זה התחיל כמו תמיד עם הרים של ציפיות, כשגם התוצאות די האירו פנים בתחילת הדרך, אבל שוב – נבחרת ישראל אכזבה בענק וסיימה עוד קמפיין בצורה רעה כשסיימה במקום החמישי בלבד בבית 7 במוקדמות יורו 2020, ומזל גדול שיש את לטביה שדואגת שלא נסיים אחרונים.

הצוות האוסטרי הגיע ארצה והביא עמו תחושות שהפעם אפשר יהיה לעשות את זה, אך היכולת הרעה, יחד עם ההתעקשות על השיטה שלא הוכיחה את עצמה, הובילה את נבחרת ישראל ואוהדיה לסיים עוד טורניר אירופי עם הפנים למטה. נכון, זה עדיין לא נגמר ועדיין יש את הפלייאוף הגורלי בחודש מרץ, אך החבורה של אנדי הרצוג השיגה את חצי הגמר לא בזכות יכולת גדולה על כר הדשא, אלא בעיקר הודות לעזרה מנבחרות אחרות.

שחקני נבחרת ישראל (רויטרס)שחקני נבחרת ישראל (רויטרס)

11 נקודות מתוך 30 האפשריות וכשרק לטביה החלשה ממוקדמת מתחתיה, הציגה תמונה ברורה - הנבחרת שלנו לא התקדמה כלל תחת הצוות האוסטרי ואפילו הלכה כמה צעדים אחורה. זה באמת משנה אם היה עומד מאמן ישראלי על הקווים? האם גם הוא היה מקבל את התמיכה הרחבה לה זוכה הרצוג מכל עבר?

נתפלל כולנו להגרלה נוחה, שתסדר לישראל לארח את הפלייאוף הגורלי בחודש מרץ מול יריבה נוחה יחסית, אך ביכולת הנוכחית עדיף שלא לבנות יותר מדי על ללוות את נבחרת ישראל בקיץ הבא בטורניר האירופי. אם חשבנו שהחצי הראשון מול פולין היה חלש, המשחק בסקופיה מול צפון מקדוניה הוכיח לנו שתמיד יש לאיפה לרדת. יכולת רעה וחסרת תעוזה, כדורגל חלש להחריד ונחיתות ברורה, הציגו לנו את מה הדבר שאנחנו מסרבים לחשוב עליו – אנחנו פשוט לא שם. ולחשוב שבשיטה הקיימת של היורו אנו עוד יכולים להיות בדרג א’ של הפלייאוף.

אנדי הרצוג (רויטרס)אנדי הרצוג (רויטרס)

היכולת של הנבחרת היא אולי תמונת מראה לכל הכדורגל הישראלי, שמתקשה להתרומם וצופה מהצד במדינות כמו לוקסמבורג, אזרבייג’ן, רומניה ואחרות, שולחות קבוצות למפעלים אירופיים בעוד אנחנו מתנחמים במשחקי ראווה ששולמו בעבורם סכומי עתק. לראות את מסי בארץ זה מלהיב, לצפות בקאקה ורונאלדיניו מקרוב זה מענג, אך מתי נזכה לראות את אותם כוכבים מגיעים לכאן כשבאמת יש בשביל מה לשחק?

הכתוב הינו טור דעה