גם כאשר דהרה ברצלונה לאליפות בעונה שעברה, התוכניות כוונו לאירוע אחד בלבד – חזרתו של ליאו מסי. במשך חודשים ארוכים, גם כאשר חניכיו של צ'אבי התמודדו מול אתגרים משמעותיים בצמרת, תפס הפרעוש את רוב הכותרות בקטלוניה ואף מעבר לגבולותיה. היה סוג של קונצנזוס שזה חייב לקרות, שאין לו אופציה טובה יותר. ההנהלה בראשות הנשיא ז'ואן לאפורטה שידרה ביטחון שגבל בשחצנות כי העסקה נמצאת על סף סגירה. מה כבר יכול להשתבש? בסוף ימצאו את הפתרון הנכון, יהדקו קצת פה ושם, ישחררו שחקנים, ימכרו, יקצצו, וגם הליגה תגמיש את החוקים אם יהיה צורך – הרי מסי הוא נכס לא רק לבארסה, אלא לספרד כולה.
השחצנות היא זו שחיסלה את הסיכוי לאיחוד המתוקשר. מסי מאס בהמתנה, ולמוד ניסיון מהאירועים הטראומטיים שהתרחשו לפני שנתיים, בחר ללכת על אלטרנטיבה שפויה הרבה יותר. אינטר מיאמי העניקה לו את האפשרות לשחק עם החברים הטובים ביותר – סרחיו בוסקטס, ג'ורדי אלבה ואולי גם לואיס סוארס. היא מינתה לכבודו את טאטה מרטינו, מאמן אקס ברצלונה יליד רוסאריו. לאפורטה, מצידו, הגיב במרירות ארסית. בהודעה הרשמית של המועדון נטען כי הוא "מבין ומכבד את ההחלטה של מסי לרצות לשחק בליגה תובענית פחות, רחוק יותר מאור הזרקורים ומהלחץ שבו היה נתון בשנים האחרונות". זו הייתה חרפה כי כולם יודעים שברצלונה הייתה בראש סדר העדיפויות של הפרעוש. המועדון בגד בו שוב, ולא להיפך.
אז בעוד מסי מלהטט לו בפלורידה, בברצלונה דמותו עדיין תרחף מעל ההריסות של קאמפ נואו שהולך ונבנה מחדש. העונה שעברה הייתה עונת הציפיה לשובו, העונה החדשה תהיה עונת ההסתגלות למחשבה שלא ישוב. המעבר לפאריס סן ז'רמן נתפס בקרב אוהדי בארסה כצעד זמני, כפיתרון מאולתר ואומלל לבעיה כלכלית, כטעות שתתוקן בהמשך הדרך. הרי הוא אפילו לא זכה לומר שלום למעריצים בצורה מסודרת, בדרכו למועדון בבעלות קטארית. הוא ניצל את סן ז'רמן על מנת להתכונן בשקט תעשייתי למונדיאל בקטאר, הגשים את החלום להניף את גביע העולם, והיה אמור לחזור למועדון שגידל אותו על תקן אלוף. הכאב והכעס על כך שזה לא קרה קשים מאוד לעיכול.
ליאו מסי, היה אמור לחזור על תקן אלוף עולם (רויטרס)אפשר להתווכח על השיקולים המקצועיים של חזרתו. אחרי הכל, מדובר בכוכב בן 35 וימיו הגדולים מאחוריו. הטענה לפיה יש לבנות את הקבוצה במבט לעתיד ולא להסתכל לעבר מובנת והגיונית. אבל בכל הקשור למסי, הלוגיקה הטהורה לא ממש עובדת. אהדה של קבוצת כדורגל ושל שחקני כדורגל היא קודם כל עניין של רגש, והוא עוצמתי במיוחד כאשר מדובר בשחקן הגדול בהיסטוריה. ברצלונה אמנם זכתה באליפות, אבל איכשהו תודעתית ההישג הזה מתגמד אל מול הכישלון בעסקת מסי. במקום לחגוג את התואר ולהתלהב מהצעירים המבטיחים שצומחים במועדון, הם עדיין מתמסרים לגעגועים. אבל עכשיו זה סופי. אין סיכוי לראות את מסי בקאמפ נואו המודרני, והוא אפילו לא יגיע לביקור על תקן יריב כי מיאמי נמצאת ביבשת אחרת. אולי יארגנו מתישהו משחק הוקרה, אבל זה לא אותו דבר. אפילו לא קרוב.
