דוידוביץ' פרש בדמעות: הגשמתי את חלומותיי

תם עידן במכבי חיפה. אחד מגדולי הירוקים בכל הזמנים, השוער ניר דוידוביץ', כינס היום (חמישי) מסיבת עיתונאים בכפר גלים בה הודיע על פרישה מפעילות, אחרי 28 שנים במועדון (18 בבוגרים). מסיבת העיתונאים הועברה בשידור חי בערוץ ONE, ערוץ 50, ב-HD, ערוץ 550 ב-HOT וכמו כן כאן באתר.

היה זה רגע מרגש לשוער החיפאי, שלאורך כל הקריירה הארוכה שלו, לא עזב את הקבוצה מהכרמל ונשאר נאמן לדגל הירוק. ביום שבת תפגוש חיפה את השלישית בטבלה, הפועל ת"א, במשחק הנעילה של העונה (19:45, קריית אליעזר) ודוידוביץ' יעלה בפעם האחרונה על כר הדשא בקריית אליעזר עם אפודת השוער הראשון של הקבוצה.   

עוד לפני כן, יזכה דוידוביץ' לטקס מצד ראשי המועדון ולמפגן תמיכה אדיר של אוהדי הקבוצה שאמורים להגיע באלפים כדי להצדיע לשוער במשחקו האחרון.

דוידוביץ' בן ה-36, לא הצליח לעצור את הדמעות: "מאוד מתרגש. עברתי פה תקופה כל כך ארוכה. ביום שבת, אסיים פרק ארוך ונכבד בחיי. 18 שנים בבוגרים ועוד 10 שנים בנוער של חיפה. זכיתי להרבה  חוויות, רגעי שמחה, אושר, הצלחות, כשלונות וכאב. שמח בחלקי שזכה בחלקי לייצג את המועדון מספר 1 בישראל. מסיים את תפקידי כשאני שלם בכל ליבי שעשיתי הכי טוב שיכולתי, סחטתי את גופי עד קצה היכולת".

השוער הוותיק שהחל את הקריירה בבוגרים של חיפה ב-1995, אמר: "ברצוני להודות לאנשים שהיו שותפים לקריירה. ליענקל'ה שחר, מודה לך ואסיר תודה שטיפלת, דאגת ועודדת ברגעי המשבר והכאב, לעולם לא נתת לי להרגיש לבד. בזכותך מכבי חיפה זה המועדון מספר אחת. לצ'יזיק, תודה רבה, אדם עם לב זהב, איש מכבי חיפה. לאנשי הצוות הרפואי, אנשי המשק, לשחקנים ולמאמנים איתם הייתי במשך כל חיי, אוהב את כולם".

לקהל הירוק אמר: "אוהדים נפלאים שלנו, אין דרך להודות לכם על התמיכה והעידוד לאורך כל השנים, אתם הסיבה העיקרית שגרמה לי לקום על הרגליים כל פעם מחדש, חווייה. הייתה לי הזכות לשמוח איתכם ולצמוח איתכם לשוער טוב וחזק יותר. אתם האוהדים הטובים בעולם. משפחה יקרה שלי, להורים שלי, אבא, לימדת אותי את הדברים המשמעותיים והחשובים ביותר -להיות צנוע ולעשות משהו בצורה הכי טובה או לא לעשות אותו בכלל. לאשתי היקרה שעמדה לידי בכל הצעדים, השמחים והעצובים ולא נתנה לי ליפול. אוהב אותך", הוסיף. לאנשי התקשורת אמר: "הייתי פרטנר לא מוצלח ובטוח שאחרי הכל, אתם אוהבים ומעריכים אותי. תודה לכולם. בטוח שמחכים לי רגעים שמחים בהמשך הדרך".

על הדרך שעשה אמר: "מתחילים לשחזר את כל הדרך מגיל שמונה, את כל החוויות והקשיים שעברתי בדרך. צברתי חוויות וחברים חדשים. ניסיתי ללמוד. כל פציעה חיזקה וביגרה אותי. ראיתי בזה אתגר עצום בפני עצמו. בקריירה לא הייתי יכול לבקש יותר. זה כל מה שחלמתי עליו כשהתחלתי לשחק כדורגל. השגתי הכל, גאה במה שעשיתי, הכי חשוב שזה קרה במועדון שבו גדלתי".

ניר ובנימין דוידוביץ´. רגע מרגש (עמית מצפה)

על הפציעה האחרונה: "תיכננתי לשחק עוד שנתיים לפחות, אבל הפציעה האחרונה הגבילה אותי מאוד. ניסיתי לחזור אבל הגוף אותת לי שצריך להפסיק. ראיתי שדברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה, הבנתי שכנראה הזמן לא יעשה את שלו ולמרות זאת, לא הפסקתי להאמין לרגע. המשכתי להתאמן, ניסיתי לחזור אבל הגוף שלנו בסה"כ הוא כלי עבודה".

דוידוביץ´ הנרגש עם שחר. "הפציעה הגבילה מאוד" (עמית מצפה)

דוידוביץ' נשאל האם הוא פורש עם הרגשת פספוס בשל העובדה שלא שיחק באירופה: "הייתי באירופה עם מכבי חיפה, ב-90 אחוז מהמשחקים באירופה הצגתי יכולת שבהחלט גרמה לי לדעת שאני שייך לשם ויכול לשחק שם. מסיבות שונות זה לא יצא אבל המעמדים שהייתי בהם כמו רבע גמר מחזיקות גביע, שלב הבתים בצ'מפיונס, יש שחקנים שלא הגיעו למעמדים האלה. הסיפוק שלי הוא גדול הרבה יותר".

