מרבית האנליסטים והסקאוטים שעוברים הכשרה מקצועית לפני שמתחילים להיכנס לעולם הכדורגל, לומדים את הדבר הטקטי החשוב ביותר בכדורגל: סטטיסטית, האזור המסוכן ביותר במגרש עבור כל יריבה, הוא אזור שנקרא ‘האלף ספייס’ בין הקווים. משמעות הביטוי – השדרה שבין האגף למרכז המגרש, ובעצם מדובר בשטח המת שבין קו ההגנה לקו הקישור של היריבה. את כל אנשי המקצוע מלמדים שהשחקן המוצלח ביותר בתחומים הללו, הוא יש שיאמרו ויש ויטענו אחרת, השחקן הטוב בכל הזמנים, ליאו מסי, שחוגג היום (שישי) יום הולדת 35.
במהלך הקריירה, הארגנטינאי עבר אבולוציה שלמה של תפקודים שונים אצל מאמנים ששיחק תחתם. זה התחיל אצל פרנק רייקארד ההולנדי, שהעלה את הפרעוש לבוגרים של הבלאוגרנה והכיר בו כשחקן כנף עם רגל הפוכה (ביטוי לשחקן כנף שמשחק עם הרגל החזקה באגף הנגדי), זה המשיך לתקופתו של פפ גווארדיולה שבהתחלה המשיך באותו הקו של רייקארד אך מהר מאוד את הטביע את חותמו כשהעדיף להפוכך את מסי לחלוץ 9 מדומה, ותפס עוד תאוצה כשחזר לאגף הימני במשולש הבלתי נשכח עם ניימאר ולואיס סוארס, שנקרא בזמנו MSN.
דבר אחד משותף לכל התפקודים הללו – בכולם השחקן האגדי היה איש ה’האלף ספייס’ המסוכן ביותר בין הקווים. לכבוד יום הולדתו ה-35, זה זמן טוב לתת מבט על העבר ולהתענג על הדרך הטקטית שעבר הכוכב בעונותיו הכי מרשימות ובעונות השיא של ברצלונה.
מסי הילד מגיע בפעם הראשונה לברצלונהתחילת הדרך אצל רייקארד – שחקן כנף
המנג’ר הראשון שנתן לליאו מסי את הבמה בקבוצת הבוגרים של ברצלונה היה כמובן המאמן ההולנדי פרנק רייקארד, שכבר החזיק בחולייה הקדמית את הכוכב הגדול ביותר בתחילת שנות ה-2000, רונאלדיניו, אחד המכדררים הטובים בהיסטוריה וכמובן גם את סמואל אטו מקדימה ואת דקו, צ’אבי ואנדרס אינייסטה בקישור.
באותן השנים, רונאלדיניו היה נחשב לסטיית תקן. ברחבי העולם נהגו לתפקד שחקני כנף עם הרגל החזקה באגף שלהם. כלומר, שחקן כנף עם רגל שמאל חזקה ישחק באגף השמאלי. אך הברזילאי היה מהמובילים של החידוש. רונאלדיניו, שהיה ימני ברגלו, דווקא נהנה לדרבל בכנף שמאל ואהב את הניגודיות. מי שנכנס לתבנית הזאת באגף הימני הוא הפרעוש, שהחל לתעתע באגף הימני עם רגלו השמאלית החזקה.
פרנק רייקארד וליאו מסי (רויטרס)אין שער יותר סימבולי לתקופה הזאת, מאשר הגול הבלתי נשכח בסלאלום מחצי מגרש נגד חטאפה בבית בעונת 2006/7, כשהוא מקבל את הכדור ממש קרוב לקו ימין ומתחיל לדהור פנימה כשהוא חולף על פני ארבע שחקנים ועוד שוער, עד שהוא חודר לרחבה ומגלגל פנימה. דווקא בתקופה הזאת, שבה הארגנטינאי והברזילאי שיתפו פעולה, ככל הנראה לא היה מספיק מקום לשני מובילי כדור והדבר הוביל לשנתיים רצופות (2006/7, 2007/8) ללא אליפות כשבעונה השנייה היא אפילו מסיימת שלישית אחרי ויאריאל (בעונה הזאת תיירי הנרי הצטרף בדיוק כשרונאלדיניו היה לקראת עזיבה).
