השפיץ של הרוח

גם אם הרוח הייתה נושבת בכיוון הנכון וגם אם לי קורזיץ הייתה זוכה במדליה במקצוע הספורט הזה, שאיש מאיתנו לא באמת מבין בו או מתעניין בו, זה לא היה משנה את העובדה שישראל איננה מדינת ספורט. לא היה משנה את העובדה שאנחנו הכי גדולים בעולם בלדבר ולעשות רוח, אבל הכי קטנים במה שבאמת דורש הספורט האמיתי ולא, זאת לא הרוח שאשמה.

אנחנו אלופי העולם בלתפוס את המקומות הכי טובים ביציעי הכבוד של האצטדיונים המובילים, ואפילו אוסיין בולט לא יכול להשיג במהירות את ראש הממשלה או את הנשיא או את שרת הספורט כשהם מתקשרים לברך את הזוכה התורן ולאחרונה אפילו את המפסיד התורן. אנחנו מתברברים ומברברים, אנחנו עוסקים בכל מה שליד הספורט ולא באמת מתעניינים או אוהבים את הספורט עצמו.

אריק זאבי. אם הוא היה מביא מדליה זה למרות המשלחת לא בזכותה (לירון לוי)

פעם זאת הנבחרת שלנו בכדורגל שמפסידה בדקה ה-90 ופעם זה האצן שגנבו לו את הנעליים. קורזיץ ואריק זאבי אינם הבעיה. הם פנומנים בתחום שלהם ואם הם מצליחים זה למרות שהם חברים במשלחת הישראלית ולא בזכות העובדה הזו.

הבעיה אצלנו מתחילה מהעצלנות והבטלנות ומחוסר התרבות האמיתית והאהבה האמיתית של הספורט. יש קו אחד וברור שמחבר בין הכדורגלן הישראלי הבטלן והתחמן לבין השחיין, הקופץ לגובה והאצן, שאין להם שום סיכוי להשיג מדליה אל מול הספורטאים האמיתיים. אצלנו מספיק למסור שני פסים ולהבקיע גול מקרי כדי לרצות לשחק באירופה ואנחנו מקשקשים על כדורגלנים ישראלים בינוניים ומטה ובאמת מאמינים לשטויות של הסוכנים ושל עצמנו שאנחנו כותבים עליהם שהם מבוקשים בקבוצות האירופאיות.

תסתכלו איך נראים כאן מתקני הספורט, תראו איך נראות כאן תחרויות הספורט. אנחנו לא מתעניינים לא בג''ודו ולא בשייט אלא רק ביכולת לנצח ולקטוף מדליה כדי להראות לגויים מאיפה משתין הספורטאי הישראלי. אנחנו מתעניינים בכדורסל רק כשחמישה או שישה או שבעה אמריקאים שמקבלים משכורת משמעון מזרחי מצליחים לנצח באירופה. ואנחנו נתעניין אולי פעם באתלטיקה רק שמזרחי יביא לארץ אצן שיצליח לשבור את השיא של אסתר רוט שחמורוב משנת 1972.

לי קורזיץ. נמשיך לחיות על הבלחות (לירון לוי)

יש בישראל המון אנשים שאוהבים ספורט אבל מישהו צריך לעשות הפיכה של ממש כדי שגם נהיה מדינה שבאמת יודעת מהו ספורט. צריכה להתקבל כאן החלטה ברמה הממשלתית הגבוהה ביותר שתעיף את כל העסקנים הביתה, תמנה שר ספורט במשרה מלאה ובעל סמכויות, שתציב בראש הארגונים וההתאחדויות אנשי מקצוע, שתשקיע כסף מתקציב המדינה במתקנים ובאצטדיונים ובהכשרת ילדים ובני נוער, שתטפח כאן תרבות אמיתית של אהבת ספורט ולא רק של אהבת ניצחונות מקריים על מזרן הג''ודו או במסלול השייט.

אולי טוב שקורזיץ לא זכתה במדליה, שאריק זאבי פישל ושאפילו שטילוב לא עמד בציפיות. אם חס וחלילה היינו חוזרים מלונדון עם שתיים או עם שלוש מדליות מישהו היה משלה את עצמו שיש כאן אצלנו ספורט. אבל אין כאן ספורט ואין כאן כדורגל, אין כדורסל ואין כאן אתלטיקה. גם המונדיאל הקרוב והאולימפיאדה הקרובה בברזיל לא ישנו את התמונה הזו. המהפכה צריכה להתחיל עכשיו ואז אולי באולימפיאדת 2024, אי שם בכדור הארץ, נזכה לראות משהו שמזכיר באמת ספורט ישראלי אמיתי. ואז אפילו הרוח לא תצליח לקלקל את מצב הרוח שלנו.