בשנים האחרונות, כששורות סטטיסטיות ושיאים קבעו סטנדרטים חדשים, כמעט שכחנו מה פשר האותיות MVP כשאנחנו מחשבים למי באמת מגיע התואר. בשורה התחתונה, ה-V מסמלת שחקן בעל ערך מוסף, או חשיבות אם תרצו. ואם מדברים על השחקן שהוא כנראה הכי חשוב ומשפיע בקבוצה שלו, מי מתאים יותר לתואר מאשר כריס פול? כעיקרון הקרב פתוח לגמרי כשהרבה דברים יכולים להשתנות בחצי העונה שנותרה, אבל הרכז של פיניקס מוכיח שהוא שווה איזכור. לפחות.
סטף קרי אמנם שבר את שיא השלשות, אבל עושה זאת בעונה חלשה ביחס למצופה ממנו בכל הקשור לאחוזי קליעה. גם לברון ג'יימס שובר שיאים, אבל הלייקרס שלו מקרטעים ובמידה מסוימת הוא עצמו מחזיק באחריות גדולה על כך. שלושת כוכבי ברוקלין לא מספיק משחקים בשביל להצדיק את התואר, וכך גם יאניס אנטטקומפו שקבוצתו עדיין לא העלתה הילוך. ניקולה יוקיץ' נותן עונה מדהימה ומשאיר את דנבר רלוונטית, אבל זו עדיין לא אחת מאריות המערב. ונכון - יש גם את ג'ה מוראנט וג'ואל אמביד בשנה מאוד פתוחה בקרב על התואר. אבל את פול תמיד שוכחים משום מה, למרות שהוא הדבק שמחזיק את מוליכת הליגה.
עזבו את הפעילות החברתית והמעורבות בארגון השחקנים שהקנו לא השפעה בלתי רגילה ברחבי הליגה. בגיל 36, פול ממשיך להיות רלוונטי אולי יותר מתמיד, עם קבוצה שסומכת עליו ונותנת לו את המפתחות - בניגוד לתחנה המשמעותית האחרונה שלו ביוסטון. הוא הרי עשה הכל בקריירה: 4 פעמים מלך האסיסטים, 6 פעמים מלך החטיפות, 4 פעמים בחמישיית השנה ו-7 בחמישיית ההגנה של השנה. 11 הופעות באולסטאר (כולל פעם אחת כ-MVP ב-2013) וכניסה לרשימת 75 השחקנים הגדולים בהיסטוריה שפורסמה לפני מספר חודשים. ובכל זאת, הוא מעולם לא זכה באליפות ואפילו לא קטף תואר MVP. שתי כוכביות שאולי ייעלמו השנה.
כריס פול (רויטרס)לא בכדי בחר השחקן בילי קריסטל, שידוע כאוהד קליפרס מושבע, בסל אדיר שקלע פול מעל הידיים של טים דאנקן, כרגע האהוב עליו ב-75 שנות פעילות הליגה. אז נכון שמבחינת מספרים הוא קולע פחות מאי פעם (14.5 נק'), אבל מצד שני הוא מוביל את הליגה באסיסטים ובדרך להשלים בפעם השביעית בקריירה (והראשונה מאז ימיו בקליפרס), עונה עם מעל 10 כאלה למשחק (10.1). הוא מאבד 2.36 כדורים, במה שנחשב לנתון נמוך יחסית (בטח בהשוואה לגארד המוביל של הלייקרס למשל). למרות שקלע מעל 20 בשלושה מארבעת משחקיו האחרונים, את הנקודות יקלעו אחרים וזה בסדר, אבל פול הוא רכז בטעם של פעם. אחד שפשוט אוהב למצוא את החברים שלו פנויים. וזה משהו שכיף לראות.
אם המספרים יישארו פחות או יותר איפה שהם עכשיו, פול ישלים עונה שישית בקריירה בה הוא מוסר 10 אסיסטים ומאבד פחות מ-3 איבודים למשחק - נתון אליו לא הגיע אף שחקן בהיסטוריה אפילו פעם אחת. וזה כולל את מג'יק ג'ונסון, סטיב נאש, אייזיאה תומאס, ג'ון סטוקטון וג'ייסון קיד. ובכל זאת, יש משהו לא פחות חשוב עבורו ועבור מאמנו מונטי וויליאמס, זו היכולת לשמור על עקביות. פול הוא מהיחידים בליגה שלא החמיץ משחק העונה, ורושם מעל 32 דקות על הפארקט בכל ערב. בגיל 36 ואחרי אינספור פציעות לא פשוטות. עכשיו, כאילו אין לו מספיק מוטיבציה גם כך, פורסמו חמישיות האולסטאר מבלי שלקבוצה שלו שמובילה את הליגה יהיה נציג. עוד קצת דלק לא יזיק.
