לברקוזן איימה אתמול על השער 23 פעמים, כולל כדורים למשקוף ולעמוד. רומא הסתפקה בבעיטה אחת – וגם היא מחוץ למסגרת. לברקוזן השלימה 550 מסירות, לרומא היו 167 – רובן במחצית המגרש שלה. הפעולה הבולטת של תאמי אברהם, החלוץ המרכזי של ג'אלורוסי, הייתה העבירה הבוטה בזמן פציעות, שסייעה לבזבז עוד כמה שניות יקרות בדרך לתיקו 0:0 המיוחל. כי רומא ניצחה 0:1 באולימפיקו לפני שבוע במשחק הראשון בחצי גמר הליגה האירופית, וז'וזה מוריניו לא היה צריך להבקיע עוד אחד. הוא רק רצה לשמור על רשת נקיה, ועם לא מעט מזל זה מה שחניכיו הצליחו לעשות.
אז המיוחד הפורטוגלי שוב בגמר אירופי, בפעם השישית בחייו, ובפעם השנייה ברציפות. הוא עשה זאת בדרך הצינית ביותר שאפשר לדמיין, וסיפק למבקריו ולשונאיו – ויש רבים כאלה – עוד קצת סיבות לסלוד ממנו. אלא שאחרי שריקת הסיום, הוא פרץ בבכי של אושר, וזה היה הדבר הכי טהור שאפשר לדמיין. הנה לכם מאמן בן 60, שראה כבר כמעט הכל בקריירה, נרגש כמו נער מהעפלה לטורניר המשני של אופ"א. וכאן, בדמעות האלה, הוא נתן למעריציו ולאוהביו – ויש גם רבים כאלה – עוד סיבות להאמין שהוא העילוי האמיתי. בערב אחד, היה מוריניו גם הנבל וגם הגיבור. הניגוד הזה ליווה אותו תמיד, במיוחד מאז פרץ לתודעה הציבורית מחוץ למולדתו בדיוק לפני 20 שנה.
כן, 20 שנה חלפו מאז הגמר האירופי הראשון של מוריניו. ב-21 במאי 2003, הוא הניף את גביע אופ"א אחרי 2:3 דרמטי עם פורטו על סלטיק באצטדיון האולימפי בסביליה, והייתה זו הצגה משובחת במשך 120 דקות. מול יריבה מסוכנת שהציגה את הנריק לארסון וכריס סאטון כצמד חלוצים, הלך מוריניו על התקפה בכל מחיר. היתרון של פורטו באיומים על השער עמד על 6:15, ובבעיטות למסגרת על 3:11. הפורטוגלים שלטו בכדור, שלטו במגרש, ואף אחד לא העלה אז בדעתו כי מוריניו יוגדר בבוא העת בחוגים מסוימים כבונקריסט. פורטו שלו הייתה אמיצה וניסתה לדרוס גם היריבות החזקות ביותר. בחצי הגמר, למשל, היא פירקה 1:4 את לאציו, בשורותיה כיכבו דייגו סימאונה, סינישה מיכאילוביץ', דיאן סטנקוביץ', אנריקו קייזה וקלאודיו לופס.
ז'וזה מוריניו פורץ בבכי אחרי שריקת הסיום (רויטרס)בחלוף שנה, מוריניו כבר היה שם דבר – כוכב עולה בשמי הכדורגל האירופי והעולמי. הניצחון על מנצ'סטר יונייטד בשמינית גמר ליגת האלופות הזניק את מניותיו, ובגמר ריסקה פורטו את מונאקו של דידייה דשאן 0:3. היא לא הסתגרה אחרי שעלתה ליתרון, אלא לחצה על הדוושה כאשר זה היה אפשרי, והכריעה את הקרב הרבה לפני שריקת הסיום. אז הוא גם גויס לצ'לסי על ידי רומן אברמוביץ', ביסס את תדמיתו כמאמן הכי ססגוני עם הציטוטים הכי עסיסיים, ולקח מיד אליפות שהתבססה בעיקר על עורף איתן עם שיא של 15 שערי חובה ב-38 משחקים.
כי מוריניו, בניגוד לסטיגמה שהשתרשה, הוא מאמן רב גוני במיוחד. הוא לא דוגל בגישה מסוימת, אלא מתאים את עצמו לנסיבות – והנסיבות יכולות להיות קשורות הן ליריבה, והן לקבוצה שלו. הוא אמן ההכנה הטקטית, ובימיו הגדולים העידו שחקניו כי הוא ידע לצפות להתרחשויות לפני המשחקים ולתת להם מראש כלים על מנת להתמודד איתן. הסגנון שלו נע בין הבונקר הכי מכוער עד לכדורגל חסר מעצורים ליד שער היריב – כל זאת בהתאם לצרכים ולמגבלות.
מוריניו סמך על עצמו שיידע לזהות את הצרכים ואת המגבלות, ולרוב אכן צדק. כאשר שגה, התוצאה הייתה עלולה להיות קטלנית, והדוגמה הקשה ביותר התרחשה ב-29 בנובמבר 2010, אז הימר על התקפה בקלאסיקו בקאמפ נואו והובס 5:0. זו הייתה מאניטה, והיא הגדירה במידה לא מבוטלת את הקריירה של מוריניו לאחר מכן. היא חצתה את פועלו המקצועי לשניים – לפני ואחרי. בראייה רחבה יותר, ניתן להסתכל על כל הקדנציה בסנטיאגו ברנבאו כתקופה גורלית ששינתה את גישתו של מוריניו.
מוריניו ב'מאניטה'. הגדירה את הקריירה שלו (רויטרס)עד אז, הוא היה אמן המשחקים הפסיכולוגיים, ויצר אווירה אדירה בחדר ההלבשה כאשר משך את כל האש כלפיו והעניק לשחקניו שקט תעשייתי. המוטו היה "כל העולם נגדנו", והפורטוגלי היה המנהיג שהתמודד לבדו עם מעללי האויב החיצוני האכזר. כך היה בפורטו, ואז בקדנציה הראשונה בצ'לסי, ובאינטר אותה הצעיד לטרבל היסטורי ב-2010. החל מהשהות במדריד, השתנה המוטו ל"כל העולם נגדי", והפרנויה המדומה שנועדה לעזור לקבוצה פינתה את מקומה לפרנויה אמיתית שהזיקה פעמים רבות לקבוצה. שחקניו, שנהנו מהגנה מוחלטת, הפכו גם הם לאויב פוטנציאלי שניתן להאשים בכישלונות. הוא היה מוכן לזרוק אותם אל מתחת לגלגלי האוטובוס, והתמיכה בו בחדר ההלבשה ירדה מאוד כפועל יוצא מכך.
זה היה המצב בריאל, בקדנציה השנייה בצ'לסי, במנצ'סטר יונייטד ובטוטנהאם. במידה לא מבוטלת, זה גם המצב ברומא, ודי להיזכר בדרך האכזרית בה חיסל את שחקני הספסל ששותפו בתבוסה 6:1 לבודו גלימט בשלב הבתים בקונפרנס ליג בעונה שעברה. מוריניו טען אז כי הנורבגים טובים פי כמה בהשוואה לאלו שהוא שלח למערכה, והגדיר את ההחלטה שלו כטעות. חלקם איבדו לחלוטין את אמונו לתמיד, ובאנגליה התנהלות מסוג זה לא הייתה עוברת חלק. העניין הוא כי באיטליה נהנה מוריניו מתדמית שונה, וההילה סביבו עדיין חזקה מאוד אחרי ההישג ההוא עם אינטר לפני 13 שנה. למעשה, ההעפלה של נראזורי לגמר העונה הציפה את הזיכרונות מאז, וכך תורמת בעקיפין לחיזוק מעמדו של הפורטוגלי בעיר הנצח – והוא חזק ממילא.
מבחינת תוצאות נטו בליגה האיטלקית, לא השיג מוריניו יותר מקודמיו. רומא הייתה שישית ב-2019, חמישית ב-2020 ושביעית ב-2021. הפורטוגלי הגיע, והיא סיימה שישית ב-2022, ומדורגת שישית גם עכשיו, למרות שהיו לה עד לא מכבר תקוות להיות בטופ 4 ולקבל כרטיס לליגת האלופות – תקוות אלה נהרסו כאשר רומא לא הצליחה לנצח ב-5 המחזורים האחרונים. לזכותו של מוריניו ניתן לומר כי ג'אלורוסי שיפרו את המאזן במשחקים מול הגדולות, ניצחו את אינטר ולקחו 4 נקודות מיובנטוס. מצד שני, הם הפסידו פעמיים בדרבי ללאציו, קרסו לא פעם מול הנמושות כמו בהפסד המביש לקרמונזה, ומעולם לא הצליחו לייצר יציבות כלשהו.
