לברון ג'יימס כבר תכף בן 40. מי היה מאמין. את הקריירה של מי שבעיני רבים נחשב ל-GOAT, יצא לי לסקר באופן קבוע מאז שהחלה למעשה. אפילו לפגוש אותו מקרוב יצא לי, ותמיד הוא היה אדיב ונחמד, גם כשמדברים איתו על כדורגל (אוהד ליברפול מן הסתם). אז גם אם אתם בצד של מייקל ג'ורדן, קשה שלא להעריך את מה שקינג ג'יימס עשה ועדיין במשך מעל לשני עשורים. כן, מעל לשני עשורים. תחשבו על זה - כשלברון לבש את הגופיה של קליבלנד בפעם הראשונה, אריאל שרון היה ראש ממשלה, משה קצב כיהן כנשיא המדינה ואילו ג'ורג' בוש היה נשיא ארה"ב.
ועוד הרבה לפני שזכה לאמן את ג'יימס, דייויד בלאט עוד שימש כעוזרו של פיני גרשון אצל מי שתניף בהמשך את גביע אירופה בתל אביב. אפילו את פייסבוק לא הכרנו. זה היה עולם אחר. ההייפ סביבו היה מטורף ולכולם זכור החוזה שקיבל מ'נייקי' עוד לפני שדרך על פרקט NBA. הוא כמובן נבחר ראשון באותו דראפט 2003 מפורסם, שכלל גם את דוויין ווייד, כרמלו אנתוני וכריס בוש - אף אחד מהם אגב, לא התקרב לשחק כל כך הרבה שנים. גם מהדראפט שהתקיים שנה לאחר מכן לא נשאר אף אחד וכיום לברון הוא השחקן המבוגר ביותר בליגה, (מאחוריו שניים שנבחרו שנתיים ושלוש אחריו - פי ג'יי טאקר וכריס פול שצעיר מג'יימס במספר חודשים בלבד).
בקיצור, בודדים הם השחקנים שגדלו לצידו ועדיין מלהטטים על הפרקט. רובם הפכו למאמנים, פרשנים, או לחלופין יצאו מהמשחק לגמרי. אפילו מאמנו הנוכחי, ג'יי ג'יי רדיק, בכלל נבחר ב-2006 (למרות שהשניים בני אותו גיל), אבל צריך לזכור שג'יימס היה בעצם היה השם הגדול האחרון שהספיק ליהנות מהסעיף שאיפשר לו להיכנס ל-NBA ישירות מהתיכונים. אבל למרות היתרון היחסי בכל מה שקשור לקריירה ארוכה - כמה שחקנים הצליחו לשמור על עצמם לתוך העשור החמישי לחייהם?
חוגג 40. לברון ג'יימס (רויטרס)היתרון היחסי על ג'ורדן
לברון משקיע מעל מיליון דולר לשנה כדי להאריך לעצמו את הקריירה, עם טיפולי קור, פיזיותרפיה, תא לחץ וכל מה שיכול לסייע לגוף. אבל מעבר ליציבות ארוכת הטווח ולמספרים, מה שאולי הכי מרשים בקריירה של ג'יימס, הוא הפן הפסיכולוגי. העמידה הזאת בציפיות בלתי אפשריות ובלחצים גדולים מהקהל, התקשורת, אנשי צוות וכל מה שמסביב, היא משהו שקשה להתעלם ממנו. יש שיאמרו שאפילו ג'ורדן נכנע לא פעם ללחצים ואפילו לקח פסק זמן באמצע הקריירה בגללם. אבל לברון תמיד מחפש אתגר חדש, ולא נח עד שהוא משיג אותו. אם זו אליפות, מדליית זהב נוספת, שיא ספציפי חדש או סתם רצון לשחק לצד בנו.