אם ממש בתחילת הדרך, כשאנחנו מדברים על עונת 2005/6, הפרעוש כבש שמונה שערים ובישל חמישה (1,414 דקות ב-25 הופעות), הרי שמספריו גדלו משמעותית ב-2006/7 ל-17 שערים ובישולים ב-36 הופעות (2,763 דקות). בעונתו האחרונה של רייקארד, 2007/8, מסי כבר התפוצץ עם 16 שערים ו-16 בישולים ב-40 הופעות (2,954 דקות) כשהשתדרג לשחקן פחות צפוי ומאוד מגוון.
ליאו מסי, סמואל אטו ורונאלדיניו (La Liga)החידוש הגדול: פורח כ-9 מדומה אצל פפ
פפ גווארדיולה מונה למאמן ברצלונה בקיץ 2008 וכבר בעונתו הראשונה רשם את הישג השיא של המועדון – זכייה בכל ששת התארים האפשריים ובינהם ליגת האלופות, אליפות הלה ליגה והגביע הספרדי. פפ עשה זאת עם שלישיית קישור שמורכבת מסרחיו בוסקטס הצעיר שהגיע מקבוצת המילואים (בזמנו), צ’אבי ואינייסטה.
בחוליית ההתקפה המאמן הקטלוני המשיך באותו קו של רייקארד והמשיך עם מסי באגף הימני, כשתיירי הנרי תופס את האגף השמאלי וסמואל אטו בחוד. בארסה נהנתה מהיכולות של הפרעוש לכדרר פנימה, להזין את אטו והנרי בכדורי עומק אלכסוניים לתוך הרחבה או יכולתו של הארגנטינאי לשחרר לחץ ולהשאיר את הנרי באגף השמאלי מול מינימום שמירה והרבה שטחים מתים. באותה עונה, הפרעוש גרם לכולם להבין שהוא האגדה הבאה עם 38 שערים ו-19 בישולים בכל המסגרות, כשהוא צובר 3,890 ב-51 הופעות.
גם בעונת 2009/10 מסי המשיך לתפוס את האגף הימני. במקביל, התרחש אחד החיבורים הפחות טובים בהיסטוריה של הכדורגל העולמי, בין זלאטן איברהימוביץ’ לברצלונה. או יותר נכון בין זלאטן לפפ גווארדיולה. החלוץ השבדי נרכש על ידי הבלאוגרנה תמורת 69.5 מיליון אירו וסמואל אטו שעשה את הדרך ההפוכה, סכום ענק בזמנו ששולם לאינטר. למרות החיכוכים, זלאטן כבש 21 שערים ו-13 בישולים בכל המסגרות, כשהוא צובר 3,282 דקות ב-45 הופעות. עם זאת, הבעיות בחדר ההלבשה גרמו לפפ להשאיל את השבדי למילאן ואז גם למכור (6 מיליון אירו השאלה, 24 מיליון אירו דמי העברה קבועה).
זלאטן איברהימוביץ' וליאו מסי (רויטרס)הדבר הוביל את פפ להדהים את הכדורגל העולמי. ולא רק בגלל התעוזה למכור את החלוץ הטוב בעולם בזמנו, אלא גם בגלל ה’חוצפה’ להפסיק את הנוהל הבינלאומי לשחק עם חלוץ 9 קבוע. בזמן שרוד ואן ניסטלרוי, קארים בנזמה, דידייה דרוגבה, דימיטר ברבאטוב, רובין ואן פרסי ועוד קורעים רשתות על תקן חלוצי מטרה קלאסיים, הקטלוני הלך נגד הזרם והחליט: אין חלוץ. יש חלוץ מדומה חדש – ליאו מסי.
