עלה במשקל, הודח מסגל השופטים - ויזכה לפיצוי. בית הדין הארצי לעבודה הכיר בתביעתו של משה ליפלס, עוזר שופט בליגה הלאומית, והוא יקבל פיצוי מההתאחדות לכדורגל על הפרת חובת תום הלב, לאחר שהוכח כי משקלו של המערער היווה שיקול משמעותי בהחלטה לגרוע אותו מסגל הלאומית ולאחר שההתאחדות אישרה כי “המשקל כמשקל” הוא שיקול זר.

ליפלס החל את דרכו בהתאחדות בשנת 2004, תחילה כשופט ועוזר-שופט בליגה האזורית. החל במשך שלוש עונות השתייך לסגל הבכיר, עת שימש כעוזר שופט בליגה הלאומית. בחודש מאי 2016 זומן המערער לשימוע בפני הוועדה, באשר להמשך השתייכותו לסגל עוזרי השופטים בליגה הלאומית. ב-2016 אישרה הנהלת האיגוד את המלצת הוועדה לגרוע את המערער מסגל העוזרים בליגה הלאומית בשל “יכולת מקצועית נמוכה מהמצופה”. הודעה על כך נמסרה למערער.

בחודש אוגוסט 2016 הגיש המערער תביעה נגד ההתאחדות בבית הדין האזורי באר שבע, ובה עתר לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה. בין היתר טען כי ההתאחדות פיטרה אותו ללא שימוע כדין, ללא הודעה מוקדמת ומטעמים פסולים - משקל עודף, ובכך הפלתה אותו שלא כדין. בגין כל אלה עתר לסעדים כספיים שונים, בסכום כולל של כ-350,000 ש"ח. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער על כל ראשיה ובגין כך הוגש הערעור.

בית הדין הארצי, מפי השופטת לאה גליקסמן ובהסכמת סגן הנשיאה אילן איטח, השופט רועי פוליאק ונציגי הציבור יעל רון וצבי טבצ'ניק, קיבל את הערעור בשני עניינים: המרכזי שבהם הוא בקביעה כי בהחלטת הגריעה היה מעורב שיקול זר - משקלו של המערער - וכי המערער זכאי לפיצוי על כך.

בבית הדין נקבע כי החלטת הגריעה התקבלה לא רק משיקולים מקצועיים אלא גם, ובאופן משמעותי, משיקול זר - משקלו של המערער. לעניין זה נקבע כי גרסת ההתאחדות בנוגע למשקלו ונראותו של המערער הייתה “גרסה מתפתחת” וכי “בית הדין האזורי אימץ את גרסתה המאוחרת של ההתאחדות וכלל לא התייחס לאמירות מזמן אמת, במכתב בא כוח ההתאחדות דאז ובתחילת ההליך, שמהן עולה כי משקלו של המערער בהחלט היווה שיקול בהחלטת הגריעה”.

עוד נקבע כי טענת ההתאחדות, שלפיה התייחסה למשקלו של המערער מאחר שהדבר פגע בכושרו הגופני, אינה מתיישבת עם דו”חות הביקורת שנערכו בעניינו, כמו גם עם העובדה שמדי שנה עבר מבדקי כושר גופני ובריאות. צוין שבחלק מדוחות הביקורת שנערכו בעניינו של המערער, למרות שקיבל ציון טוב והערכות חיוביות ועל אף שלא נרשמו הערות על תפקודו המקצועי בכלל ועל אופן ריצתו בפרט, נרשמו לו הערות על משקלו ועל נראותו.

בין היתר נכתב: “נאמר למשה בחדר ההלבשה בסיום המשחק כי עליו להוריד במשקל. נכון לעכשיו לא עובר מסך”; “משה! עליך לשפר את הופעתך הוויזואלית ולהשיל ק"ג עודפים! ציונך לא נפגע עקב יכולתך המקצועית ועזרתך לשופט”; “הערה/הארה: אתה חייב אם אתה רוצה לעלות מדרגה נוספת להוריד משקל. זה נראה לא אסטטי”; “הערתי לו שעליו להוריד במשקל; הבהרתי לו שהיום העוזרים צריכים להיות ולהראות ספורטיביים ואתלטיים ושעליו לקחת את העניין ברצינות ומהר באם ירצה להמשיך ולהתקדם”.

בית הדין הארצי קבע כי “אמירות אלה מעידות על התייחסות למשקל כאל גורם שעלול למנוע את קידומו של המערער, ועל החשיבות שיוחסה למשקלו של המערער והשלכותיו של המשקל על הנראות, להבדיל מהשלכותיו על הביצועים" וכי יש בהן ובאמירות בשימוע "לכל הפחות כדי להעביר את נטל הבאת הראיות להתאחדות, ועל כן הימנעות ההתאחדות מחשיפת ציון הוועדה וההנמקה לו פועלת לחובתה".

על יסוד זאת ועל יסוד ראיות נוספות הגיע בית הדין הארצי למסקנה כי "משקלו של המערער היה שיקול משמעותי, גם אם לא יחיד, בהחלטה לגרוע אותו מסגל הליגה הלאומית ולשבצו בליגה נמוכה יותר". בבחינת הסעד הראוי בנסיבות העניין, הזכיר בית הדין הארצי "קיומם של מחקרים המלמדים על תופעה של הפליה מחמת משקל בתחום התעסוקה וכן בתחומים אחרים" וקבע כי "לטעמנו, במקרים שבהם משקלו של אדם, כשלעצמו, אינו רלוונטי לעבודתו, דהיינו, אין לו השלכה על יכולתו של העובד (או המועמד לעבוד) לבצע את עבודתו, והעובד מוכיח כי החלטת המעסיק בנוגע לתנאי עבודתו (העברה לתפקיד אחר, צמצום משרה, פיטורים וכיו"ב) התקבלה גם בשל משקלו, (לא כל שכן רק בשל כך) - קמה לעובד עילת תביעה גם מכוח הפרת חובת תום הלב, שכן משמעות הדברים היא כי המעסיק קיבל את החלטתו משיקול זר ולא ענייני".

בית הדין הותיר בצריך עיון את השאלה אם יש לכלול את קריטריון ה"משקל" ברשימת עילות האפליה האסורות, המנויות בסעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. עוד קבע ביה"ד הארצי כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק גם עובר לשנת 2008 ולפיכך חייב את ההתאחדות לשלם למערער השלמת פיצויי פיטורים בעד תקופה זו. בפסה"ד נדחו תביעותיו של המערער לשכר בגין פעילויות נלוות, לדמי הבראה, לפיצויי פיטורים בעד התקופה שלאחר שנת 2008, לחלף הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

בשורה התחתונה, בית הדין קבע כי השופט יזכה לפיצוי של 40 אלף שקל בגלל שסיבת הפיטורים היא משקלו. כמו כן, יקבל השלמת פיצויי פיטורין בגובה של 5,067 ש"ח. בבית"ר ירושלים מתכוונים לפנות לאיגוד השופטים בכדי לפסול את השופט הראשי מהמשחק המדובר ממשחקי הקבוצה. לטענת בית"ר ירושלים, השופט סילף הדו"ח שהוגש.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה