1. אי אפשר שלא לפתוח את בטקס המרגש ומזיל הדמעות שהתקיים לפני המשחק לזכרם של חללי צה"ל ובכללם ארבעת אוהדי הפועל תל אביב שנפלו במלחמה האחרונה. והטקס היה מרגש גם בגלל האחדות שהופגנה (וזה ברור) בקהל, ובעיקר בשל הדמעות והעצב בעיני המשפחות השכולות. כי דרבי זה לא הדבר הכי חשוב בחיים, וכדורגל ברור שלא, החיים עצמם, הם הדבר החשוב. תחשבו על זה בפעם הבאה כשאתם נורא זועמים על השלט שטוען (שבכדורגל) אנחנו מייצגים את הפועל ולא את ישראל. ותודה על מחיאות הכפיים. 

שחקני מכבי חוגגים (רדאד ג´בארה)
שחקני מכבי חוגגים (רדאד ג´בארה)
 

2. והיה נחמד גם לראות דגלי ישראל מונפים ביציעים האדומים. ולא בגלל שאני תומך בזה (את הלאומיות שלי הפגנתי לפני יותר מ-30 שנה כששירתתי כשנתיים בפלחי"ק של הנח"ל), אלא פשוט בשל העובדה שאני בזכותם של אנשים של אנשים להניף את דגל הלאום שלהם, וכל דגל אחר בעצם, היכן שיחפצו. ומצידי גם, שבשער חמש יניפו את הדגל הרוסי ושבשער 11 את זה האמריקאי או הגרמני. העיקר שתזכרו שהצבע שלנו הוא לא כחול ולא לבן, הוא רק אדום.

3. ומכיוון שאנחנו לא שמחים בתיקו, לבטח גם לא נהייה שמחים בהפסד. מצד שני אי אפשר שלא לקבוע שהפועל של החצי הראשון הייתה קבוצה מרעננת, ורמוט היה מצויין, בנג'מין, קינדה, וקולין פשוט הפתיעו לטובה, את ליאור לוי אנחנו אוהבים כבר הרבה זמן, שון מלכה היה פעלתן ומלא ביטחון, זגורי הוא תמיד זגורי, גוזלן כמעט כבש ועוד יכבוש ואבוטבול "סידר" את הכל במרכז המגרש בתפקיד "המבוגר האחראי". ויותר מכל, הפועל של החצי הראשון נראתה כקבוצה מאורגנת שיודעת מה שהיא רוצה מעצמה, ומי שמכיר את הקיץ הקשה של הפועל ואת מגבלת התקציב האיומה, לא יכול שלא לראות את חצי הכוס המלאה. ואז הגיע ליאני.

שחקני הפועל מאוכזבים (יניב גונן)
שחקני הפועל מאוכזבים (יניב גונן)
 

4. לא בגלל ליאני הפסידה הפועל את המשחק, וגם אם כן, כפרה, זה בסך הכל גביע הטוטו. ונחמד היה לראות שאיגוד השופטים משבץ למשחק את לירן החביב ותכול העיניים, למרות שבשנה ורבע החולפות הוא חירב להפועל שלושה משחקי דרבי. ולא בגלל שהוא שופט לא טוב (להיפך, הוא שופט בין לאומי, אז הוא בטוח מצויין), אלא בגלל שהוא טועה לפעמים. אז למה להיות בכיינים, טעויות הרי זה חלק מהמשחק, והן מתחלקות הרי שווה בשווה כמו אדום ושחור בקזינו. לליאני זה נפל פשוט ארבע פעמים על אדום. יאללה חברי הטוב דני קורן, שבץ אותו גם לדרבי הראשון בליגה, הרי מתי שהוא הכדור צריך ליפול בצד האדום. בקאזינו לפחות.

5. לאחר בדיקה שערכתי עם מספר אנשים מהימנים ששהו בקרבת המקום בו אמר טל בן חיים את מה שאמר, התברר לי מעל לכל צילו של ספק שהאיש החביב, הפיקח והמוכשר טל בן חיים לא התכוון למוסלמי האדוק מהראן ראדי אלא לאוהד הפועל לשעבר השחקן המוכשר בן רייכרט. והדבר משמח, כי מחבבים אנחנו כאמור את טל האדם, וכדורגל, כבר אמרנו בפתיחה, זה לא הדבר הכי חשוב בחיים.

בן חיים חוגג (רדאד ג´בארה)
בן חיים חוגג (רדאד ג´בארה)
 

6. מצד שני, דווקא בגלל שאנחנו מכירים את טל בן חיים, אי אפשר להימנע מלסבור שדחף את יואב זיו במתכוון לעברו של דני עמוס, שהגיב אינסטינקטיבית בדחיפה קלה הרבה יותר כלפי זיו. אבל כנראה שאת תחילת האירוע לירן ליאני לא ראה, ויתכן גם שעל פי הגישה המחמירה מחוייב היה לשרוק לכרטיס אדום ולא לצהוב, כפי שראינו לא פעם. בכל מקרה חבל שהקורבן לגישה המחמירה וללקות הראוייה של ליאני, ולפרובוקציה של טל היה דני עמוס. מזל שטל בן חיים תמיד היה חביב ומשעשע כלפי, אחרתי הייתי משוכנע שלמרות שאין לו שום דבר נגד ערבים, יש לו משהו נגד אשכנזים.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה