יובל גבאי ז"ל הוקפץ ב-7 באוקטובר למילואים בשומרון. הוא לא היסס לרגע ועלה על מדים, בזמן שהוריו ישבו בממ"ד בקיבוץ רעים וחששו לחייהם כאשר מחבלי חמאס פלשו לאזור עוטף עזה. בדרכו לבסיס, הוא נפל בקרב מול מחבלים.
מאז אותו היום הארור, החיים בעוטף עזה השתנו. יובל ז"ל הובא למנוחות ברעים, אבל משפחתו עברה לתל אביב למגורים זמניים והתקבלה בחום על ידי הפועל תל אביב. כעת, אביו ואחותו פגשו את גיל בני וסיפרו עליו במסגרת פרויקט "אוהד לנצח" ב-ONE ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
משפחתו ממשיכה את דרכו של יובל ז"ל ביציע"הוא חסר אבל הנחמה היחידה היא שזכינו בו ל-35 שנה", אמר אביו שבתאי גבאי. "יובל התגייס למחנה עופר ובדרך ליישוב איתמר, הוא נורה ברכבו הפרטי. אני ואשתי היינו בממ"ד 12 שעות עם סכין ביד ב-7 באוקטובר, יובל כתב לנו 'תשמרו על עצמכם ואני מצטער שאני לא יכול לבוא לעזור לכם'. הכל צף ועולה ביום הזיכרון, אבל אני בחרתי בחיים. מאז אנחנו חיים דרכו והתחברתי לאוהדים ולקבוצה, זה מה שקושר אותי ליובל".
אחותו יעל הוסיפה: "הוא היה מתנדב בעמותת כלבים ואימצתי כלבה שהוא חלם שמישהו יאמץ, כך שהגשמתי לו את החלום הזה. אהבתי יותר כדורגל, אבל בעקבות יובל עכשיו גם אני נכנסתי לכדורסל. אני מרגישה אותו איתי כשאני מעודדת וקופצת ביציע".
גיל בני אמר למשפחה: "לקחנו על עצמנו לנסות לשמח כמה שיותר את מי שעברו את הזוועות הללו. אני תמיד אסתכל אליכם ליציע ואשמח אם אראה אתכם שם, כי עכשיו הכדורסל מקבל משמעות הרבה יותר גדולה. אנחנו משחקים ונלחמים בשביל יובל שלכם ובשביל הרבה אוהדים נוספים, זה נתן משמעות גדולה לספורט ולחיים שלנו בכלל. נישאר ביחד ואני מקווה שנדע ימים טובים יותר".
שבתאי ציין: "קשה לנו. עד שלא יחזרו כל החטופים ולא יהיה פתרון אמיתי לאזור שלנו, יהיה קשה לחגוג עצמאות. אומנם נציין שנה נוספת למדינה, אבל שום דבר לא יהיה שלם". השחקן השיב: "המדינה שלנו כרגע לא באמת שמחה וייקח לה עוד הרבה זמן עד שהיא תחזור להיות שמחה".