אחד הרגעים הטרגיים שעברו על אוהדי אתלטיקו מדריד, אם לא הטרגי מכולם, התרחש ב-24 במאי 2014, אז דייגו סימאונה ושחקניו הובילו בגמר ליגת האלופות על היריבה השנואה ריאל מדריד וכבר החזיקו בגביע, אך הוא חמק מידיהם בדקה ה-93 של תוספת הזמן כשסרחיו ראמוס נגח את השוויון והבלאנקוס זכו לאחר 1:4 בתום הארכה.
מאז, הקולצ’ונרוס הספיקו להפסיד עוד גמר צ’מפיונס מול ריאל ורשמו עוד כמה הדחות כואבות בשלבי הנוקאאוט. העונה, צ’ולו ושחקניו קיבלו הזדמנות פז בעקבות מגפת הקורונה כשהגרלת רבע הגמר סדרה להם מפגש נוח, על הנייר, מול רב לייפציג החסרה, כשגם הצד “הנוח של ההגרלה” והעובדה שמדובר במשחק אחד בכל שלב היו אמורות לסייע להם להשיג סוף סוף את הגביע בעל האוזניים הגדולות.
פלייאוף ליגה 2: ג'ירונה עם 0:1 על אלמריהאבל אמש (חמישי) ליסבון שוב לא האירה פנים לחבורה מבירת ספרד, שנותרה פעם נוספת שבורת לב על הדשא אחרי שספגה שער מאוחר, נכנעה גרמנים 2:1 ושוב אמרה שלום לגביע. “קללת ליסבון”, אתלטיקו האפורה נותרה בחוץ”, אלו הכותרות שעיטרו את שערי ה’מארקה’ וה’אס’ בבוקר הרשה אליו התעוררו צ’ולו ושחקניו (אם הם בכלל הצליחו להירדם).
“נתננו את כל מה שהיה לנו, לא יכולנו לתת יותר והגיע לנו להפסיד”, אמר בכנות סימאונה לאחר ההדחה. “הם היו יותר מהירים והקשו עלינו. אין תירוצים, אנחנו מרימים את הראש לקראת העונה הבאה כמו שאנחנו עושים תמיד. חזרנו מ-40 ימים של פגרה ל-11 משחקים בפרק זמן קצר מאוד ובעוד שבוע אנחנו כבר צריכים לחזור לאימונים”, הוסיף מאמן אתלטיקו”.
דייגו קוסטה ודייגו סימאונה (רויטרס)התחושות שלו: “קשה לי לתאר את זה במילים. עצבות, מרירות אולי. זה כואב כי אחרי עונה כל כך מורכבת הגענו עם התלהבות עצומה וכבוד ליריבה שלנו העונה נגמרה. הייתה עונה טובה אבל אני יודע שהיינו יכולים לעשות בה יותר”.