אריק זאבי פרש: גאה בקריירה, לא בער בי להמשיך

אריק זאבי, אחד הספורטאים הישראלים הגדולים ביותר בכל הזמנים, הודיע על פרישתו בגיל 35 מהענף אותו הוא כל כך אהב, במסיבת עיתונאים מרגשת שהתקיימה היום (שני).

מסיבת העיתונאים הועברה בשידור חי בערוץ ONE, ערוץ 50, ערוץ 550 בהוט (HD) וכאן באתר.

זאבי שלא חשף עדיין מה צופן עתידו, צפוי להתמנות למאמן נבחרת הקדטים בצוותא עם גל יקותיאל. הפרישה של זאבי מגיעה לאחר ההפסד הכואב לדימיטרי פטרס הגרמני אחרי 43 שניות בלבד באולימפיאדה בלונדון, אך תחת חגורתו של זאבי הישגים רבים, כשהגדול שבהם היא מדליית הארד באולימפיאדת אתונה ב-2004.

רק בשנה שעברה, שלושה חודשים לפני פתיחת המשחקים האולימפיים, הוכתר זאבי בפעם הרביעית כאלוף אירופה. בסך הכל זכה זאבי במהלך הקריירה המפוארת שלו בתשע מדליות באליפויות אירופה, ארבע מזהב, אחת מכסף וארבע מארד כשהוא מוסיף לכך עוד מדליית כסף במשקל הפתוח באליפות העולם במינכן ב-2001.

אך סיפורו של זאבי אינו מסתכם במדליות בלבד. הג'ודוקא הכריזמטי הצליח לסחוף אחריו מעריצים רבים ולהמשיך את ההצלחות של יעל ארד ואורן סמדג'ה שהיו החלוצים בתחום הג'ודו. זכורה בעיקר התחבושת שעטפה את ראשו במהלך הזכייה בארד באתונה.

זאבי פתח ואמר: "אם יש משהו להתנחם בפרישה שלי זה שזאת הפעם האחרונה שאזיל דמעות מול המצלמות. החודשיים האחרונים היו לא פשוטים עבורי. זה התחיל בהפסד בלונדון, אבל הרגשתי דברים שלא הרגשתי לפני, הרבה יותר כאב לי. ניסיתי להגיע למסקנות והראשונה הייתה שפתאום ראיתי שאין עוד מטרה, זאת התחרות האחרונה וזה שיבש לי את כל מנגנון ההתאוששות מכישלון. הדבר השני שגרם לי לתחושה הקשה היה הפער בין איך שהייתי מוכן לאולימפיאדה ולתוצאות. הכל היה נראה מתאים ופתאום מצאתי את עצמי בצד השני של הסקאלה. זה הבהיר לי כמה שבריריים החיים, פעם אתה במקום הכי גבוה ופעם במקום הכי נמוך".

אריק זאבי. "הרגשתי אחרי לונדון משהו שלא הרגשתי לפני זה" (יוסי ציפקיס)

"מצאתי את עצמי בתקופה מבולבלת וניסיתי להבין מה קורה. התחלתי לקרוא את ההודעות ששלחו לי, זה החזיר אותי אחורה לאהבה האדירה שיש אלי וזה בלבל אותי. מצאתי את עצמי אומר תודה רבה למרות שהרגשתי שאני צריך להגיד סליחה. הרבה אנשים אמרו לי שהם בטוחים שאתאושש ועוד אביא הישגים, אבל לא ידעתי אם אני ממשיך. על פניו לא הייתה סיבה שלא אמשיך כי הייתי במצב הכי טוב שלי, הרגשתי גם שאני לא יכול לסיים את הקריירה ככה עם קרב כזה. נשאר לי רק לחכות לדרייב הזה להמשיך, בהתחלה הוא לא הגיע, אבל לא חששתי כי הבנתי את זה מהניסיון בבייג'ין שאחרי כאב כזה האנרגיה מתרוקנת".

אריק זאבי עם דמעות בעיניים (יוסי ציפקיס)

"חיכיתי שזה יעבור ובתאילנד אפילו הרגשתי שזה קורה, אבל כמה ימים לאחר מכן זה דעך. אמרתי לעצמי שאחכה עוד קצת, אבל כשזה לא הגיע, הדרייב לחזור להתאמן ולהתחרות, אז הבנתי שאם יש ספק אז אין ספק. אני מתרגש, אבל זאת לא הייתה החלטה כל כך קשה עבורי. כמו שאחרי בייג'ין לא היה לי ספק שאני ממשיך, עכשיו הבנתי שזה לא בוער בי ואין דרך להמשיך. אם אני לא שם לגמרי, אז אני לא שם בכלל".

