מישהו לרוץ איתו: פאקו שינה את הקצב במכבי

הקצב. אי אפשר להתעלם ממנו. אתה רואה את מה שקורה מולך וקצת מתקשה להאמין שמדובר באימון של קבוצה ישראלית. כבר 45 דקות הם רצים בלי הפסקה, שורפים את הדשא, עושים לחץ אחד על השני בשטח מצומצם. לפני רבע שעה, אולי קצת יותר, הייתה להם הפסקת שתייה אחת של דקה-שתיים, לא יותר, והם ממשיכים לרוץ ולא מורידים רגל מהגז.

גם מי שלא מתאמן תחילה עם החבורה שנראה כי ממנה ייבחר ההרכב, לא נח לרגע בצד השני. מסירה אחר מסירה, תמיד לרגל הנכונה. אם לא הצלחת, אתה מנסה שוב ובסיום בעיטה. דיוק בפעולה האחרונה, דיוק בדרך לפעולה האחרונה, אלו הדגשים.

והם לא מפסיקים לרוץ, עד שאתה מהצד אומר לעצמך 'איך זה הגיוני, זה בסה"כ אימון מסכם לקראת משחק', אבל אצל פאקו אייסטרן אין אימונים מסכמים, ואין דבר כזה אימון שחרור. יש עבודה. ותרגול טקטי יכול להימשך שעה בקצב מהיר ובלי שהדופק יירד, בדיוק כמו שאימון שחרור יכול להימשך שעה וחצי.

הם לא נחים, כי פאקו לא נותן להם. וכשקרלוס גארסיה לרגע עצר לנשום, המאמן הבאסקי אוטומטית מעיר לו: "קדימה קרלוס, יש רק עוד דקה אחת". ואם המסירה של הבלם לא תהיה מהירה מספיק לקשר, אז עוצרים הכל ומתחילים מחדש. ואם השוער לא הוציא את הכדור בדיוק כמו שפאקו רוצה שהוא יגיע אל המגן שלו, אז שוב מתחילים הכל מחדש. ואלו למעשה ההפסקות הקטנות היחידות שיש לשחקני מכבי תל אביב במהלך האימון.

מהראן ראדי. לא מפסיקים לרוץ (יניב גונן)

אומרים שמכבי של אוסקר לקחה אליפות כי בשליש האחרון של העונה לא הייתה אף קבוצה שהייתה מסוגלת לרוץ את הכמות שהשחקנים של אוסקר רצו, ולא הצליחה ללחוץ כמו שהם לחצו ביל להתעייף. אומרים שזאת הייתה נגזרת של עבודת הכושר של חואן טוריחו. עכשיו, אחרי כל-כך הרבה שנים תחת חסותו של אייסטרן, עושה רושם שהשילוב של השניים יחדיו בקריית שלום יכול להוליד "מפלצת כושר". והם לא נחים.

גם אחרי שהאימון מסתיים, העבודה לא נגמרת. דור מיכה ודור פרץ נשלחים לחלק אחד, טוריחו מזרים את הכדורים והם בועטים כדור אחר כדור, עובדים על הסיומת, על הדיוק מרחוק, על הצד הפחות טוב במשחק שלהם.

מיטרוביץ´ שותה. הפסקות של דקה (יניב גונן)

ובצד השני ערן זהבי, מהראן ראדי, ניקולה מיטרוביץ' ועדן בן בסט מסדרים מולם חומה של ארבעה. חואן פאבלו עומד בין הקורות. לרגע אתה מסיט את המבט ומיד אתה שומע את הכדור פוגע במשקוף והצעקה "וואו" לא מאחרת לבוא. זהבי הרגע הדביק עוד כדור למשקוף ופנימה.

ובן בסט לא מפסיק לכבוש. כדור חופשי אחרי כדור חופשי. והוא מתלוצץ אח"כ עם טוריחו. "ראית את השערים שלי? ראית? אתה לא מאמין? תשאל את חואן פאבלו, תשאל". אפשר היה לצפות שיוריד את הראש אחרי שלא היה בסגל למשחק הליגה הראשון נגד מכבי פתח תקווה, אבל במכבי ת"א אין זמן להוריד את הראש. וגם אין מי שייתן לך להוריד אותו.