מהו רגע השיא? "כל דבר אותו חוויתי בפעם הראשונה. גביע ראשון, אליפות ראשונה, הגעה לשלב הבתים בליגת האלופות. הקנדציות בנבחרת שנהניתי מאוד וזה היה כבוד גדול ללבוש את מדי הנבחרת ולייצג את המדינה. הרגעים הפחות נעימים אלו כמובן הפציעות, האכזבה במשחק מול רוזנבורג וזהו".

צ´יז´יק, דוידוביץ´ ושחר. אומרים תודה (עמית מצפה)

"כל השחקנים שהגיעו ממועדונים אחרים אמרו - 'אין דברים כאלה במקומות אחרים' וכשאתם פה תנצלו את זה, כי לאחר מכן כבר לא תוכלו. מכבי חיפה זה המועדון הכי טוב בארץ ותמיד עשיתי הכל כדי להישאר פה. כמובן שגם לי היו את השאיפות להתקדם לחו"ל וכשזה לא קרה, הבנתי שחיפה זה חו"ל לא פחות ממועדונים אחרים שהם באירופה, ברמת ההתנהלות, ברמת המתקנים ומהדבר הקטן ועד לדבר הגדול. מקווה בשביל הצעירים שהם יידעו לשמור על המקום שלהם פה כי זה לא מובן מאליו, כך גם התייחסתי אליו. ידעתי שאם לא אהיה מספיק טוב, לא אשאר פה. המועדון הוכיח שהוא יותר חזק מהכל, בטוח שגם בעתיד הוא יישאר הכי טוב בארץ כי יש לו את הבסיס ואת מחלקת הנוער הטובים ביותר", המשיך.

על אברהם גרנט: "מכיר אותו מגל 18. אמרתי לו שאני שמח שהוא ליווה אותי בחלק גדול מהקריירה, היו לי איתו הרבה שנים נהדרות, הוא אדם מיוחד. יש עוד הרבה מאמנים שבגלל שאני כל כך זקן ועברתי הרבה, לא אזכור את כולם, מכל אחד למדתי".

קטן ואזולאי הגיעו להגיד תודה (עמית מצפה)

על העתיד אמר: "יש אנשים שצריך לשאול אותם. אני מבחינתי יודע שיש לי הרבה לתרום, יש לי את הרצון לתרום, רוצה להתעסק בזה. למדתי הרבה ולכן המקצוע הזה לא זר לי, יש לי הרבה תוכניות לעתיד, לעשות עם זה כל מיני דברים. כרגע לא יודע באיזו צורה זה יהיה, צריכים להחליט, לא רוצה להיות מאמן, אלא מאמן שוערים".

יענקל'ה שחר: "נהנה מהכישורים שלו כמאמן שוערים"
הבוס של הירוקים, יענקל'ה שחר, פרגן: "אומרים ששוער זה חצי קבוצה - המשפט הזה יושם על ידי ניר במשך כל הקריירה. יכול לומר שאם ניר לא היה נפצע, היו לנו עוד כמה אליפויות והיינו מצליחים יותר באירופה. כשהוא עלה לבוגרים, היה לנו שוער עבר מפורסם, בוני גינצבורג ולא אהבתי את שהוא מקבל להיות שוער ראשון לפני ניר. אלו אחת הפעמים היחידות במשך תקופתי בחיפה שהתערבתי וההיסטוריה הוכיחה שלא טעיתי. דוידוביץ' מהווה דוגמא לספורטאי שנותן מעצמו את הכל לטובת המערכת שבה הוא נמצא. הוא יכול להיות דוגמא לכל ספורטאי שעולה למגרש כדורגל, מה זו הקרבה, נתינה ורצינות שמביאה תוצאות. גם בספרד וגם בישראל נתנו לו את הציון המקסימלי ואת התואר "התמנון".

דוידוביץ´עם שחר. "אם לא היה נפצע, היינו מצליחים יותר באירופה" (עמית מצפה)

שחר המשיך: "זה רגע של פרידה שיש בו נימה של עצב ויחד עם זאת, זה רגע של סיכום קריירה יוצאת מהכלל, ארוכה שפה ושם נקטעה בפציעה שהתגברו עליה. אין הרבה שחקנים שעברו פציעות כאלו והמשיכו, צריך הרבה כח רצון והתמדה. התברכנו בשוער ברמה גבוהה מאוד שעזר לנו מאוד להגיע להישגים יפים, אין לי צל של ספק שאנחנו נהנה מהכישורים של ניר כמאמן שוערים, מציינים נקודת מעבר, מערכת היחסים שלו עם המועדון תימשך ואין לי צל של ספק שנהנה אחד עם השני".

ניר ואביטל דוידוביץ´. "תודה לאשתי היקרה" (עמית מצפה)

ניר ואביטל דוידוביץ' (עמית מצפה)

בנימין ולאה דוידוביץ´, הוריו של ניר (עמית מצפה)

יענקל'ה עם לאה (עמית מצפה)

דוידוביץ´ מבעד לעדשת המצלמה. תודה (עמית מצפה)

דוידוביץ´ ואמיר אדרי (עמית מצפה)

דוידוביץ´ ובוקולי צוחקים באימון (עמית מצפה)

דוידוביץ´ באימון האחרון (עמית מצפה)