ובינתיים, דווקא ניימאר משתוקק לחזור. עבור אוהדים רבים, מדובר בסדין אדום, כי הברזילאי עזב את ברצלונה ביוזמתו, כמעט בטריקת דלת. הוא פירק את השלישייה המופלאה עם מסי ולואיס סוארס כי רצה לזהור לבדו בקבוצה אחרת – ומבחינה תדמיתית זה ממש לא השתלם לו. שש שנים בזבז הכוכב בסן ז'רמן, חשבון הבנק שלו לא סבל וסגנון החיים היה כיפי ומשוחרר, אבל ככדורגלן הוא הלך ונסוג – עד כדי כך שצ'אבי הסביר לאוסמן דמבלה את הסכנה הכרוכה בניסיון ללכת בעקבותיו של הברזילאי כאשר ניסה לשכנע את הצרפתי להישאר במדי הבלאוגרנה.
ניימאר במדי ברצלונה, משתוקק לחזור (רויטרס)החזרתו של ניימאר דווקא בקיץ שבו לא הצליחה ברצלונה להחזיר את מסי רק תדגיש את עוצמת הפספוס, וכולם מבינים זאת היטב. צ'אבי מתנגד נחרצות למהלך גם כי הוא יפר את האיזון בחדר ההלבשה, ואפילו העיסוק בו לקראת פתיחת העונה עלול להזיק. זה בכלל לא היה בתוכניות, אבל תופס כעת את סדר היום בעיתוי בעייתי – ויש תחושה כי ברצלונה לא מסוגלת ליישם את התוכניות.
קחו, למשל, את העזיבה של דמבלה. היא התרחשה באופן לא צפוי, בניגוד מוחלט לתוכניותיו של המאמן שעשה את המקסימום על מנת לקדם את הצרפתי – והדגיש זאת מיומו הראשון בתפקיד בשלהי 2021. הקיצוני, שנמצא לשם שינוי בכשירות מלאה, השתתף בתחילת מחנה האימונים ואפילו הבקיע מול ריאל מדריד, היה אמור להיות על המגרש במחזור הפתיחה באצטדיונה של חטאפה (22:30, שידור חי בערוץ ONE). במקום זאת, הוא נודד היישר לקטארים, ויש צורך למלא את מקומו.
מזל שנער הפלא, לאמין ימאל, הגיע בזמן כדי לעשות כותרות חיוביות במפגש הידידות מול טוטנהאם ביום שלישי. ביצועיו של הכישרון שרק חגג זה עתה יום הולדת 16, הקסימו וכבשו את הלב – והציפיות האמירו בהתאם. וכה כתב הפרשן חאבי מיגל: "ההופעה שהעניק לנו לאמין ימאל בגביע גאמפר הייתה הטובה ביותר מאז זו של מסי מול יובנטוס לפני שנים רבות". כן, שוב חזרנו למסי. אי אפשר לברוח ממנו. הילד ממש לא היה זקוק להשוואה הזו, אבל הוא לא יוכל לברוח ממנה. לו רק הפרעוש היה שם בכבודו ובעצמו, זה היה נמנע אוטומטית.
לאמין ימאל, מזל שהוא הגיע בזמן (הטוויטר של ברצלונה)בינתיים, הפעולות של בארסה בשוק ההעברות מוגבלות. ההחתמה של אילקאי גונדואן מבטיחה לא מעט שערים מהקישור, וזה קריטי לקבוצה שסבלה מהיעדר מחץ גם בעונת האליפות, אבל היא לא מלהיבה במיוחד. אוריול רומאו חזר הביתה אחרי 13 שנה על מנת להיכנס לנעליים הענקיות שהותיר בוסקטס, אבל גם הוא לא מצית את הדמיון. איניגו מרטינס הוא בלם נהדר, אבל נכנס למועדון בשקט מופתי, והאוהדים בקושי שמו לב לקיומו. לא היה רכש סטייל רוברט לבנדובסקי שישכיח את הפיאסקו בגזרת מסי, ולכן המפלה הזו צורמת דווקא יותר עם כל יום שעובר. וזו התחושה איתה מתחילה ברצלונה את העונה, שבה היא אמורה להגן על הכתר.
אם הכל יתחיל ברגל ימין, ייתכן שהצל של מסי ייעלם בהדרגה, גם אם זה ייקח זמן. ואולם, אם פתיחת העונה תהיה חלשה מהציפיות, הגעגועים יהפכו לבלתי נסבלים. זו תהיה עונה קצת משונה בכל מקרה, באצטדיון שמרגיש זר ומזוהה מאוד עם היריבה העירונית אספניול. וכל שער של מסי מעבר לאוקיאנוס האטלנטי יגרום לה להרגיש מוזרה יותר ויותר.
יורש למסי: ההצגה המדהימה של לאמין ימאל