ראדי ואיגייבור. הכל נרשם (יניב גונן)

ופאקו חי כל רגע באימון. זה לא אוסקר הרדום של תחילת העונה. מצוייד בקלסר, הוא משקיף על כל מסירה, וכל מהלך, ואין דבר כזה לרמות, ואין חיה כזאת מסירה לא טובה. לא טובה? תתחילו מחדש. והלחץ הוא מוטיב מרכזי. המאמן הבאסקי אוהב שליטה בכדור, והוא בעיקר אוהב שהיריבה לא יכולה לשלוט בו. ואיך עושים את זה? על ידי לחץ גבוה ובלתי פוסק. והוא לא מפסיק להעיר. אין דבר כזה שלא ישמעו את הקול שלו באימון. 

אז עכשיו לא רק שהקבוצות היריבות בליגת העל צריכות ברוב העונה לרדוף אחרי שחקני מכבי, הן גם צריכות להתמודד עם הרדיפה הבלתי פוסקת מצד שחקני האלופה. שואלים מה ההבדל שאייסטרן עשה במכבי, אז מבט קטן על אימון שלו, למשך שעה אחת, רומז על הרבה.

טל בן חיים הפצוע. בירר לשלומו ועבר לכדורגל (יניב גונן)

בתוך כל התרגולים האלה והמשחקונים הפנימיים יש גם ברק יצחקי אחד. והוא לא מפסיק לרוץ. והבעיטות נכנסות עד שבשלב מסוים פאקו מבקש ממנו "להפסיק להבקיע", כי הוא הג'וקר עכשיו. וכשהאימון נגמר הוא לא מפסיק לרוץ. סיבוב אחר סיבוב, הדקות עוברות, השחקנים על הדשא עושים מתיחות, ויצחקי עדיין רץ. אי אפשר שלא להסיר את הכובע בפניו. הפרשנים דאגו לצעוק שהוא "סיים" אחרי הפציעה ההיא מול באזל. איזה סיים ואיזה נעליים. הוא חוזר ובגדול, ובעיקר בשקט.

יצחקי. בשקט בשקט (יניב גונן)

כמה דקות לפני כן טל בן חיים נכנס לתיקול עם נוסא איגייבור וסיים אותו עם כאבים בקרסול. הוא ירד לצידי המגרש, נטש את האימון וזכה לטיפול. ברגע שהאימון מסתיים והשחקנים עוברים לשחרור, פאקו ניגש אליו. בודק מה שלומו, מה מצב הרגל. כמה שניות אח"כ כבר רואים אותו מדבר איתו על כדורגל ועובר איתו על דגשים שהוא רוצה לראות במשחק של האלופה. ככה זה. גם לכאבים אין זמן אצל פאקו.

הוא היה העוזר המיתולוגי של רפא בניטס. במשך שנים הסתובב בצל של מאמנים אחרים. חיכה להזדמנות הנכונה. חיכה לרגע שלו כמאמן. הוא קיבל אותו תחילה במקסיקו. כשסיים את עונתו הראשונה שם, לא הייתה קבוצה גדולה שלא רצתה אותו. אבל אז הגיע הטלפון מג'ורדי קרויף ופרוייקט אירופי קרץ לו יותר. 

יצחקי מחוייך. עוד יחזור? (יניב גונן)

ובמידה רבה, טוב מאוד למכבי ת"א שהוא עשה את זה. אי אפשר לדעת איך העונה הזאת תסתיים ואולי קשירת הכתרים הזאת היא מוקדמת. בעצם, בוודאי שהיא מוקדמת. אבל קשה להפסיק לכתוב עליו אחרי אימון כזה. גם קצב הכתיבה לא יורד. זה כנראה מדבק.