השיא, המצטיין והמפתיע: סיכום המשלחת שלנו

המשחקים האולימפיים בפאריס 2024 נסגרים והם האירו פנים למשלחת הישראלית, לא פחות משבעה מדליסטים חדשים נולדו והביאו לה הרבה כסף. כעת הגיע הזמן לסכם את מה שאירע בימים האחרונים בבירת צרפת.

הספורט האולימפי הוכיח שהוא מסוגל לעמוד בציפיות ושיש פה דור חדש שמסוגל להגיע עד הסוף ולזכות במדליות. מי המנצחים הגדולים? מי הפתיע? מי איכזב? מה היה אפשר לעשות אחרת? מי המאמנים המובילים ומה צפוי בעוד ארבע שנים? זה הזמן לסכם את אולימפיאדת פאריס 2024.

שיא מדליות חדש: האולימפיאדה הגדולה מכולן

בדיונים לקראת המשחקים בפאריס יו”ר הוועד האולימפי, יעל ארד, רצתה להכריז על מטרה של בין ארבע לשש מדליות אולימפיות מתוך כוונה להרים את הרף ולשאוף למצוינות. אלא שהמלחמה והאווירה הכללית במדינה גרמה לראשי המערכת להוריד את המספרים לארבע עד חמש, כי הם סברו שצריך להיות צנועים ובמיוחד בימים קשים. המשחקים האולימפיים הללו הפתיעו את כולם.

לראשונה אי פעם, ישראל העמידה שורה של מועמדים ראויים למדליה - וכולם פגעו במטרה וזכו בשבע מדליות. עד כמה זה מספר מטורף? לישראל הייתה מדליית כסף אחת בכל הזמנים עד לפאריס, של יעל ארד מברצלונה 1992, ובתוך כמה ימים התווספו לה עוד חמש חדשות.

תום ראובני, שרון קנטור, ארטיום דולגופיאט, ענבר לניר, רז הרשקו, פיטר פלצ’יק ונבחרת ההתעמלות האמנותית הביאו הרבה גאווה למדינה בימים לא קלים ועשו היסטוריה. אגב, המטרה ללוס אנג’לס 2028 תהיה ככל הנראה לחזור עם שמונה מדליות וזה אפשרי, כי רבים מהמדליסטים הללו ימשיכו לארבע שנים נוספות, ואולי על הדרך נגלה עוד כמה צעירים נועזים חדשים. שיא חדש נקבע בפאריס ואפשר להיות אופטימיים לגבי ההמשך.

הספורטאי המצטיין: ארטיום דולגופיאט

מתעמל המכשירים הגיע לפאריס עם הרבה משקל על הכתפיים, לא קל להיות אלוף אולימפי והכי קשה זה לשמור על המקום הראשון. דולגופיאט פתח בשלב המוקדמות עם טעות משמעותית בתרגיל הקרקע החזק שלו, אבל העפיל לגמר ושם הצליח לתקן בענק.

ארטיום דולגופיאט סגן אלוף אולימפי (רדאד ג

ארטיום הפך לספורטאי הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים. לא רק בגלל שהוא היחיד שמחזיק בשתי מדליות אולימפיות בצבעי זהב וכסף, אלא גם כי להתחרות עם פציעה כמו שלו בגיד אכילס במשך שנה וחצי זה מטורף, להתמודד עם הציפיות של מדינה שלמה זה קשוח, אבל למעוד ולקום זה מדהים. זה החומר ממנו קורצו הספורטאים הגדולים ביותר. ארטיום, אתה הגדול מכולם.

הספורטאי המפתיע: תום ראובני

גולש הרוח תום ראובני הוא הספורטאי הישראלי הראשון שזכה במדליה אולימפית מבלי שזכה באף מדליה אליפות אירופה או עולם קודם לכן. אין ספק כי מדובר בהפתעה של המשלחת במשחקים האולימפיים פאריס 2024 והוא עשה את זה בענק.

ראובני בן ה-23 ניהל נהדר את השיוטים לאורך כל ימי התחרות. הוא שמר על חדות גם כאשר אתר השייט במארסיי סבל מבעיות רבות בגלל משבי רוח שנעלמו לפתע ושיבשו את סדר השיוטים, כך שבתשעה מתוך 13 השיוטים הסדירים הוא סיים בין עשרת המובילים.

