תובע ההתאחדות לכדורגל, עו”ד גלעד ברגמן, החליט להעמיד לדין את בני סכנין בעקבות ביזוי ההמנון והקריאות לזלקה. בהפסד 1:0 להפועל חדרה במחזור האחרון, הקהל של הקבוצה מהמגזר לא הפסיק לעודד כשנוגן ההמנון הלאומי ולאחר מכן קרא בוז לעברו של קפטן המארחת בכל נגיעה בכדור, כשבעקבות כך הוחלט שהקבוצה תעמוד לדין בגין התנהגות בלתי הולמת של קהל אוהדים.
“בזמן השמעת ההמנון הלאומי לפני תחילת המשחק, כל היציע הדרום-מערבי שאוכלס באוהדי קבוצת בני סכנין עודד את קבוצתו בקולות רמים כך שההמנון לא נשמע כלל. בנוסף, עם כניסתו למגרש בדקה ה-63 של שחקן הפועל חדרה מנשה זלקה, בכל פעם שנגע בכדור נשמעו קריאות בוז לעברו מיציע אוהדי קבוצת בני סכנין”, נכתב בדו”ח השופט.
ג'מאל גנאים, מנהל קבוצת בני סכנין, יעמוד לדין בגין התנהגות בלתי הולמת והעלבת שופט המשחק. בדו”ח השופט נכתב: “בסיום המשחק, עם ירידתנו לחדר ההלבשה, התנפל עליי מנהל קבוצת סכנין בהאשמות חמורות מאוד: ‘אתה גזען’, ‘באת מכור מהבית’, ‘זיינת אותנו כמו תמיד’”.
אוהדי בני סכנין (רועי כפיר)“לאחר מילים אלו, הודעתי למנהל קבוצה נוסף על הרחקתו של מר גנאים ג’מאל. לאחר הרחקתו המשיך לגדף: ‘תרחיק אותי אינעל ראבאק’, ‘תרשום הכל, כוסראבאק’ - מילים קשות ומעליבות. כל ההתבטאות הזו לוותה בתנועות ידיים מאיימות ומחאתיות”.
עוד נכתב על אירוע ההמנון: “טרם תחילת המשחק, כרוז הקבוצה הביתית קרא לאוהדי שתי הקבוצות ולמשתתפים לקום לשירת ההמנון הלאומי, ’התקווה’. עם הפעלת ההמנון, אוהדי הקבוצה האורחת, בני סכנין, אשר איכלסו את היציע הדרום מערבי, סירבו להפסיק לעודד את קבוצתם ובשירה קולנית, גרמו לביזוי צורם של ההמנון הלאומי בכך שאפילו אנחנו, המשתתפים, לא יכולנו לשמוע ולשיר את ההמנון”.
כמו כן, גם הפועל תל אביב תעמוד לדין משמעתי בגין התפרעות אוהדים והתנהגות בלתי ספורטיבית של אוהדים ב-0:0 מול הפועל פ”ת. “לפני פתיחת המשחק נשמעו שריקות מהיציע אשר אכלס את אוהדי הפועל ת”א. השריקות נמשכו אף מתחילת המשחק ועד לסיומו לסירוגין. הכרוז באצטדיון ביקש להפסיק את השריקות פעמיים (דקה 7 ודקה 12). בדקה ה-88 נשמעה שריקה גם מצד היציע אשר אכלס את אוהדי הקבוצה הביתית - הפועל פתח תקווה. בדקה ה-94 נזרק בקבוק מים מכיוון היציע אשר אכלס את אוהדי הפועל תל אביב. הבקבוק נחת בתוך שדה המשחק”, נכתב בדו”ח.
מנשה זלקה חוגג בסיום עם דגל ישראל (רועי כפיר)סילבס: מנשה הוא הלב של הפועל חדרה