט וסיפק מנה גדולה של אירועים, מצבים ומעל לכל דרמה שבסיומה שוב הצהובים הנחיתו מכת מחץ חד משמעית לאחר המעידה הקטנה בבאר שבע. 

כיאה לאלופה ובמיוחד לאור היכולת, אפתח בברכה למצטיין בין שחקני מכבי ניקולה מיטרוביץ'. הצהובים אמנם לא סיפקו תצוגה מבריקה לאורך 90 הדקות, אך הקשר הסרבי הוא ללא ספק הבשורה של פאקו אייסטרן מאז פתיחת העונה. היכולת של מיטרוביץ' לנהל, לתקל וליצור איום תמידי על הגנת היריב היא מהמשובחות שנראו במחוזותינו ומעלה ספקות בנוגע לשיקוליו המקצועיים של אוסקר גארסיה.

נכון, המנג'ר הספרדי שהוביל את הצהובים לזכייה בתואר לאחר עשור ראוי לשבחים רבים, אך היכולת של הדינמו הסרבי בשבועות האחרונים מעלה תהייה גדולה, כיצד הייתה נראית העונה האירופית של מכבי ת"א אם מיטרוביץ' היה זוכה לקרדיט במקומו של נוסא אייגבור. 

ניקולה מיטרוביץ´. המצטיין בשורות מכבי ת"א (רדאד ג´בארה)

לאחר שנים בהם למכבי היו מאמנים בדמותם של אוסקר ופאולו סוזה שהתגלו כאשפי הכנה לקראת המשחק, כאלו שמודעים לכל תורפה אצל היריבה ומתמחים בפתיחה חזקה ולוחצת, העונה של מכבי מסמנת שינוי. פאקו מתגלה מפתיחת העונה כמאמן אמיץ ומנהל משחק בחסד.

המאמן הצהוב חושף פרגמטיות גדולה בנוגע לשיטת המשחק של קבוצתו ואינו חושש למתוח את החבל עד לקצה הספסל מבחינה טקטית כדי להשיג את הניצחון המיוחל ועל כן מגיע לו שאפו גדול, ראו ערך דור פרץ. גם אם ממש רוצים קשה להתעלם מטל בן חיים, הקיצוני המופלא של נבחרת ישראל ומכבי הוא פשוט תאווה לעיניים. המהירות, הכדרור, שינוי הכיוון והחדות בתוך הרחבה הופכות אותו לשחקן ששנים לא ראינו בליגה שלנו ונדמה כי זמנו בזירה המקומית קצוב. 

מנגד, אלכסנדר סטונייביץ' השלים 360 דקות בירוק ונדמה כי הוא עדיין אובד עצות. מכבי חיפה בעיניי היא תעלומה גדולה, ההשקעה הגדולה בקיץ הייתה אמורה לייצב אותה כאלטרנטיבה מול הג'ורדיז אך עד כה נדמה כי הבעיות מתקופתו של אריק בנאדו נותרו זהות כאשר רק התקציב תפח.

אלכנסדר סטנוייביץ´. נותן קרדיט לשחקנים איטיים (יניב גונן)

המאמן הסרבי ממשיך להתעקש בצורה כמעט עיוורת אחר אותו קו הגנה שכשל פעם אחר פעם בעונה הקודמת. תמוה לחשוב כי מאמן שהגיע מהכדורגל הסרבי, בו יש דגש גדול על מקצב גבוה, ממשיך להעניק קרדיט לשחקנים איטיים כגון אדין צ'וצ'ליץ' וגוסטבו בוקולי כאשר על הספסל ממתינים מתן אוחיון וקובי מויאל עליהם התעקש סטונייביץ' במהלך כל הקיץ. 

תרשו לי לחלוק שבחים לאדם אחד, השופט אוראל גרינפלד. בשונה מתצוגות השיפוט החלשות של שאר חבריו במשחקי המחזור הרביעי, גרינפלד סיפק הצגה לא פחות גדולה מהקהלים ביציע, השריקות שלו היו החלטיות, מדויקות והוא לא נתן לשחקנים להתפרע על הדשא.

בסיום נדמה כי מכבי עשתה עוד צעד בדרך לשושלת צהובה, הירוקים מצדם זכו למנה גדושה של חומר למחשבה עם הפסד חוץ שני ותחושה גדולה של דה ז'ה וו.   

הכתוב הינו טור דעה