בסיום התחרות הסדירה הוא סיים במקום השני, הגיע לחצי הגמר, עלה לגמר - וזכה בכל הקופה. קשה להאמין לתוצאה הזו כי ראובני לא היה מועמד כלל למדליה, אבל אלוף אולימפי חדש נולד. חדש ומפתיע.

הספורטאים המאכזבים: אנסטסיה גורבנקו ואבישג סמברג

אנסטסיה גורבנקו הציבה לעצמה מטרה להגיע לגמר אישי, מה שלא קרה. למעשה, השחיינים בכחול-לבן אמנם עלו רק לגמר אולימפי אחד בכל התחרות. שלוש העפלות לחצי גמר זה מכובד ויפה, אבל היא יודעת שהיא הייתה ראויה לגמרים.

השחיינית המובילה טענה כי מעולם לא חוותה כזה לחץ כפי שיצר הקהל באולם התחרות. יחד עם זאת, היא צעירה, ביקורתית כלפי עצמה ועוד מסוגלת להגיע רחוק בעתיד. עד כה, הספורטאי הגדול ביותר בתולדות הבכירה הוא יעקב טומרקין, שסיים שביעי במשחקים בלונדון 2012 וגורבנקו עדיין לא עקפה אותו. אולי בעתיד.

ואחרי שמנגבים את הדמעות, אפשר לראות שאבישג סמברג הודחה אחרי קרב אחד בלבד בתחרות הטאקוונדו. המדליסטית האולימפית מטוקיו 2020, שהגיעה עם הרבה ציפיות, והיה במשלחת אפילו מי שאמר שהוא מצפה ממנה למדליה, אבל היא פשוט לא עמדה בציפיות.

בקרב היחיד שלה מול היריבה הסעודית, סמברג איבדה את המומנטום החיובי שהיה לה לאחר שהובילה 0:1 במערכות והפסידה 2:1. אומנם אף אחד לא יקח לה את מה שעשתה בטוקיו, אבל במבחן התוצאה מדובר בכישלון.

המאמנים המצטיינים: שחר צוברי וגל פרידמן

לפני שלוש שנים התכנסה הוועדה האסטרטגית של איגוד השייט. היו מי שקראו לה באיגוד “מועצת החכמים”, משום שחברים בה שלושת האנשים שיודעים יותר טוב מכולם איך לנהל - יו״ר איגוד השייט, שי בובר, ושני היו”רים במיל’, גילי אמיר ויהודה מעיין - והם העלו רעיון, להציע לגל פרידמן ולשחר צוברי לקחת עליהם את נבחרות הגלישה.

המצב היה בעייתי. גור שטיינברג לא רצה להמשיך בנבחרת הגברים, ואף אחד לא רצה לקחת על עצמו את נבחרת הנשים שהייתה מסוכסכת ומפולגת ביום שאחרי פרשת היחסים האסורים עם חוסר אמון בין גולשות הרוח. הם רצו להכניס למערכת דם חדש וחיובי, ועל השולחן עלה הרעיון לקחת את שני המדליסטים היחידים בשייט הישראלי ולתת להם לנהל את העסק. פרידמן וצוברי הסכימו, והשאר היסטוריה.

הם בנו נבחרות מצוינות והישגיות, במיוחד צוברי שעשה עבודה פנטסטית בנבחרת הנשים שהפכה לטובה בעולם, והעמידו שני נציגים מעולים - שרון קנטור שסיימה עם מדליית הכסף האולימפית ותום ראובני שזכה במדליית הזהב האולימפית.

עד לאולימפיאדת פאריס 2024, השייט הישראלי זכה רק בשלוש מדליות אולימפיות, של גל פרידמן ושחר צוברי. כעת, כאשר שניהם כמאמנים, הגיעו גם המדליות של קנטור וראובני. אלו מדליות ראשונות לשייט הישראלי מזה 16 שנים, מאז ההישג של צוברי בבייג׳ין 2008.

לראשונה יש גם אלוף אולימפי חדש בגברים, בדיוק 20 שנה אחרי שפרידמן עשה זאת באתונה 2004. לשייט הישראלי יש עכשיו חמש מדליות אולימפיות - בכולן מעורבים גל פרידמן ושחר צוברי. במועצת החכמים הביאו קבלני מדליות, והם לקחו את גלישת הרוח לגבהים חדשים.

