סיכויים גבוהים שנובאק ג’וקוביץ’ יהיה בעתיד הלא רחוק אפילו הטניסאי הטוב בהיסטוריה, אבל המדורג ראשון מעולם לא היה שחקן טיפוסי, גם לא קונצנזוס כמו רוג’ר פדרר או אפילו אהוב כמו רפאל נדאל. למרות שזכה לאהדה גדולה בגמר אליפות ארצות הברית האחרון, הסרבי, שעל יכולותיו המדהימות על המגרש אין עוררין, מחוץ לו הוא ספורטאי שונה ואולי אפילו שונה מאוד בנוף העולמי של הטניס.
כעת ב-ONE אנחנו יוצאים בפרויקט חדש עם סדרה של כתבות הכוללות חלק מסיפוריו יוצאי הדופן של הג’וקר הסרבי לאורך הקריירה. החל בילדות הלא פשוטה בבלגרד עם ההפצצות, דרך האמונה להצטיין בענף שאף אחד בסרביה אפילו לא חלם לשחק בו, או רחוק מכך לככב, ועד לשינוי הגדול בחייו, כולל כמובן מאחוריי הקלעים של חלק מהמשחקים הזכורים ביותר ומה שעבר עליו תוך כדי.
נחזור אחורה. באוסטרליה 2008 נולה זכה בגראנד סלאם הראשון שלו, הוא ניצח את ג’ו ווילפריד טסונגה המאיים אחרי 5 מערכות וכבר חשב שזהו הוא על דרך המלך ואף אחד כאן לא יעצור אותו. למרות זאת וכפי שג’וקוביץ’ עצמו העיד לא פעם בספרו “SERVE TO WIN”, “בכל פעם שהגעתי לטופ, התרסקתי חזרה למטה” וכך אכן היה שנה לאחר מכן שוב במלבורן, הפעם כבר בשלב רבע הגמר של הגראנד סלאם.
נובאק ג'וקוביץ' (רויטרס)“אני האלוף הנוכחי ועכשיו אני פורש, מה לא בסדר בי שוב פעם? אם זה לא מספיק, אז אנדי רודיק אמר עליי בראיון של אחרי המשחק שזה כנראה האנתרקס או הסארס. בקיצור הוא, כמו חלק מהשחקנים, עשו ממני צחוק על זה ששוב פעם נאלצתי לפרוש. אפילו פדרר הגדול שהיה שקט וכל כך ג’נטלמן אמר שבכל מה שנוגע לפציעות שלי – אני פשוט בדיחה”. חשף בפתיחות הסרבי שהתקשה למצוא יציבות בקריירה עד שהגיע השינוי הקיצוני בחייו, אליו עוד נגיע בכתבות הבאות.
אם נתעכב לסיום עוד רגע על טסונגה הצרפתי, שהוזכר קודם לכן והיה בעברו אחד השחקנים החזקים בסבב, אך היום בגיל 36 אפילו לא מצליח להתקרב לטופ 100, אז נולה הגדיר אותו כך: “טסונגה זה למעשה 90 ק”ג של שרירים טהורים, אחד השחקנים הגדולים והחזקים בעולם. עד כמה? כשהוא שם את המשקל שלו על החבטה הכדור חוזר כל כך מהר וחזק שהוא ממש יכול להעיף את המחבט מהיד שלי”.