עד מתי בנאדו יחשוב שהאוהדים מטומטמים?

מצד אחד, מכבי חיפה ממשיכה במגמת ההשתפרות ובעיקר לנצח כשהשיגה שלושה ניצחונות ליגה רצופים. ומצד שני, ליקוייה המבניים ממשיכים לזעוק עד השמיים. שהרי, מול קבוצת תחתית כמו הפועל עכו בביתה, חיפה הייתה קרובה דקות רבות לאיבוד שתי נקודות יקרות מפז.

מצד אחד מכבי חיפה של אריק בנאדו היא קבוצה, והדבר ידוע, ללא חלוץ מרכזי ההולם את מימדיה ואיכויותיה. שמעון אבוחצירה, בעוד הופעה מביכה ואוי לעיניים הרואות, ועד מתי בנאדו יחשוב שהקהל מטומטם?

ומצד שני הירוקים חזרו לזהות האמיתית והאותנטית שלהם, שכן במחצית השנייה הצטרפו שני הצעירים המלהיבים, שובל גוזלן ועיסמאיל ריאן, ולצידם של דקל קינן טאלב טוואטחה, סארי פלאח ויניב קטן, החזירו הירוקים את הזהות האמיתית שלהם – הרבה מחויבות, חיבור לקהילה והתלהבות עצומה. זה הרי היה לשביעות הרצון: הדציבלים ביציעים נסקו לשמיים במחצית השנייה, שהייתה בפירוש מחצית ירוקה.

גוזלן חוגג עם החברים (שי לוי)

מצד אחד אני מצפה מבנאדו לפתוח כבר במשחק הבא עם גוזלן שכבש את שער הניצחון. הוא צריך להעניק לו סוף סוף את הגרין-קארד, לתפקיד אותו הוא יכול לבצע טוב מהאחרים. ומצד שני, אינני מבין כיצד קבוצה שאמורה להיות מאוזנת נשענת על יכולת מופלאה של אחד משחקניה, יניב קטן. איזה תענוג. ממש הנאה צרופה. רק לראות את קטן מנווט, מנהיג ומניע ואפשר להתמוגג. אבל עד מתי תמשיך הקבוצה להיות תלויה בדמות הכל כך דומיננטית של בכיר שחקניה, שבעוד הצגה פרטית הוביל אותה לעוד ניצחון.

לי באופן אישי קשה לראות רובן ראיוס נמק באחרונה, לאחר שפתח באופן מהפנט את העונה ואותי הוא הרשים עד עמקי נשמתי. וזה פותח את הדיון הבלתי נמנע על מצבת הזרים של המועדון. ביכולת הזו של בויאן שאראנוב אפשר בשקט להחזיר לפעילות את ניר דוידוביץ' וביכולת העגומה של צמד הבלמים – אדין צוצאליץ' ואנדריי פילאבסקי, חיפה בהחלט יכולה לשחק ללא זרים. אולי עם צעירים ואמיר אדרי או רון שושן בשער, הקבוצה הירוקה תשוב להלהיב ותחזור למקומה הטבעי בצמרת הטבלה.

שאראנוב. דוידוביץ' לא עדיף? (עמית מצפה)

ונעבור למשחק של מכבי תל אביב מול הפועל רעננה. המשחק הזה נמשך כל כולו 38 שניות, והוא נגמר לפני שהחל. מונס דאבור, המתפתח כחלוץ המרכזי הבא של נבחרת ישראל, כבש מבישול של טל בן חיים וכל המערך, שבנה והכין מאמן הפועל רעננה הסימפטי, מנחם קורצקי, קרס כלא היה. רחמיי נכמרו למאמן הזה העושה עבודה טובה בקבוצה דלה. והנה הכל מתמוטט לו.

עוד חמש דקות והקבוצה הנחמדה הזו מצאה עצמה במצב כאוטי. מהראן ראדי כבש ועשה לרעננה וידוא הריגה. לזכותו של קורצקי שהוא השכיל לעצור את הסחף ולמנוע תבוסה. לזכותו עוד זרים איכותיים, בעיקר אנתוני נוואקמה, ששבה את הלבבות בביצועיו. מכל מקום קורצקי לא שב הביתה חבול ומובס, וזה בהחלט הישג. המשחק הזה היה בפירוש משחקו של בן חיים, שב-70 דקות מרטיטות, הלם, דרס, מחץ, דהר, בישל וגם כבש. ממש מאסטר-פיס של בחור המגלם את כל התכונות הנדרשות משחקן כנף: מהירות מסחררת, חוצפה ללא גבולות וביטחון עצמי עד לשמיים. להוסיף לכך ראיית משחק וכשצריך טל יודע גם לכתוש. איזו הופעה מפלצתית.

שחקני מכבי ת"א חוגגים (רדאד ג´בארה)

והבשורה הצהובה קיבלה משנה תוקף עם כניסתו המחודשת אל כר הדשא של ערן זהבי – הטוב מבין כדורגלני ישראל כיום. מכבי השכילה גם להשיב לפעילות את דור מיכה ושאפו גם ליואב זיו הבלתי נגמר, שככל שהולמים בו הוא מתחשל ושב לפעילות כאילו מאומה לא קרה. רק חבל מבחינתם של הצהובים שהם מאבדים באופן שיטתי את ראדה פריצה, שמהאן-דן-דינו, פעם כן ופעם לא, כל העניין הזה פועל לרעתו.

בסך הכל, פאולו סוזה, חרף הביקורות על הרוטציה שפגעה לא רק בפריצה אלא גם בראדי, שאולי במשחק הזה שב ומזכיר את ימי העונה הקודמת, מוביל את הקבוצה הזו להישגים נאים ומרשימים בשתי החזיתות – האירופית והמקומית. בינתיים אין למכבי יריבות מאיימות, למרות ששום דבר לא נקבע ולא נחרץ, ומעתה הציפיות הגבוהות הן המכשול הפוטנציאלי בפני מועדון הכדורגל מספר אחת בישראל כיום.