שני ותיקים (בילאפס ואודום), סקורר צעיר ומדהים שהוא גם מלך הסלים ב-NBA (דוראנט), חבורה של שחקנים טובים ומחויבים ומאמן, מייק ששבסקי, שאוהב ללמד צעירים ולקח לנבחרת שלו חמישה שחקנים בגיל 21. מתברר שזה מספיק.
לא שהוא תכנן ככה מלכתחילה, אבל כשהחל מצעד הנוטשים בזה אחר זה ורוב השחקנים המובילים ב-NBA הודיעו שלא יגיעו לאליפות העולם, ששבסקי נותר עם השמות האחרונים ברשימה ומתוך החושך אורו עיניו: הוא החליט שהמפתח יהיה רצון ומחויבות ולא כוכבות. קל יותר לקבל החלטות כאלה בין צעירים וכשסביבו שחקנים בלי אגו.
ששבסקי מצוי בסוד העניינים זה מספר שנים, למעשה זמן לא רב אחרי שארצות הברית נכשלה באליפות העולם ביפן 2006. ההתאחדות האמריקנית בנתה תוכנית יסודית שהשורה התחתונה שלה גדולה מכל כוכב, כנראה, ודאי כאשר חלק מהנבחרות היומרניות האחרות מגיעות בהרכב אחרים.
לספרדים אין תחליף אמיתי לפאו גאסול, לרוסים אין מישהו ברמה של קירילנקו, הגרמנים לא יכולים בלי נוביצקי וארגנטינה עוד לא הצמיחה יורש לג'ינובילי. אבל קוווין דוראנט שיחק בשלבי הנוק אאוט כמו קובי בראיינט. מהצד נראה כאילו כלל לא התאמץ.
 |
| דוראנט חוגג את התואר. 16 שנים חיכו בארה"ב (רויטרס) |
|
| |
העקרונות פשוטים: הוותיקים הקבוצתיים יראו את הדרך לצעירים, והשיבוץ שלהם בסגל הוא חובה. גארדים בעלי יכולת קליעה טובה מבחוץ יועדפו על פני שחקנים שאינם כאלה. ביג-מנים הם ממלאי מקום וסותמי חורים בסגל הזה, ופאווור פורוורדים כמו אודום המנוסה יכולים להתמודד מול כמל סנטר באירופה.
ועוד: לצד הקליעה מבחוץ, אתלטיות ומהירות הן התכונות החשובות ביותר. רוטציה רחבה היא שם המשחק, גם כי הטורניר ארוך וגם כי אין נבחרת שתשווה לארצות הברית מבחינת אוסף הכישרונות ורמתם. זהב אולימפי בבייג'ין יש, זהב עולמי באיסטנבול גם. בלונדון 2012 יגיעו גם כמה וכמה שמות. יהיה מעניין לראות איך ששבסקי מתמודד עם תנאי הנוחות והנוחיות שמציבים שחקנים בעלי שם, כדי להיות חלק מהעסק.
טורקיה - משט או לא – היא יופי של מקום לקיים בו אליפות עולם בכדורסל. הקהל שם אוהב כדורסל, פנאטי לשחקנים ולנבחרת שלו ויודע להעניק את האווירה הנכונה. עם זאת, משחק על תואר עולמי גדול עליה. התוצאה היתה משחק משעמם וחסר ברק. לסרביה היה סיכוי טוב יותר, עושה רושם, לתת פייט לארצות הברית אבל זו כבר ספקולציה, ואולי משאלת לב.
 |
| קירילנקו. לרוסיה אין ממלא מקום עבורו (רויטרס) |
|
| |
האליפות הבאה תהיה בספרד, עוד מקום בו הכדורסל עושה גלים ורעש. הספירה לאחור עד 2014 מתחילה עכשיו, אבל בקצב הנוכחי של אירועי כדורסל יבשתיים ועולמיים ספק אם מישהו באמת מחכה למונדובאסקט בקוצר רוח ובכיליון עיניים, כפי שאירוע כזה ראוי שיחכו לו.