ניצבי משנה: נקודת התורפה של אתלטיקו וריאל

השבוע האחרון במדריד היה אחד הסוערים ביותר שזוכרים הפרשנים המקומיים, בטח בשנים האחרונות. זו לא הייתה ההופעה הדלה של ברצלונה מול לאס פלמאס, ששמרה את האלופה בפסגה הספרדית, אלא דווקא היכולת הדלה של אתלטיקו וריאל מדריד. סיומו של המחזור ה-25 לא היה רק בסימן הנסיקה של MSN לעבר תואר אליפות נוסף, אלא השלב בו ירדו הכפפות גם אצל התקשורת המדרידאית והחלה המתקפה החריפה נגד זינדין זידאן ודייגו סימאונה.

בשנים האחרונות, נהגו הפרשנים שמסקרים בצורה אדוקה את הקולצ'ונרוס להתנהג בכפפות של משי כלפי צ'ולו. העובדה כי סימאונה החזיר את אתלטיקו להיות קבוצה תחרותית שמרה עליו גם בימים בהם הכדורגל של הקבוצה שלו נראה דהוי מתמיד. אצל זיזו הדברים היו אחרת לגמרי. הצרפתי של הבלנאקוס לא זכה אפילו ל-100 ימי חסד וכבר הואשם בחוסר אחריות, ככזה המתעדף את ליגת האלופות על פני הליגה ולוקה בניהול המשחק. "כיצד חאמס רודריגס יובש 75 דקות מול מלאגה?", רתחו הפרשנים על בחירת החילופים של זידאן ברוסאלדה וניסו לאתר סיבה אחת הגיונית לכניסתו המוקדמת של לוקאס ואסקס, שהתקשה להטביע חותם בהופעה החיוורת של הבלאנקוס. אז זידאן הרגיש לראשונה כיצד הרגיש רפא בניטס והוא בטוח לא אהב את זה.

ארבע שעות לאחר מכן, החיצים הופנו לעבר סימאונה, שבאופן מפתיע בחר לשמור על אנטואן גריזמן, שהוחלף כבר בדקה ה-62 מול ויאריאל והותיר את אתלטיקו עקרה מתמיד עם שמונה איומים בלבד, במשחק שעשוי היה צריך להעביר מסר לברצלונה – אנחנו כאן כדי להיאבק עד הסוף.

אז נכון שהצרפתי לא נמצא בכושר הבקעה איכותי בחודש האחרון, אבל הפרשנים היו בטוחים כי הראש של צ'ולו כבר נמצא באצטדיון פיליפס לקראת המפגש מול פ.ס.וו איינדהובן בשמינית גמר ליגת האלופות. ההימור לא באמת השתלם. אתלטיקו התרחקה מהפסגה עם 0:0 רע מול הצוללת הצהובה וגריזמן לא הצליח לשבור את הבצורת מול ההולנדים ורשם משחק שישי ברציפות ללא שער, כאשר הביטחון שלו נראה מעורער מתמיד.

חאמס רודריגס. חייב להתעורר

משחקים גדולים מוכרעים על ידי שחקנים גדולים, מדובר בקלישאה מוכרת, חבוטה ונכונה. העונה האחרונה מוכיחה קצת אחרת, מסתבר שהכוכבים הגדולים של שתי הקבוצות מתקשים להתמודד עם המעמסה לבדם. הם נדרשים לתמיכה מהצוות המסייע שלהם, ניצבי המשנה אם תרצו והעונה יותר מכל אותם ניצבי המשנה מתקשים להטביע חותם. אז לפני שהסנטיאגו ברנבאו ילבש לבן לקראת הדרבי השני של העונה, הגיע הזמן לבדוק מה עשו שחקני המשנה – או איך שפלורנטינו פרס נהג לכנות אותם: "הפאבונס".

ריאל מדריד: יש חיים מעבר ל-BBC?
התקפת הבלאנקוס נחשבת ליהלום שבכתר של פרס ובצדק. כריסטיאנו רונאלדו (22 שערים ושמונה בישולים), גארת' בייל (13 שערים ושמונה בישולים) וקארים בנזמה (19 שערים ושני בישולים) מספקים את הסחורה והם אחראים בצורה ישירה ל-72 שערים אותם כבשה ריאל העונה בכל המסגרות. הנתון המדאיג יותר עבור זיזו, הוא התפוקה שהוא מקבל מהשאר.

חאמס, שנחשב לצלע הרביעית אצל ריאל, מתקשה להטביע חותם והוא הרשית רק חמש פעמים העונה והוסיף שישה בישולים. מרסלו, שמתקשה לשמור על כשירות מלאה העונה, תרם רק שני שערים ושני בישולים. דני קרבחאל מהצד השני, בישל ארבעה שערים ועדיין לא הבקיע.

איסקו. ציפו ממנו ליותר

טוני קרוס אף פעם לא היה סקורר גדול אבל שער בודד (לפני שבוע וחצי) ושמונה אסיסטים הם מעט מדי עבור שחקן עם סעיף שחרור של 200 מיליון יורו. לוקה מודריץ' אמנם הביא לזיזו שלוש נקודות חשובות בגראנדה, אך מעבר לזה הוא גם לא מצליח להטביע חותם מבחינה סטטיסטית עם שער בודד וארבעה בישולים.