כריס פול (רויטרס)הטרייד שלא קרה
דמיאן לילארד עבר בשבוע שעבר ניתוח בשרירי הבטן כדי לנסות לתקן את הפציעה אותה ספג במהלך האולימפיאדה. אז לילארד ייעדר בין 6 ל-8 שבועות, אבל עד שזה יקרה ייתכן ופורטלנד תעדיף להשאיר אותו בחוץ ולשמור עליו בריא לשנה הבאה. דיים כידוע, מבקש הארכת חוזה בשווי 107 מיליון דולר, אבל חווה ירידה משמעותית באחוזי הקליעה וממוצע הנקודות העונה - ככל הנראה בשל אותה פציעה מדוברת. סי ג'יי מקולום אמנם חזר, אבל ישב בחוץ לתקופה ארוכה אחרי שסבל מקריסת ריאה, בזמן שהבלייזרס התקשו וככל הנראה גמרו את העונה מוקדם מהצפוי. ביחד איתה, אולי הסתיים גם הפרויקט המשותף למקולום ולילארד.
באורגון מבינים שהם פספסו טרייד גדול שיכול היה לבנות אותם כמו שצריך לעתיד. טרייד אותו הם היו יכולים לבצע על אחד משני הכוכבים שלהם בקיץ, כשערך המניה שלהם היה גבוה בהרבה. בחירת הסיבוב הראשון של הקבוצה אמורה לעבור לקליבלנד אם תהיה נמוכה מהמקום ה-15, אבל במצב שנוצר נראה שהיא תישאר אצלה ולג'נרל מנג'ר הבא של הקבוצה, זה שיחליף באופן קבוע את ניל אולשי שפוטר לאחרונה, תהיה אפילו הזדמנות לבחירה גבוהה שאולי אולי תוכל לשנות את העניינים מקצה לקצה.
דמיאן לילארד (רויטרס)בינתיים, מי שנהנה מהמצב, הוא מי שמסתבר כירושה הכי טובה שהשאיר אחריו אולשי - אנפרני סיימונס. הכישרון בן ה-22 הוא סיפור יוצא דופן בפני עצמו. אביו החליט לקרוא לבנו על שם השחקן האהוב עליו, אנפרני הארדווי. פני בשבילכם. שנים מאוחר יותר, פני יהפוך לחבר קרוב של משפחת משפחת סיימונס, כשבנו ג'יידן ישחק לצד אנפרני הצעיר באקדמיית IMG ובנבחרת הקאדטים של 'נייקי'. סיימונס אמור היה לשחק במכללות, אך ויתר על כך כשהאוניברסיטה אליה הצטרף, לואיוויל, הסתבכה בפרשייה חמורה שקשורה לגיוס לא חוקי של שחקנים. במקום זאת, הוא הצטרף לאקמיית IMG בסמוך לעיר הולדתו בפלורידה.
עד הדראפט בו הוא נבחר ב-2018, נדיר היה לראות שחקנים שמגיעים ל-NBA ישירות מהאקדמיה. כשפורטלנד ואולשי החליטו להמר עליו בבחירה ה-24, התחושה הייתה שאנפרני בן ה-19 פשוט צעיר מדי, והוא הזכיר שחקנים אחרים שהצטרפו לליגה ישירות מהתיכון. כידוע, הסיפורים האלה לא תמיד הסתיימו בצורה חיובית, כשעל כל קובי בראיינט או לברון ג'יימס, שהיו כישרונות יוצאי דופן ועשו את המעבר בקלות יחסית, הגיעו כישלונות כמו קוואמי בראון או אדי קרי, שבסופו של דבר נפלטו החוצה ובעצם גרמו לליגה לשנות את החוקים ולהגביל את הגיל. לאנפרני הצעיר לקח זמן ובעונתו הראשונה הוא כמעט לא שיחק.
אנפרני סיימונס (רויטרס)בשנתיים האחרונות ראינו אותו עולה יותר ויותר מהספסל ותמיד מספק את הסחורה. כעת, בהיעדרם של שני הכוכבים הגדולים, סיימונס הפך לגו-טו-גאי של הבלייזרס ובשבועות האחרונים החזיר כמעט לבד את הקבוצה לקרב על מקום בפליי-אין, עם ניצחונות על וושינגטון (31 נק' ו-11 אס'), ברוקלין (24 נק' ו-11 אס') וסקרמנטו (31 נק' ו-6 אס'), כולל הופעות מסחררות בטורונטו ובוסטון. בחודש ינואר הוא כבר עמד על ממוצע של 26 נקודות, עד שהגיעה פציעה נוספת שטרפה לקבוצה את הקלפים - זו של נאסיר ליטל, שגמר את העונה. סיימונס בינתיים, הפך לנקודת האור היחידה של פורטלנד, שכמעט במקרה, הרוויחה מהפציעות של כוכביה ואולי תוכל להרשות להגיע לקיץ שאמור היה לכלול החלטות קשות מאוד, בצורה קצת יותר רגועה.
