באנגליה סיטי בדרך הבטוחה לתואר, באיטליה לא נראה שיש מי שיכולה לאיים אינטר, שלא נדבר על ההגמוניה המוחלטת של באיירן מינכן בגרמניה. בספרד, העונה, הסיפור שונה לגמרי. ה-1:2 של ריאל מדריד על ברצלונה טרף את כל הקלפים ושוב הוכיח דבר אחד מרכזי – לעולם, אבל לעולם, אסור להספיד את הבלאנקוס של זינדין זידאן.
נכון, הכדורגל לעתים לא מרשים, הניצחונות לא פעם מושגים בשיניים ועם לא מעט מזל, אך ברגעים הגדולים באמת, כשהיא מגיעה למשחק של להיות או לחדול מול יריבה ישירה על התואר – משהו אחר יוצא מריאל מדריד, רוח של עוצמה בלתי ניתנת לעצירה, כזו שתנצח בלי שום צל של ספק את ברצלונה, שאמנם נראית בדרך הנכונה, אך עדיין נמצאת בבנייה ולא באמת יכולה לאיים על הבלאנקוס, שרוב הסגל שלהם מורכב משחקנים שעשו היסטוריה עם שלוש זכיות רצופות בליגת האלופות והשגת כל התארים, למי שכבר הספיק לשכוח.
זכו בכל התארים ביחד (רויטרס)8 מחזורים נותרו לסיום העונה בספרד, ועל פניו – הכל פתוח מאי פעם. הקרב המשולש בין אתלטיקו, ריאל וברצלונה מגיע לנקודת רתיחה, ולמען האמת, כשמסתכלים על שלושת הקבוצות במאבק, קשה להמר נגד זינדין זידאן וחבורתו, שמוכיחה כל פעם מחדש שהיא פשוט עשויה מחומר של אלופה.
כשבוחנים את איכות הסגלים של הקבוצות, קשה להצביע על עליונות בולטת של ריאל, אך מבט קצר על הקווים מספיק כדי להבין את היתרון הגדול של האלופה – והוא כמובן זידאן. ההחלטה לפתוח עם פדה ואלוורדה בקלאסיקו, חוסר ההיצמדות למערך מסוים, היכולת לרתום את הכוכבים הכי גדולים אליו ברגע האמת וכמובן הניסיון באיך לקחת תארים, הן כשחקן והן כמאמן, פשוט שמים את הצרפתי בלבל אחר בשלב הזה מרונאלד קומאן וצ’ולו סימאונה.
זינדין זידאן ורונאלד קומאן (רויטרס)קומאן וסימאונה כמובן מאמנים בעלי קבלות שכבר לקחו תואר או שניים, אך רחוקים מלהיות פיגורות כמו זידאן, שעד לפני מספר חודשים עוד הוזכר כמי שנמצא בסכנת פיטורים ממשית, אך שוב, פעם אחר פעם, ממשיך להפגין רוגע ולשים את הקבוצה במרכז ולא את מעמדו. שיהיה ברור – מדובר בשלושה מוחות כדורגל גדולים, כל אחד בדרכו, אלא שהיכולת של זידאן להביא את שחקניו במוכנות מנטלית מקסימלית לרגעי המאני טיים משאירה אבק לשני הקולגות. השחקנים רואים בו השראה, מודל לחיקוי, כך שעל הספסל של הבלאנקוס כנראה שלא נראה שחקן שיעז להביע את זעמו נוכח חילוף כזה או אחר, כפי שכבר ראינו העונה את ז’ואאו פליקס באתלטיקו מדריד למשל.
וכמאמר הקלישאה – אין מאמן גדול בלי שחקנים גדולים. גם ליאו מסי, הכדורגלן הטוב בעולם בעיניי, לא יכול לסחוב על גבו לבדו את החבורה האמנם מוכשרת, אך גם כה חסרת ניסיון ומתגבשת תוך כדי תנועה בברצלונה, בעוד שבאתלטיקו, גם הווינריות של לואיס סוארס הבלתי נגמר לא מחפה על היעדר איכויות ומציאת פתרונות בחלק הקדמי, בעיקר כתוצר לסגנון המשחק המקובע לעתים של סימאונה. סרחיו ראמוס, רפאל וראן, לוקה מודריץ’, קאסמירו, טוני קרוס וקארים בנזמה רצים יחדיו כבר שנים, תחת אותו זידאן. מעבר להיותם כדורגלנים אדירים ומהגדולים בעולם ואולי בהיסטוריה, הם גם מבינים אחד את השני בצורה עיוורת, דבר שמעניק לבלאנקוס יתרון עצום, אולי, בדרך לאליפות שנייה ברציפות. מה שבטוח – זה יהיה צמוד עד לסיום.
קארים בנזמה וזינדין זידאן (רויטרס)