שרון קנטור ושחר צוברי עם המדליה (ראובן שוורץ)

פרס מפעל חיים: שני הרשקו ואיילת זוסמן

בספורט יש רבים שמדברים על המילה תהליך, אבל לישראלים לא תמיד יש סבלנות אליה. ביום בו ירדן ג’רבי הודיעה על פרישה, בנבחרת הנשים בג׳ודו לא הייתה מי שתמשיך את דרכה. התוצאות לא היו משביעות רצון והמדליות לא הגיעו בתחרויות הגדולות אבל שני הרשקו ביקש רק דבר אחד - סבלנות.

בחממה שהקים בשנים האחרונות הוא גידל ג’ודאיות צעירות ואדירות עם תשוקה מטורפת להצלחה, ספורטאיות ששולטות ביד רמה בקטגוריית המשקל שלהן, כאלו שכיף לצפות בהן ובסוף כל תחרות מביאות שלל רב. יש שיטה, יש דרך, יש הקפדה על הפרטים הקטנים ויש תוצאות לתהליך שכאילו נוצר במעבדה.

במשחקים האולימפיים בריו 2016 היו לו ארבע נציגות, שאחת מהן זכתה במדליית ארד, בטוקיו 2020 היו לו שש נציגות שעזרו לזכות במדליית הארד הקבוצתית, ובפאריס 2024 היו לו כבר שבע נציגות בכל קטגוריות המשקל שזכו בשתי מדליות כסף.

ממוצר אחד מוצלח שירד מהמדפים, הוא בנה כמה פסי ייצור חדשים שהפכו למפעל חייו. מפעל שמייצר מדליות בקצב מסחרר. כזה שהביא גמר אולימפי לראשונה מזה 32 שנה ועוד פעמיים. מפעל שהוציא ג’ודאית עם אישיות מופלאה כמו רז הרשקו, שגרמה לילדות שהחברה לא מקבלת אותן לנצח את העולם. מפעל שהוכיח שהכל אפשרי.

אותו הדבר ניתן לומר על איילת זוסמן, מאמנת העל של ההתעמלות האמנותית, שבנתה סגל רחב ומצוין. אחרי מדליית הזהב של לינוי אשרם בתחרות האישית, היא הובילה נבחרת שלמה להצלחה עם מדליית הכסף בתחרות הקבוצתית. גם במקרה שלה יש דרך ושיטה ברורה, וזה צפוי רק לגדול ולהביא תוצאות טובות יותר. על כך מגיע להם פרס מפעל חיים. בלעדיהם, זה לא היה קורה.

לשיפור ולשימור: ההתעקשות של המארגנים

המשחקים בפאריס היו מדהימים. באמת. להיכנס למוזיאון גראנד פאלה, שאירח ענפי קרב, במראה מדהים של חלל מזכוכית בתקרה - היה מראה עוצר נשימה. לשבת באולם כדורעף החופים שהוקם ליד האייפל ולראות את המגדל פורץ מאחוריו לשמיים - זו הייתה תמונת האינסטגרם היפה של השנה.

והיו כמובן עוד ועוד מתקנים נהדרים, מטרו מצויין, אבטחה בכל פינת רחוב ותיאום מושלם לכל אירוע. כל זה הפך את החוויה למשהו מיוחד. הצרפתים התעקשו לעשות הכל מוגזם ומרהיב, ולשלב את כל הסמלים של העיר באירוע הספורט הגדול בעולם. זה עבד נהדר, חוץ מאתר אחד שהצרפתים התעקשו עליו - נהר הסיין.

זהו נהר מזוהם, ולא משנה מה יעשו הוא יישאר כזה כי הוא מחובר לתשתיות ביוב שמביאות חיידקים מסוכנים למים. אלא שהמארגנים העדיפו לדחות תחרויות, לגרום לטריאתלטים ולשחייני המים הפתוחים לסבול, לדחות תחרויות ארבע שעות לפני הזינוק למים - והכל כדי לראות אותם שוחים במים עכורים.