לברון לא נח. מייקל ג'ורדן (רויטרס)עד כמה מרשימה העמידה הזו שלו בלחצים? קחו דוגמה מאוד רלוונטית: דרקו מיליצ'יץ' שנבחר מיד, סבל מדיכאון מתמשך אחרי שלא עמד בציפיות שהוצבו עבורו, ופרש בסופו של דבר מכדורסל בגיל צעיר יחסית. צחוק הגורל הציב בכך את שתי הבחירות הראשונות באותו דראפט היסטורי - בשני צמתים שונים לגמרי. האחד פרש מוקדם והספיק להחליף עוד שתי קריירות שהיו קשורות כנראה להתמודדות שלו עם הלחצים (קיקבוקסינג ומן העבר השני חקלאות) השני הבטיח לעצמו 4 אליפויות ולא פחות מ-3 מדליות זהב אולימפיות - הישג שהוא ידאג להזכיר בכל הזדמנות. נדיר כבר אמרנו?
אבל אם רוצים להימנע מהוויכוח הבלתי נגמר לגבי זהות הכדורסלן הטוב אי פעם, אפשר לכל הפחות להכריז על לברון כמי שמחזיק ב'קריירת ה-NBA הגדולה בכל הזמנים'. כאן אפשר לספור לא רק אליפויות, אלא גם מספרי שיא נוספים עליהם היה אחראי ובראשם כמובן שיא הנקודות. ואם כבר בשיאים עסקינן - חלקם עדיין נשברים גם העונה. חברים, אולי רק בעוד כמה שנים נעריך יותר את הימים אותם אנו חווים כיום, כי כנראה שמדובר בשחקן היסטורי. לא פחות. בסדרה Starting 5 שעלתה בנטפליקס לאחרונה, הוא איפשר לאוהדים להציץ לאחוזתו ולחיי המשפחה שלו (למרות שמן הסתם, חלק נרחב ממה שראינו על המסך היה מבוים), אבל לצד כל סיפור כזה על אגדה שהפכה לגדולה מהחיים - יש הרי תמיד גם את הממהרים.
קריירת ה-NBA הטובה אי פעם. ג'יימס (רויטרס)כבר לא כל יכול
בשבועות האחרונים כל העסק נעצר וסימני הזמן החלו להתגלות כשהלייקרס הפסידו 5 מ-7 משחקים. לברון קלע 38.7 מהשדה ועמד על 0 מ-23 מעבר לקשת בשלב מסויים. בהשפלה מול ההיט, הוא קלע את השלשה הראשונה שלו מזה שבוע, אחרי לא פחות מ-23 החטאות רצופות (בזמן שטיילר הירו מהצד השני, קבר 7 שלשות ברבע אחד). "מישהו חייב לקחת אחריות, גם על הפרקט", התלונן רדיק אחרי אותו משחק. "אני לא רוצה להאשים שחקנים כי זו הקבוצה שלי. אני מוביל אותה ואני מתבייש, אבל אני לא יכול לעשות עצירות בהגנה בעצמי. גם אלה שנמצאים על הפרקט צריכים לקחת אחריות". החיצים כוונו כלפי כולם, כולל כלפי החבר האישי שלו - לברון.
בימים בהם כוכבים מחפשים לקצץ בדקות שלהם (מישהו אמר ג'ואל אמביד?), לברון רצה לשחק את כל 82 המשחקים (מה שכבר לא יקרה) ובכך לשבור עוד שיאים, אחרי שבתחילת החודש השלים את משחקו ה-1,800 (עונה רגילה ופלייאוף) ועבר את קרים עבדול ג'באר. אלא שסימני העייפות החלו להתבטא במספרים (18 נק' למשחק בשבועיים שבין סוף נובמבר ותחילת דצמבר), ביעילות (6 משחקים רצופים בהם קלע מתחת ל-45 אחוז), ובסגנון המשחק (זורק יותר מאי פעם מבחוץ כשרק 5 אחוז מהנקודות שלו בדאנקים - המספר הנמוך ביותר שלו בקריירה). כל זאת בזמן שהקבוצה נראתה כבויה והובסה על ידי מינסוטה ומיאמי בהפרש מצטבר של 70 נקודות (שיא מועדון שלילי ברצף של שני משחקים).