סימנים של משבר בוושינגטון
בהרבה מובנים, וושינגטון היא הפורטלנד של המזרח. גם אצלה מתחבא סופרסטאר (עד לא מזמן אפילו שניים), שבטוח שהוא גדול יותר ממה שהוא. גם אצלה מדברים בכל שנה על טרייד וכמו במקרה של לילארד, גם בראדלי ביל מסיים בקיץ חוזה. כמו פורטלנד, גם וושינגטון חיה במשך שנים בפאתי הפלייאוף, אבל אף פעם לא הייתה מספיק טובה כדי להיאבק על אליפות, ובמקביל גם לא מספיק גרועה כדי לקבל בחירת דראפט גבוהה שתבנה את המועדון מחדש. אלא שבניגוד לבלייזרס, הוויזארדס עדיין לא מצאו את הסיימונס שלהם. עם דגש על עדיין.
בראדלי ביל (רויטרס)בינתיים רוצים לשכוח בבירה את השבוע האחרון. וושינגטון הפסידה ארבע פעמים ברציפות, כולל היחנקות היסטורית מול הקליפרס. המומחים לסטטיסטיקה יזכירו שב-20 השנים האחרונות, היו מעל 16 אלף משחקים בהם קבוצה הוליכה ב-7 הפרש עם 20 שניות לסיום. רק פעם אחת זה נגמר בהפסד עבור המוליכה, וזה קרה הפעם. עכברי ה-NBA גם יזכירו שעברו 26 שנה מאז שקבוצה זרקה לפח יתרון של 36 נקודות. וזה קרה הפעם. ככה זה כשהשחקן הכי טוב שלך, עושה עבירה על יריב שעולה לשלשה עם הבאזר.
"אין לי מה לומר. זה היה מביך", אמר ביל, לפני שניקה מעצמו חלק מהאחריות והעביר אותה למחליפים שהתפרקו לגורמים בתחילת הרבע הרביעי, במשחק שלמעשה אמור היה להיות גמור. "התאכזבתי כשהייתי צריך לחזור לפרקט. זה היה משחק שבו שחקני החמישייה היו צריכים לנוח". הפרשנים אגב, לא ריחמו עליו ועל הקבוצה שלו. "זה היה אולי ההפסד הכי מביך בהיסטוריה של וושינגטון", אמר מייק ווילבון מ-ESPN. "בתחילת העונה הייתי בטוח שהם יהיו בפלייאוף עם הסגל שיש להם, אבל עכשיו אני כבר לא בטוח".
בראדלי ביל (רויטרס)ואכן, הוויזארדס פתחו עם 3:10 והוליכו את המזרח לפני שביל חזר מפציעה. מאז הם במאזן 22:13 ובצניחה מתמדת במדדי היעילות. ספנסר דינווידי, שהיה אולי הרכש הנוצץ של הקיץ, לא מוצא את עצמו - בעיקר כשביל על הפארקט. בתחילת העונה הוא לקח על עצמו יותר ונראה היה שהוא התאקלם נהדר, אבל כשהוא משחק לצד ביל, המספרים שלו יורדים בצורה משמעותית והוא נראה כצל חיוור של מי שהיה לפני הפציעה שהשביתה אותו בעונה שעברה.
כשחושבים על זה, אפילו נקודת האור היחידה בעונה הזו עד עכשיו, קייל קוזמה, לא מצליח לשמור על יציבות ונדמה כי הוא התאהב בתדמית המתלבש הטוב בליגה שדבקה בו לאחרונה (ויש גם תלבושת עם קריצה ליהדות). לוויזארדס יש סגל עמוק, אבל במקביל גם לא מספיק חזק. אל תופתעו לראות טרייד כלשהו כבר בשבוע הקרוב, בעיקר אם סדרת ההפסדים תמשיך. במצב כזה, אין כמעט שחקן שלא נמצא על המדף, וזה כולל כמובן את דני אבדיה, שבינתיים יצטרך להשתפר כמעט בכל פרמטר על מנת לשמור על עצמו רלוונטי מספיק כדי לקבל כמה שיותר דקות משחק.