אשתו של זאבי מתעדת את רגעי הפרישה (יוסי ציפקיס)

"פתאום הפסדים שהיו לי בעבר צורבים לי כרגע. יחד עם זאת, פתאום ראיתי את ההישגים שהשגתי בקריירה, אם היו אומרים לי בגיל שבע שהתחלתי להתאמן במקלט בפרדס כץ, שאלו יהיו התארים שלי, לא הייתי מאמין. אני גאה בקריירה שעשיתי, מסתכל על אימפריות ג'ודו באירופה וההישגים שלי הם יפים. אי אפשר להיות מאוכזב אחרי קריירה כזאת. הייתה לי את הזכות לייצג את המדינה ואני גאה על כך. בזכות הספורט הפכתי למי שאני, תמיד אני אומר להורים וילדים שמה שקיבלתי מהספורט זה לא הישגים, אלא את זה שלמדתי להכיר את עצמי, להתמודד עם לחצים. אני יודע שאני רוצה להישאר קשור לג'ודו ולספורט כי יש לי רצון לתרום, בעיקר לבני נוער. יש המון אנשים שאני רוצה להודות להם. אחת הסיבות שהספורט בארץ לא מצליח היא שהמגזר הציבורי לא מתגייס מספיק. המסע של ארבע השנים עד לונדון היה מסע שלם, הרגשתי שעברתי בית ספר. נכון שבלונדון היה צריך להיות הדובדבן, אבל עדיין הקצפת הייתה טעימה".

זאבי מקבל מפונטי את חולצת המאמן (יוסי ציפקיס)

יושב-ראש איגוד הג'ודו, משה פונטי, ציין: "תודה על הכל. תודה על רגעים של ספורט. יש הישגים שהם מעבר לספורט. הג'ודו הישראלי מבקש ממך אריק, כאדם ענק, אדם מיוחד וג'ודוקא ענק, להיות מאמן נבחרת הקדטים של ישראל. אני חושב שאריק יכול לעשות גם הרבה יותר מזה. לפני 20 שנים דיברו על זה שראשי האיגודים יהיו ספורטאים ולא עסקנים וכולם אמרו שזה לא אפשרי. הוכחנו בג'ודו שזה אפשרי. עם הניסיון שלך, האישיות שלך וההבנה, אנחנו ממנים אותך למאמן נבחרת הקדטים של ישראל. אני מאמין שאריק ימצא ספורטאי אחד או שניים כדי להביא אותם לאן שהוא הגיע".

אריק זאבי. "רוצה להישאר בג'ודו" (יוסי ציפקיס)

"מבחינת כישרון ופוטנציאל יש בישראל מספיק בכל המקצועות. אחד היתרונות על הענפים האחרים הוא שיש הישגים וזה חשוב. ספורטאי שמתאמן בנוער, יש לו תקדימי עבר שהוא צריך להשתוות אליהם. יש המון ילדים שמתאמנים בג'ודו, ככה שאני לא רואה סיבה שלא יהיו הצלחות. עם זאת, אף אחד לא יכול להבטיח".

משה פונטי במהלך מסיבת העיתואים (יוסי ציפקיס)

מנהל היחידה לספורט הישגי, גילי לוסטיג: "זה מרגש. לא היינו צריכים את מסיבת העיתונאים כדי להבין מי זה אריק. ההבדל בינו לבין אחרים הוא באישיות המיוחדת. אין לנו הרבה ספורטאים כמו אריק, בטח לא בהישגים. מבחינה אולימפית הוא היה שווה יותר מההישגים שלו. הייתי עד גם לאכזבות ולמצבים שהוא היה שווה יותר. הקריירה לא נמדדת על אותן 43 שניות בלונדון, אלא על דרך. הוא מודל לחיקוי באינטיליגנציה שלו, בדבקות, דוגמא למופת לספורטאים צעירים".

גילי לוסטיג ."אישיות מיוחדת" (יוסי ציפקיס)

"המרוויחים מההחלטה של איגוד הג'ודו למנות את אריק הם אותם קדטים צעירים שיתחילו את דרכם איתו. אריק תמיד דיבר בגובה העיניים, למרות היותו פופולרי כל כך. תמיד הוא מצא זמן לכולם, בסבלנות, בנעימות, בסבירות הפנים. בשבילי ובשביל הספורט הישראלי אריק הוא מודל לחיקוי. אין תרבות ספורט בישראל, זה או שחור או לבן, ושוב אריק שבר תקרת זכוכית עם ההפסד בלונדון. זו הפעם הראשונה שהתקשורת הישראלית ובעקבותיה הציבור, ידע להכיר ולהוקיר את התרומה שלו לאורך כל הקריירה".

אריק זאבי ואהרון פוגל (יוסי ציפקיס)

שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, התקשרה להודות לאריק זאבי על תרומתו לספורט הישראלי ואמרה לו: "התרגשנו יחד איתך עד דמעות ברגעי השיא וההצלחה וגם ברגעי האכזבה. תודה על קריירה ארוכה, מפוארת, מרתקת ובעיקר מרגשת. תודה על הלב הענק, ההקרבה, הפייטריות, המנהיגות, ההישגים והכבוד הרב שהבאת לנו בעולם. אריק, אתה ספורטאי ענק מהגדולים שהיו לנו, בעל אישיות כובשת בספורט ומחוצה לו. תחסר מאוד לספורט הישראלי".