סימני האטה. לברון (רויטרס)צריך לזכור, ג'יימס הכניע את קברניטי הקבוצות בהן שיחק לא פעם. הוא החליף מאמנים, החתים שחקנים ובקיץ הגדיל לעשות, כששכנע את ההנהלה לבחור בבנו בדראפט, ולמנות את שותפו לפודקאסט וחברו האישי למאמן. אז כשהביקורת הגיעה מהחבר, הוא היה חייב להתיישר. "אני מסכים עם ג'יי ג'יי", הוא אמר. "אם אתה לא מגיע כדי להתחרות, יש לך בעיה". למרות פתיחת עונה טובה, המאמן היה צריך להתמודד עם כאבי ראש לא קטנים במשבר הראשון שלו. המלך התיישר בסופו של דבר, והחליט לנוח. מול פורטלנד ודני אבדיה הוא לא שותף ופתאום שחקנים כמו דיאנג'לו ראסל ורוי הצ'ימורה, התעוררו כשהיו צריכים לתת יותר בהיעדרו.
הריקוד האחרון?
בסופו של דבר, אם לוקחים בחשבון את איך שהקבוצה נראית, המטרה שלשמה כולם התקבצו בלה לה לנד - אליפות - נראית כרגע בלתי אפשרית. לברון כנראה לא יענוד עוד טבעת לפני שיפרוש, וכמו שזה נראה הוא גם הולך להשאיר אחריו אדמה חרוכה בקריפטו ארינה כשזה יקרה. אבל בשביל להשאיר בכל זאת סוג של טעם טוב, התקופה הקרובה תהיה תקופת מבחן עצומה עבורו ועבור הלייקרס.
כשנשאל איך הוא הולך להתגבר על יכולת הקליעה החלשה שלו לאחרונה, הוא השיב בפשטות - "אני הולך לעבוד קשה. כמו תמיד". וזה בדיוק הסוד שלו - עבודה, עבודה ועוד עבודה. אז נכון, אם התסמינים מלמעלה יימשכו, אל תופתעו אם הודעת הפרישה תגיע מוקדם משחשבנו ותצא אולי כבר בקיץ. "הילד מאקרון" מחפש לגבש לעצמו מורשת, וזו לא בהכרח תהיה קשורה לכדורסל. מייקל הרי הציב רף חדש ושינה את המשחק, אבל ג'יימס הציב סטנדרטים חדשים בכל הנוגע למקצוענות. הוא הגיע לגיל 40 כמעט מבלי ליפול ביכולת, כשהוא משחק בדרך כלל יותר מ-30 דקות בכל משחק.
הריקוד האחרון? לברון ג'יימס (רויטרס)מהבחינה הזו הוא עומד בשורה אחת עם טום בריידי, נובאק ג'וקוביץ' ואולי גם לואיס המילטון. כוכבי על שהמשיכו וממשיכים לשמור על רמה גבוהה גם בגיל מתבגר, תודות לעבודה קשה ומקצוענות. אז תמיד יהיו אלה שיגידו שג'ורדן השפיע יותר על הדור הבא של הכדורסלנים. בעצם, אפילו סטף קרי השפיע כנראה יותר ממנו על המשחק, אבל לברון התווה את הדרך במובנים אחרים של מקצוענות והתמודדות עם כוכבות.
הוא ייזכר כמי ש"תחתיו" עלה מעמד השחקן לגבהים חדשים. איומי טרייד, שליטה בפרי אייג'נסי, חתימת חוזי עתק והקמת הסופר טימ'ס. כל אלה קרו בהשפעתו הישירה, אחרי ששלט על הנעשה בליגה ללא עוררין במשך שני עשורים. שחקנים אחרים התעשרו בזכותו ובתמורה, גם הליגה הפכה פופולארית מתמיד - גם מחוץ לארה"ב. עכשיו הוא עומד בפני צומת דרכים לגבי הדרך שבה נזכור אותו. מה שבטוח, הוויכוח לגבי זהות השחקן הטוב אי פעם, הולך להימשך עוד הרבה אחרי שהעונה הזו תסתיים. אז מזל טוב מלך!
סטנדרטים חדשים למקצוענות. לברון ג'יימס (רויטרס)