דני אבדיה (רויטרס)דירוג העוצמה
10. דאלאס (9): המאבס הפסידו רק לגולדן סטייט ופיניקס ב-13 המשחקים האחרונים. לוקה מג'יק.
9. ברוקלין (7): בלי קווין דוראנט ובזמן שקיירי אירווינג נעדר רוב הזמן, ג'יימס הארדן נקרא אל הדגל. ולא בטוח שהוא נהנה מהמצב הזה, כך שהדיבורים שצצו השבוע על פתיחות לטרייד עבורו, לא מגיעים כהפתעה גמורה.
ג'יימס הארדן (רויטרס)8. קליבלנד (לא דורגה): בשקט-בשקט, מארחת האולסטאר כבר שלישית במזרח עם 9 מ-11 האחרונים, כולל ניצחונות מרשימים על מילווקי וניו יורק. קווין לאב חווה פריחה מפתיעה, קורא לדאריוס גארלנד "אח קטן" ומדבר על תחושת אחווה קבוצתית שמזכירה לו את 2015/6. "פשוט כיף להיות כאן", הוא טוען... תאמינו לו…
7. מיאמי היט (10): ג'ימי באטלר ובאם אדבאיו עדיין לא בכושר מלא, בעוד קייל לאורי ממשיך להחסיר משחקים מסיבות אישיות. אבל כל זה לא הפריע להיא לכבוש את ראשות המזרח. במיאמי שומרים על פרופיל נמוך יחסית, אבל בחלק גדול מ-8 הניצחונות שהשיגה ב-10 המשחקים האחרונים, היא ידעה לפרק את יריבותיה לגורמים.
ג'ימי באטלר בטירוף (רויטרס)6. מילווקי (6): דווקא אחרי רצף של ארבעה ניצחונות, כולל אחד מול שיקגו בו הבאקס הקיזו דם תרתי משמע (ראיתם את הפציעה של אלכס קארוסו?), הגיע הפסד מפתיע לקליבלנד, שעזר ליריבה במזרח לצבור הרבה ביטחון לקראת ההמשך.
5. ממפיס (3): ג'ה מוראנט ציין את בחירתו לאולסטאר הבכורה שלו עם הרבה סטייל ו-41 מול סן אנטוניו. חפשו את ההיילייטס מהמשחק הזה. כדאי.
4. שיקגו (3): הבולס מחכים לפגרת האולסטאר כדי לטפל בבעיית הפציעות. בינתיים, דמאר דרוזן קיבל הרבה אהבה עם שובו לטורונטו, גם אם הקהל היה חסר בעקבות מגלות הקורונה בקנדה. אחר כך הוא גם קיבל הודעה על שובו לחמישיית המזרח. לא רע בשביל יומיים עבודה.
דמאר דרוזן (רויטרס)3. פילדלפיה (7): הנה עוד מועמד לגיטימי ל-MVP. ג'ואל אמביד, קולע ומוסר ועושה הגנה, אבל מאחורי כל המספרים יש דווקא סטטיסטיקה אחרת משמעותית הרבה יותר. כן, מבלי לשים לב, אמביד היה שותף ב-20 המשחקים האחרונים של פילי - הרצף השני באורכו בקריירה עמוסת הפציעות שלו עד עכשיו. גם זה משהו.
2. גולדן סטייט (4): אחרי כמה נפילות קטנות פה ושם, הווריורס הוכיחו שהם מתחילים לחזור לעצמם עם 4 מ-4. בנוסף, אנדרו וויגינס קיבל סטמפה לעונה הטובה שהוא עובר עם זימון בכורה מפתיע לחמישיית המערב באולסטאר. ואם התגעגעתם לדריימונד גרין, תדעו שהוא לא הולך להשתעמם בזמן הפציעה שלו. ממש בקרוב תקבלו אותו כפרשן ב-TNT, אחרי שזכה לחוזה נדיר בתחום עבור שחקן שהוא בסך הכל עדיין פעיל.
1. פיניקס (1): קשה לעצור את הסאנס (8 ניצחונות ברצף ו-11 מ-12 האחרונים). יוטה למדה את זה על בשרה פעמיים ברצף השבוע. "ההרגשה נהדרת ואנחנו נהנים עכשיו, אבל זה הגיע עם הרבה עבודה קשה", אמר דווין בוקר אחרי שקלע 43 על הראש של הג'אז. "אנחנו לומדים מכל משחק ויודעים איך להגיב ולמה לצפות במצבים שונים". ולמרות הכל, אף שחקן של פיניקס לא נכלל בחמישיות לאולסטאר. לכו תבינו.
כמה עליות מתח אפשר לעשות? זה שיא העולם!