שחקני אינטר מניפים את גביע האלופות. ההילה סביב מוריניו עדיין חזקה אחרי ההישג (רויטרס)רוב האוהדים נותנים לו גיבוי מוחלט למרות זאת, ולא רק האוהדים. המלך פרנצ'סקו טוטי התייצב בהזדמנויות שונות מאחורי מוריניו, וגם אחרי ההפסד האחרון לאטאלנטה הכריז: "אני סומך עליך אפילו יותר מקודם, ומשוכנע שנגיע איתך רחוק ככל הניתן. ביציעים תמיד יעודדו אותך". בתגובה, שלח לו מוריניו מסר משועשע: "אנחנו לא יכולים לחולל נסים, אבל הברית בין השחקנים לאוהדים יוצאת מהכלל. אנחנו תמיד ביחד, גם כאשר יש לנו מכת פציעות. הייתי שמח להיעזר בך בשבת, אם כי אני זקוק יותר לאלדאיר כרגע". ואם כבר מדברים על אלדאיר, אז גם הבלם הברזילאי המיתולוגי של רומא מעריץ מאוד את מוריניו. "הוא מגן על שחקניו, והשחקנים מעריכים זאת", הוא אמר לפני שנה לקראת הגמר מול פיינורד בקונפרנס ליג, גם אם הקביעה הזו נכונה הרבה יותר לגבי מוריניו בגרסתו מימיו באינטר. בארץ המגף, המוניטין שלו פשוט לא התעדכן.
מובן כי הזכייה בקונפרנס ליג תרמה מאוד לגישה החיובית כלפי פועלו בעיר הנצח, כי היה זה התואר הראשון של רומא 2008. כעת יש לה הזדמנות לזכות בגביע שני תוך שנתיים, והפורטוגלי השקיע בשבועות האחרונים כל המאמצים בכיוון זה – מה גם שזה המסלול עם הסיכויים הטובים ביותר לחזור לליגת האלופות. לברקוזן היוותה יריבה חזקה מאוד בחצי הגמר, והיה כאן גם מפגש מרגש עם צ'אבי אלונסו, איתו עבד מוריניו בריאל מדריד במשך 3 שנים. הזיכרונות האלה עדיין טריים עבור שניהם, והבאסקי אמר לקראת ההתמודדות: "עם מוריניו היו שלבים במשחק בהם לא היינו דומיננטיים, אבל נשארנו בשליטה. הייתה תחושה שכל קרן נגדנו היא ההזדמנות שלנו להבקיע".
ז'וזה מוריניו וצ'אבי אלונסו (רויטרס)גם זה מאפיין את רב גוניותו של מוריניו, כי קבוצותיו הצטיינו לרוב ביציאה להתקפות מתפרצות. צ'אבי אלונסו הפיק מכך לא מעט לקחים, כי לברקוזן מצוינת בהתקפות מעבר, ומוריניו העיד בעצמו לקראת חצי הגמר: "באייר היא אחת הקבוצות הטובות באירופה במתפרצות". ואז הוא פעל כדי למזער את הסיכון הזה במשחק הראשון באולימפיקו. באשר לגומלין, סכנה כזו לא הייתה כי רומא הלכה על בונקר. כאשר אתה לא יוצא להתקפות בעצמך, ליריבה לא תהיה שום אפשרות למתפרצת. וכך, במשחק שמבקריו יגדירו כמשעמם, לקח מוריניו את רומא לגמר המיוחל, בו הוא אמור לנצח.
כי מוריניו תמיד ניצח בגמרים באירופה. הוא התחיל בכך בגיל 40 על אדמת סביליה לפני 20 שנה, והמשיך ב-2004 וב-2010, אבל עשה זאת גם ב-2017 עם מנצ'סטר יונייטד בליגה האירופית. הקרב מול פיינורד אשתקד האריך את הרצף, ועכשיו רוצה מוריניו להשלים 6 מתוך 6. הבעיה היא כי בבודפשט תתייצב מולו סביליה שרשמה את הליגה האירופית בטאבו וניצחה בכל 6 הגמרים שלה במפעל. מישהו יצטרך להפסיד הפעם, ברומא משוכנעים שזה לא יהיה מוריניו. וכאשר רואים את דמעותיו ומבינים עד כמה זה חשוב לו, מבינים שהוא הפייבוריט כאן. ונגד האנדלוסים, הוא אף עשוי לבחור בהתקפה בכל הכוח, כמו ב-2003.
מוריניו ואברהם דומעים בסיום. זה חשוב לו (רויטרס)