הסיפור הבא הוא סיפור מרגש, על הקשר בין ספורט להיטמעות בחברה ובמקרה הזה, ההיטמעות של יהודי ארגנטינה במדינה וההגירה אליה ממזרח אירופה בעיקר, בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה.
מועדון הכדורגל של אטלנטה, הממוקם כיום במרכז הטבלה בליגה הארגנטינאית השנייה, נוסד בשנת 1904 כשיש הטוענים, שהשם ניתן למועדון על שם הקשר לעיר ג’ורג’יה שבארה"ב. יש לציין, שהקבוצה לא הוקמה על ידי מקימים יהודיים, אך את הקשר לקהילה היהודית בכלל תגלו מיד.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בגרמניה ובמזרח אירופה, החלו יהודים רבים לנטוש את המדינות הללו וחלק לא קטן מהם היגר לארגנטינה, שם התיישב בשכונת וילה קרספו, המאופיינת כיום בכך שלמעלה מ-20% מתושביה הם יהודים.
חדר מסיבת העיתונאים של אתלטיקו אטלנטה (תומז חבז)עם הגעתם לשכונה השוכנת כאמור בבואנוס איירס, הם החלו ליצור חיבור למועדון, גם מתוך מטרה להשתייך לקבוצת ספורט כלשהי, כאשר לאורך ההיסטוריה נבחרו לעמוד בראשות המועדון, נשיאים יהודיים. הגדול שבהם, היה לאון קולבובסקי, שהיה ממקימי האצטדיון בו משחקת הקבוצה בשכונה, כאשר בתקופת כהונתו הוא נבנה.
קולבובסקי, הפך את הקבוצה למדוברת, כאשר במועדון מספרים כי היה אקטיבי מאוד גם בתקשורת המקומית וגרם לאטלנטה הצנועה, להיות פופולרית. גם העובדה שהיה יהודי, הובילה לחשיפה ולהפיכת המועדון כמזוהה עם הקהילה היהודית.
האצטדיון של אתלטיקו אטלנטה (תומר חבז)שיחה קצרה עם חברי לאנדרו, הובילה אותי להתעניין באחד המשחקים בליגה השנייה בארגנטינה. לאנדרו סיפר על אטלנטה ועל הקשר לקהילה היהודית והמליץ. שיחה קצרה לחברו פבלו, הובילה להזמנה ליציע האוהדים, ביקור באצטדיון ושיחה עם בעלי תפקידים שונים.
פבלו עצמו, הוא דור שלישי למשפחה שהיגרה לארגנטינה בתקופת השואה והחלה לאהוד את הקבוצה: סבו של סבא שלו, נפתלי, היה האוהד הראשון שהיגר מפולין ביחד עם סבו של פבלו, בנימין. אחר כך נולדו בארגנטינה אביו סרחיו, פבלו עצמו ובנו הצעיר סבסטיאן, ביחד עם הדוד.
פבלו משמאל למעלה, עם בנו מימין. למטה דודו ואביו (תומר חבז)פבלו, כיאה ליהודים נוספים מהאזור, משתייך לקבוצת מכבי בואנוס איירס, השלוחה היהודית של מועדון מכבי. אז אמנם לא מדובר בקבוצה מקצוענית, אלא מועדון שמשתייך לגילאים הצעירים בעיקר, אך זוהי אפשרות לקהילה היהודית להתבטא.
בכניסה לאצטדיון ולאורך כל המשחק, אני מתוודע ללא מעט מתנדבים יהודיים שעובדים במועדון. היציע שלאורך המגרש, באופן לא רשמי, הוא יציע בו ישנו רוב יהודי. יש לציין שלא מדובר בהפרדה כלשהי על רקע גזעני חס וחלילה, אלא מנהג שנוצר לאורך השנים.
חדר מסיבת העיתונאים של אתלטיקו אטלנטה (תומז חבז)לאורך המשחק, אני פוגש לא מעט אנשים מהקהילה היהודית, כאלו שביקרו בישראל, צעירים שהגיעו בשנה האחרונה לפרויקטים שונים בישראל ובעיקר תגובות אוהדות מצד אותם אנשים, ששמחו לראות עיתונאי שמגיע לכתוב על החיבור המיוחד בין המועדון לקהילה היהודית.
הספונסר הראשי של המועדון, אדריאן אלתרמן, גם כן יהודי. בשיחה קצרה איתו, מספר אלתרמן, שתחום עבודתו העיקרית היא קבלנות, שחזר רק לפני מספר שבועות מישראל, שם שהה לרגל חגיגות 75 השנים למדינה. לפי המיתוג באצטדיון, שם שמו מופיע כמעט בכל פינה, ניתן לראות שאלתרמן הוא דמות מרכזית במועדון, אליו הגיע לפני חמש שנים.
אדריאן אלתרמן (תומז חבז)היריבה הכי גדולה של אטלנטה היא צ’קאריטה, כאשר לפני מספר שנים אירעה תקרית דווקא עם קבוצת נואבה צ’יקאגו, במהלכה אחד משחקני היריבה ירד מהמגרש כשהוא מסמן לאוהדיה היהודיים של אתלטיקו אטלנטה, תנועה של חיתוך ברית מילה וחבישת כיפה על הראש.
“אני חושב שיש עוד מועדונים בארגנטינה שיש להם אוהדים יהודים רבים, אך הסיבה שאטלנטה מזוהה הכי הרבה עם היהודים היא גם בשל המיקום של שכונת וילה קרספו בלב האצטדיון. בסוף, יש מועדונים בעולם שמזוהים עם היהודים כמו אייאקס אמסטרדם ואטלנטה זה סוג מועדון שכזה. זה לא מועדון יהודי, אבל מועדון עם המון יהודים", מספר קרלוס סטורץ, היסטוריון המועדון.
אוהדי אתלטיקו אטלנטה (תומר חבז)בחזרה למשחק: אתלטיקו אטלנטה, שפגשה את חימנסיה חוחוי, הציגה יכולת טובה מיריבתה, אך אולי בהשראת הקשר בין היהודים לישראלים, ספגה שערים של נאיביות. בסיום: 1:2 לחוחוי.
גם בשבוע האחרון לא ניתן היה לפספס שאחד משחקני חוחוי סימן תנועה של חבישת כיפה, לאחר אחד השערים. בפעם הקודמת ששחקן יריב של אטלנטה עשה מעשה שכזה, הוא נצפה במצלמות ונגזרו עליו עבודות שירות. אלא שהפעם, נראה שהמצלמות לא קלטו זאת.