שחקנה של בית”ר ירושלים אנטואן קונטה נמצא בישראל כבר יותר משלוש שנים ואם לא יהיו הפתעות זו תהיה עונתו האחרונה בבירה ובמדינה. הצרפתי החל את דרכו במחלקת הנוער של פאריס סן ז’רמן ואף ערך משחק אחד בקבוצה הבוגרת לפני שעבר לריימס (ממנה הגיע לבית”ר) והיום (חמישי) הוכיחו במועדון מבירת צרפת שהם לא שכחו אותו, כשפרסמו ראיון נרחב עמו באתר של קבוצת הנוער של המועדון.
בראיון קונטה דיבר בהרחבה על המצב בארץ בתקופת הקורונה, על החיים בירושלים והתחושה בבית”ר, על רמת הליגה הישראלית, העתיד שלו וגם על הזכרונות מהתקופה בפ.ס.ז’.
על פגרת הקורונה שנכפתה עליו בישראל: “הבידוד עבר די טוב, זה נמשך בערך חודשיים וחצי. לא הרבה אנשים מתו בישראל. המועדון סיפק לנו אופני כושר וגם עשינו אימונים עם הצוות בווידאו. החלק הכי קשה היה לא לדעת מתי חוזרים, הלכנו אל הלא נודע. הסרת ההסגר נמשכה במשך חודש בערך, התחלנו עם שלושה משחקי ידידות ואז היו לנו שלושה משחקים בליגה”.
אוהדי בית"ר ירושלים מתקבצים מחוץ לטדיהעונה שלו ברמה האישית: “הייתה לי עונה טובה מאוד, עם משחקים טובים. שיחקתי ב-18 משחקים בליגה, שזה די מספק. הייתה לי בעיה קטנה במשחק הראשון אחרי החזרה מהפגרה, אבל הייתי די טוב בשני המשחקים הבאים”.
העונה של הקבוצה: “אנחנו כרגע במקום השלישי, יש לנו עונה טובה, זכינו בגביע הטוטו בספטמבר, זה המקבילה של גביע הליגה בצרפת. המטרה שלנו היא להגיע לאירופה. מאז שהגעתי לפה המועדון התפתח, בעלים חדש הגיע עם פרויקט חדש. הוא מינה את יוסי בניון כמנהל מקצועי בסוף העונה שעברה. הוא שם גדול בכדורגל הישראלי. והוא מביא את כל הניסיון שלו לפתח את המועדון”.
בניון (בתקופה שלפני מנהל מקצועי) לצד קונטה (אורן בן חקון)ההחלטה לעבור לבית”ר: א”ני לא אסתיר זאת, קצת פחדתי לפני שחתמתי בבית”ר. שמעתי כל מיני דברים, בעיקר לגבי המלחמה...אבל הסוכן שלי הבטיח שכשנהיה שם אני אראה שזה רחוק מאוד מהמציאות. גם אם בירושלים יותר לחוץ מת”א וחיפה, טוב לחיות שם. חבריי לקבוצה קיבלו אותי היטב. אני לא מתחרט בכלל שבחרתי בפרויקט הזה”.
דעתו על ליגת העל: “יש שונות גדולה. לשלוש הראשונות יש לדעתי את הרמה לשחק בליגה הראשונה בצרפת. אני מדבר על מכבי ת”א, מכבי חיפה ובית”ר ירושלים. קבוצות אחרות הן ברמה של הליגה השנייה או אפילו ליגות נמוכות יותר. יש הבדלים גדולים בתקציבים וממש מרגישים את זה על הדשא. כרגע אנחנו משחקים בפלייאוף עם הקבוצות הטובות ביותר, זה כבר יותר מעניין, כי הרבה פעמים היינו משחקים מול קבוצות שמסתגרות ליד השער שלהן. מצד שני, כל הצרפתים שהגיעו לשחק כאן יגידו שזה לא כדורגל קל, גם כאלה שהיו בליגה הראשונה והשנייה בצרפת חוו כאן קשיים. הקהל הוא מהמשוגעים שנתקלתי בהם עד עכשיו, אבל התמיכה מאוהדים היא נהדרת כשאנחנו מנצחים, קצת פחות כשאנחנו מפסידים. זה דוחף אותנו לתת הכל. כשמשחקים במשחקים גדולים, האצטדיון מלא, הקהל אפילו טוב יותר מזה של ריימס”.