ומה לגבי שחקני הספסל? אלו שאמורים לאיים על ההרכב וליצור תחרות בריאה, ובכן שם המצב חמור עוד יותר. מתיאו קובאצ'יץ' (שני שערים ושלושה בישולים) עדיין לא מימש את ההבטחה הגדולה, ואסקס ( שער אחד וארבעה בישולים) עדיין מתאקלם, אבל עיקר הביקורת מופנת לאיסקו. הקשר שעלה לריאל 40 מיליון יורו בתקווה לחזק את הזהות הספרדית ולהוסיף לבלאנקוס את הניצוץ, מוכיח גם תחת זידאן כי הייבוש מצדו של בניטס היה מוצדק. שער בודד וארבעה אסיסטים, בדיוק כמו ואסקס, זה המאזן של הקשר בכל המסגרות העונה.

טוני קרוס. מעולם לא היה סקורר (רויטרס)

חסה, שאמנם חזר לעניינים בשמינית גמר הצ'מפיונס עם שער שקירב את זיזו לרבע על חשבון רומא, חגג רק פעמיים והוסיף כמות זהה של בישולים. גם דנילו, שהגיע בקול תרועה רמה ונחשב למגן הבא, לא רק מציג יכולת דלה אלא מתקשה לתרום באספקט ההתקפי, בגללו הוא נרכש מפורטו ב-40 מיליון יורו. הברזילאי בישל רק שני שערים העונה והרשית באותה הכמות וזה מעט ורחוק מדי עבור שחקן שמביט על הספסל.

אין עוד מלבדו: גריזמן וכל השאר
בזמן שהחלוקה בנטל אצל זידאן היא בין שלושה סטארים, המצב של צ'ולו סבוך הרבה יותר. בקיץ עוד בנו באתלטיקו על ג'קסון מרטינס, שהרשית רק שלושה שערים ב-11 הופעות במדי הקולצ'ונרוס והעדיף את הכסף הגדול בסין. אז בזמן שהקולומביאני עובד במזרח, אתלטיקו בעיקר מסתמכת על הצרפתי. אז גריזמן מוכיח כי הפוטנציאל שלו רק משתבח עם השנים והמספרים שלו מרשימים, אבל מלבדו קשה להצביע על מישהו שמשפיע לצדו.

אנטואן גריזמן. כל הנטל נופל עליו

קוקה אמנם מוליך את דירוג המבשלים בקבוצה עם שמונה, אבל הוא הרשית רק פעמיים. פרננדו טורס, שבנה על קאמבק עם התמיכה של הקלדרון, הרשית ארבעה שערים בלבד העונה וזה אחרי אין ספור הזדמנויות מצד צ'ולו. לוסיאנו וייטו, שהגיע כהבטחה גדולה, אמנם הרשית בדרבי הקודם, אבל מאז לא מצא את הרשת ובישל רק פעמיים. הארגנטינאי בעיקר נראה אבוד וכמוהו גם אנחל קוראה, שמעולם לא היה סקורר גדול ותרם שני שערים ושני אסיסטים.

 יאניק פריירה קראסקו, שהגיע כתחליף לארדה טוראן, אמנם מעניק גמישות רבה באגפים, אך שלושה שערים ואסיסט בודד הם הרחק ממה שציפו ממנו. אוליבר טורס, שנחשב ליהלום הבא של מחלקות הנוער של אתלטיקו עדיין מחכה לשער הבכורה ויכול להתנחם בשני בישולים בלבד. אפילו דייגו גודין, ששוכלל בשנים האחרונות לנשק התקפי בכדורים נייחים, פגש את הרשת רק פעם אחת. על שאר שחקני ההגנה של צ'ולו קשה באמת לדבר. פליפה לואיז חזר למדים הרוחיבלאנקוס עם אסיסט אחד וכמות זהה של שערים, חונאפראן הסתפק בתרומה של בישול למאמץ המלחמתי והשאר פשוט דוממים.

סימאונה. האשם במצב? (La Liga)

אז מי אשם?
הדעות חלוקות לגבי האחריות של צמד המאמנים למצב. יש כאלה הטוענים כי הבחירות של סימאונה גרמו לאתלטיקו להפוך לקבוצה מוגבלת בחלק הקדמי, כזו שאפילו היתרון היחסי שלה במשחק הלחץ והמצבים הנייחים הפך ללא אפקטיבי. אצל זידאן, התקווה כי חאמס, איסקו וקרוס יתעוררו, עדיין לא הבשילה. ההבדל הגדול מברצלונה הוא העובדה כי היא כמעט נקייה מפציעות, מלבד החודשיים ללא לאו מסי וגם אז ניימאר ולואיס סוארס הצליחו לשמור אותה קרובה. הדרבי הקרוב עשוי להיות כזה שישלח מסר לאלופה וכששתי הקבוצות בעיקר יחשבו כיצד לנטרל את רונאלדו וגריזמן, זה הזמן של הצוות המסייע להוכיח כי האמון שניתן בו עד המחזור ה-26 היה מוצדק. הרי מי יותר טוב מזידאן מבין את החשיבות של אותם "פאבונס"?      

זינדין זידאן. הביקורות לא פסחו עליו (רויטרס)