היורוליג הציגה תקנות פייר פליי פיננסיות חדשות, שיהיו בתוקף במלואן לעונת 2027/28 ותצאנה לפועל באופן רשמי לאחר שכלל האישורים הושגו. זה יכלול שלוש רמות שכר של שחקנים, עם החרגה עבור שני השחקנים בעלי השכר הגבוה ביותר. אסיפת בעלי מניות של יורוליג אישרה את המערכת החדשה של תקנות שמגבירה את היקף התקנות הנוכחיות של יציבות פיננסית ופייר פליי.
הכללים יציגו כאמור שלוש רמות תגמול משותפות לכל הקבוצות - בסיסי, גבוה ונמוך - שיחושבו באמצעות ממוצע ההכנסות המוגדרות של המועדונים, שנוצרו על פני תקופה של שתי עונות. רמות אלו יסמנו את ההוצאה המינימלית והמקסימלית של כל מועדון על תגמולים תוך מתן אפשרות להחריג לשחקנים מסוימים במטרה למשוך, לפתח ולשמור על הכישרונות הטובים ביותר.
זו הפעם הראשונה שבה הוכנסה הוצאה מינימלית חובה על שכר שחקנים ביורוליג, המבטיחה שמינימום נטו של 32% מכלל ההכנסות הקולקטיביות יושקעו על ספורטאי יורוליג, ובכך מחזקת את השותפות עם השחקנים שתרומתם לגידול בהכנסות ישפיע ישירות על רמות התגמול שלהם.
רמות השכר יופרדו, כשיהיה שכר מסוים לשחקנים עד גיל 23, לשחקנים פצועים, שחקנים עם קדנציה ממושכת ועוד. לראשונה בספורט האירופי, התקנות קושרות את רמות התגמול של השחקנים לביצועים העסקיים הקולקטיביים של המועדונים.
מועדונים שאינם משתתפים במפעל בטווח ארוך יורשו להפחית את רמת התגמול המינימלית. רמת התגמול הבסיסית (40% מההכנסה הממוצעת המוגדרת של מועדונים מורשים) הנה הסכום המקסימלי נטו שכל המועדונים רשאים להוציא על כל משכורות השחקנים הרשומים, למעט: שחקני ‘עוגן’, שחקנים מתחת לגיל 23, שחקנים בקדנציה ממושכת, שחקנים פצועים לטווח ארוך וחריגים לטווח בינוני.
על פי התוכנית, כל מועדון נתון שמוציא מעל רמות הבסיס ו/או התגמול הגבוהות שנקבעו, יידרש לפצות את כל שאר המועדונים שנשארים בגבולות שנקבעו.
המטרות מאחורי המהלך
1. התאמת יעדי בעלי העניין על ידי התייחסות לרמות התגמול המינימליות והמקסימליות להכנסות הקולקטיביות של המועדונים, תוך חיזוק השותפות המסחרית בין שחקנים ומועדונים.
2. לקדם איזון תחרותי על ידי קביעת טווחי הוצאות שחקנים שווים לכל הקבוצות בתחרות בהתבסס על ההכנסות הקולקטיביות של המועדונים.
3. מניעת פרקטיקות בלתי הולמות על ידי מעקב אחר עמידתו של כל מועדון ברמות שנקבעו מראש לפני רישום השחקנים בכל עונה.
4. הגדלת השקיפות בקרב הקבוצות המשתתפות.