אנטואן קונטה (רדאד ג'בארה)השאיפות לעונה הבאה: “בכל הצניעות, אני חושב שעשיתי את שלי בבית”ר ירושלים. אני מקווה למצוא קבוצה טובה יותר כדי להחיות את עצמי. אני יודע שיש לי את היכולות והרמה להיות טוב יותר. אז יש 90% סיכוי שאעזוב. אני פתוח להכל, למרות שהייתי מעדיף להתקרב לצרפת כדי להיות קרוב יותר לבני בן ה-4. הקרובים אליי היו איתי בשנתיים הראשונות, אבל אז רצינו שהוא יצטרף למערכת החינוך בצרפת. לשחק בגרמניה, ספרד או איטליה יכול להיות מעניין. ולמה לא לחזור לצרפת? אני יודע שאצטרך להיות חזק כי אני מניח שהחזרה שלי תעשה הרבה רעש בתקשורת עם כל מה שקרה, אבל אני אשמח להראות שטעו לגבי ולקחת חלק בפרויקט שבו אני יכול להגשים את עצמי”.
קונטה דיבר גם על התקופה שלו בפ.ס.ז’, כשהוא קיווה לעלות מהנוער לבוגרים בדיוק כשהכסף הגדול התחיל להגיע: “זה היה בתחילת העידן הקטארי בפ.ס.ז’, הרבה שחקנים הגיעו, איברהימוביץ’, פסטורה, בקהאם. בחדר ההלבשה במתחם האימונים כולנו אמרנו שזה הסוף עבורנו. אבל הייתה לנו תקווה כי קרלו אנצ’לוטי בא לעיתים קרובות לראות אותנו משחקים והיינו משוכנעים שהוא ייתן לנו צ’אנס אם נוכיח את עצמנו מול עיניו. אני זוכר כאילו זה היה אתמול את הפגישה שלי עם הקבוצה הבוגרת. דיברתי בשקט בחדר ההלבשה עם אראולה כשדייויד בקהאם הגיע ואמר שלום. הוא התבייש אפילו יותר ממני, הייתי המון. הוא גם יצר המון כבוד. אולי כיבדתי את כל השחקנים הגדולים האלה יותר מדי, חסרה לי הבגרות להבליט את עצמי יותר במשחק. אבל המקרה הזה סייע לי לגדול. הפכתי לגבר ברגע שיצאתי מפ.ס.ז’”.
בקהאם במדי פ.ס.ז' (רויטרס)המשחק הראשון שלו בבוגרים: “זה היה כבר לפני 7 שנים, בטולוז. בימים שלפני המשחק קרלו אנצ’לוטי זימן אותי, את קינגסלי קומאן ואת אלבין ארונדל לאימונים. קלוד מקאללה, עוזר המאמן, אמר לנו שיש לנו שבועיים להוכיח שמגיע לנו לשחק. לקחתי את הצ’אנס בשתי הידיים וזומנתי לנסיעה לטולוז. רק מלדבר על זה יש לי צמרמורת. בדקה ה-70 ממאדו סאקו הבקיע את השער השלישי, הוא רץ ישר אליי כדי לחגוג. הוא הזכיר למאמן שהייתי שם. המשכתי להתחמם ליד הקווים, ואן דר וויל הבקיע את הרביעי קצת אחר כך ואז הצוות קרא לי להחליף את ממאדו. כששמתי את מגיני השוק, לא יכולתי לשמוע כלום. מעולם לא חשתי דבר כזה קודם לכן. כשהייתי על המגרש ניסיתי לעשות דברים פשוטים. שיחקתי רק 15 דקות, אבל זה היה אושר טהור. אחרי זה לא שיחקתי שוב תחת קרלו אנצ’לוטי, אבל אני בכל זאת מודה לו כי הוא נתן לי את ההתחלה בליגה הראשונה”.