בארסה כמובן לא נסוגה מה-4:3:3 המסורתי שלה, אך בזמן שרכשה את דויד וייה מוולנסיה (שיחק כחלוץ מטרה אצל העטלפים) ופדרו הצעיר קודם, הבלאוגרנה יצרנו משולש חדש וקטלני לא פחות – פדרו באגף ימין עם שימוש נהדר בשתי הרגליים, דויד וייה באגף שמאל כחלוץ שנמשך אל הרחבה ומסי כחלוץ מדומה שבעצם מסתובב איפה שרוצה על המגרש כדי לכדרר ולהתמסר עם שלישיית הטיקי טאקה – בוסקטס, צ’אבי ואינייסטה. הירידה של הפרעוש לשטחים נמוכים עזרה לברצלונה לשחרר פקקי לחץ ושברה שיוויון במרכז השדה, ולא פחות חשוב מכך – פינתה המון שטחים מתים לרוץ אליהם לעומק עבור פדרו ודויד וייה.
להלן המספרים של השלישייה באותה עונה:
ליאו מסי – 53 שערים, 27 בישולים בכל המסגרות (4,489 דקות ב-54 הופעות).
דויד וייה – 23 שערים, 12 בישולים בכל המסגרות (4,019 דקות ב-51 הופעות).
פדרו רודריגס – 21 שערים, 13 בישולים בכל המסגרות (3,498 דקות ב-51 הופעות).
פדרו, מסי ודויד וייה (רויטרס)תקופת לואיס אנריקה: החזרה לכנף למשולש MSN
קופצים קדימה לטרבל ב-2014/15: מסי המשיך לתפקד כחלוץ מדומה בצורה מוצלחת במרוצת השנים וגם אחרי עזיבתו של פפ גווארדיולה לבאיירן מינכן, בארסה הצליחה לשדרג את עצמה כשהוסיפה עוד ברזילאי-דריבליסט: ניימאר, שתפס מהר מאוד את המשבצת בכנף שמאל. אלו עוד זמנים שבהם ניימאר ניצל את איכויותיו האתלטיות לצורך משחק עומק, ימים שבהם הברזילאי חיפש את השטחים שבגב ההגנה.
אלא שבקיץ 2014, ממש אחרי איבוד צלחת האליפות לאתלטיקו מדריד והאיום התמידי של ריאל מדריד, החליטו הקטלונים בראשותו של לואיס אנריקה, לשדרג את עצמם בשלישייה הקדמית ולהשלים חוליית התקפה דרום אמריקאית עם לואיס סוארס, שבדיוק הגיע אחרי שביסס את מעמדו בליברפול כאחד החלוצים הקטלניים ביותר, אם לא הקטלני ביותר. האורוגוואי שידוע בתנועות האלכסוניות החכמות שלו, היה בדיוק מה שליאו מסי אוהב בחבריו להתקפה.
לואיס סוארס, ליאו מסי וניימאר (רויטרס)הכימיה בין מסי, ניימאר וסוארס נוצרה מיד ולטובת כך הפרעוש זז מעמדת החלוץ המדומה בחזרה לעמדה באגף הימני כדי להזין צמד החברים החדשים. זו הייתה הדינמיקה: הארגנטינאי הוא מוביל הכדור בימין, סוארס עושה את מיטב העבודה ללא הכדור עם תנועות עומק בגב הבלמים ואפילו לכיוון האגף הימני בזמן שהפרעוש שואף לכדרר לתחומי ה’האלף ספייס’ שבין הקווים, ממש בתפר שבין הבלמים לקשרים האחוריים של היריבה, ושם הוא תמיד מצא את חברו הטוב ניימאר. הצמד המשיך להאכיל את סוארס בתוך הרחבה והברזילאי מדי פעם ריווח אל הקו השמאלי, למרות שהתאהב בשדרה המרכזית (אותה קיבל כמה שנים מאוחר יותר בפאריס סן ז’רמן). כמובן שגם דני אלבס וג’ורדי אלבה דאגו למתוח את היריבות עד הקו.
להלן המספרים של ה-MSN באותה עונה:
ליאו מסי – 58 שערים, 30 בישולים בכל המסגרות (4,970 דקות ב-56 הופעות)
ניימאר – 39 שערים, 10 בישולים בכל המסגרות (4,098 דקות ב-51 הופעות)
לואיס סוארס – 24 שערים, 23 בישולים בכל המסגרות (3,442 דקות ב-42 הופעות).
בוסקטס, מסי וצ'אבי (רויטרס)