רבים לא יודעים זאת, אבל בכל לילה בשעה 3:30 המארגנים לקחו דגימה מהנהר ובדקו את איכות המים על ידי מומחים שונים. בשעה 3:45 היו מגיעות התוצאות והכל נקבע לפיהן.

זה הוביל לכך שספורטאי קם בבוקר לתחרות וחוזר לישון כי אומרים לו “היום אין תחרות, מחר הנהר יהיה במצב טוב יותר”. הם גם אילצו מאמנים לקום מוקדם לבדיקות הללו, וגם גרמו לספורטאים להכנה לקויה ופגעו בבריאותם כי כמה מהם נשלחו לבתי החולים לאחר שחשו ברע.

במקום לשמור על בריאות המשתתפים, הם עשו הכל רק כדי להשיג את תמונת ניצחון שאומרת “הנה, קיימנו תחרות בנהר אחרי 100 שנה”. לצד תחרויות מדהימות באתרים מרהיבים הם הרגיזו לא מעט מהמשלחות. לכל מי ששחה שם מגיעה מדליה.

הרגע המיוחד: כשהישראלים שרו את התקווה

תום ראובני הצליח לרשום הישג ענק כאשר השמיע את התקווה במארסיי. אמנם הדגל לא התנופף מאחוריו, ייתכן לכאורה בגלל מעשה מכוון של אנטישמים או רשלנות או הסתבכות של הדגל ברוח, אבל את המדליסט הישראלי הטרי זה לא עניין. הוא ידע שאת ההישג שלו ואת המקום הראשון אף אחד לא ייקח. הוא גם ידע שבאותו הרגע ישראלים בכל העולם עמדו ביחד איתו ושרו.

בזמן הופעתו על הפודיום, רוב המשלחת הייתה בפאריס וחגגה את מדליית הכסף של דולגופיאט. מחוץ לאולם בברסי, יעל ארד פתחה בטלפון את השידור החי ממארסיי, ברחוב מסביב אנשים התגודדו והמאבטחים שלחו מבטים חשדניים לעבר הסקרנים שלא לבשו סממנים ישראליים.

כולם שרו איתו את התקווה - תום ראובני על הפודיום (רויטרס)

כמה שניות לאחר מכן, ההמנון התנגן בטקס ובקע מהטלפון שלה, ואז התברר שמסביב היו בעיקר המוני ישראלים ויהודים. כולם נעמדו שם, פזורים לאורך הרחוב, ושרו ביחד איתה את התקווה.

את ההמנון הישראלי שרים בלחש, כי זה מן מנהג שכזה, אבל אותן הלחישות של עשרות או מאות האנשים הללו שהיו פזורים מסביב לאולם בפאריס היו אמירה חזקה וברורה - עם ישראל חי. חזק יותר, נחוש יותר, מצליח יותר ולפחות לכמה רגעים גם מאוחד יותר. איזה אירוע מופלא.

התמונה: אורן סמדג׳ה ופיטר פלצ'יק מתפרקים בבכי

כחודש וחצי לפני היציאה למשחקים פאריס, מאמן נבחרת הגברים בג׳ודו, אורן סמדג׳ה, שכל את בנו עומר ז״ל שנפל במלחמה ברצועת עזה. זה היה אירוע כואב ומצער, אך למרות הכל הוא בחר לצאת לצרפת.

במשך ימים ארוכים נבחרת הגברים לא הרשימה, עד שהגיע הנציג האחרון, פיטר פלצ'יק, שנלחם עד הסוף וקיבל הכוונה מדויקת ונכונה ממאמנו על הקווים. ביחד, הם זכו במדליית הארד במשקל של עד 100 ק״ג. באותו הרגע, שניהם התפרקו בבכי משמחת הניצחון בתמונה שתיזכר לעוד הרבה שנים.

מדינת ישראל ידעה ימים קשים. אבל היכולת לקום מהשכול, לבנות ולהיבנות למרות הקשיים, להמשיך להתפתח ולהצליח למרות הכאב - זה הניצחון האמיתי על כל אויבנו. רגע לפני שעזב את כפר הספורטאים, סמדג׳ה ביקש שעם ישראל יתאחד וישמח. כי הוא יודע שדווקא עכשיו, זו תמונת הניצחון הגדולה מכולם.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה