7 שחקני בית יהיו לברצלונה הערב (רביעי) על הדשא באצטדיון האמירויות ורק אחד יופיע בהרכב של ארסנל. 7 ספרדים יעטרו את ה-11 של פפ גוארדיולה, 2 יעלו בהרכב של ארסן ונגר. ב-8 תארים זכו הקטאלונים בשנתיים האחרונות, בעוד הארון של התותחנים לא התמלא מאז הגביע האנגלי אי שם ב-2005.
ולמרות זאת, שתי הקבוצות שייפגשו בשמינית הגמר של ליגת האלופות, כל-כך דומות. אם תרצו, מדובר בסוג של דרבי. שתיהן אוהבות את משחק המסירות הסבלני ואת ההחזקה בכדור, למאמניהן הדרך חשובה יותר מהתוצאה והן את הכדורגל הכי יפה באירופה בשנים האחרונות.
בארסה מגיעה למשחק הכי גדול של שמינית הגמר - ושבקלות יכול היה להיות הקרב על התואר, כפייבוריטית ברורה למרות שהיא תתמודד מול אחד המוחות המבריקים שהכדורגל העולמי יכול לזמן לה. רבים כבר הכתירו את ליאו מסי ושות' כאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה, אבל רק במחזור האחרון ספורטינג חיחון הצנועה הוכיחה שאפשר לעצור אותה, ועוד עם סגנון משחק התקפי.
 |
| מסי מול פברגאס. קרב מרתק (GettyImages) |
|
| |
ואם אוהדי ארסנל מחפשים עוד סיבות לאופטימיות, פרט לססק פברגאס שחייב להנהיג, כדאי להם לעשות מה שוונגר, קרוב לוודאי, עשה כבר מזמן: לצפות במשחקי בארסה העונה מול ויאריאל ו-ולנסיה, יריבות טכניות שאף הן מחזיקות בכדור, מולן התקשתה אלופת ספרד. אין ספק שהקישור של התותחנים הרבה יותר מוכשר מזה של הצוללת הצהובה או העטלפים, כך שלפחות על הנייר, הבלאוגראנה אמורים להתקשות הפעם אפילו יותר.
תוסיפו את הפריצה המטאורית של ג'ק ווילשר ואת תיאו וולקוט - כנראה השחקן השני הכי מהיר בעולם (ארון לנון הוא הראשון) - שיחרוך את אגף ימין. תהיו בטוחים שוונגר ינסה לנצל את היתרון הברור על מקסוול החלש, שיפתח בשל הצבתו של אריק אבידל במרכז ההגנה כמחליפו של קרלס פויול. האנגלי היה מצוין במחצית השניה של ה-2:2 בין הקבוצות בעונה שעברה וכדי לעצור אותו גוארדיולה חייב לקבל משחק גדול מג'רארד פיקה.
 |
| מקסוול רואה את הגב של וולקוט. נקודת התורפה של בארסה (רויטרס) |
|
| |
אבל יש סיבה לכך שרבים כבר קבעו כי מקומה של בארסה ברבע הגמר כבר מובטח. פרט לחיסרון של פויול הפצוע, גוארדיולה יפתח עם ההרכב החזק ביותר, וזה כולל את מסי, שגרם לוונגר לכנות אותו "שחקן פלייסטיישן" אחרי הרביעייה האדירה שלו ב-1:4 על ארסנל אשתקד.
כמו בכל העונה, והקלאסיקו מול ריאל מדריד הוא הזדמנות מצוינת, הפרעוש משחק כפליימייקר של בארסה. לא חלוץ, לא קשר, משהו באמצע. הוא הסתדר בקלות עם הגנות חזקות משל ארסנל ועם פדרו ודוד וייה (או בקיצור - מסי, וייה ופדרו: MVP) שיחרכו את האגפים, דני אלבס שלקרוא לו מגן זו בדיחה, וחוכמת המשחק של צ'אבי ואנדרס אינייסטה במרכז, הבלמים של ונגר, יוהאן דז'ורו ולורן קוסיילני, נראים כמי שיתקשו לעצור את הקרקס הנודד של גוארדיולה. וזה בלשון המעטה.
 |
| ליאו מסי חוגג רביעייה על חשבון ארסנל (GettyImages) |
|
| |
בניגוד לצמד המפגשים בעונה שעברה, שנגמר בנוק-אאוט מוחץ לזכות בארסה, בו ונגר הודה ששחקניו היו על תקן צופים, הפעם כנראה הצרפתי התכונן הרבה יותר טוב. הפעם הוא לא יעלה את וולקוט רק במחצית, הפעם השחקנים שלו יידעו יותר טוב למה לצפות ואפילו סמיר נאסרי, השחקן הכי טוב של ארסנל העונה ושהיה פצוע לאחרונה, כשיר.
רק חבל - מבחינת ארסנל כמובן - שדז'ורו, כאילו שהוא לא יודע מה מחכה לו, אזר אומץ וטען שהוא לא מפחד ממסי. לא ברור מי תנצח (למרות שלפי התחזיות, בארסה אמורה לסגור את הסיפור כבר במשחק הראשון), אבל כבר עכשיו בטוח: הכדור יזוז הרבה ומהר - מרחבה לרחבה - וברבע הגמר יהיה לפחות מועדון אחד שיישא את התואר: "הקבוצה שמשחקת את הכדורגל הכי יפה באירופה".
הכתוב הינו טור דעה