ג’יבריל סיסה, אקס ליברפול ונבחרת צרפת, נחת היום (שני), בישראל ללא קשר לעולם הכדורגל. סיסה בן ה-37 יתקלט הערב החל מ-23:00 במועדון הלייטהאוס התל-אביבי במסגרת הקריירה השנייה שהוא מפתח, זאת כמה ימים בלבד לאחר שחתם בתחנה ה-13 בקריירה שלו, ויצ'נזה מהליגה האיטלקית השלישית.
רגע לפני המסיבה הערב, סיסה העניק ראיון ל-ONE, על מוסיקה, כדורגל, הקריירה המפוספסת שלו, התדמית הבעייתית, התסרוקות הבלתי נשכחות, נבחרת צרפת אלופת העולם וגם על ליברפול.
אחד על אחד עם ג׳בריל סיסהג'יבריל, ברוך הבא לישראל. הגעת לכאן דווקא לא ככדורגלן, אלא בתור די ג'יי.
"תודה, אני שמח להיות פה. התחלתי לתקלט בגיל 14, זאת תמיד הייתה התשוקה השנייה שלי. עכשיו אני מתקלט כבר שלוש-ארבע שנים ואני שמח מאוד על זה. ישראל זה מקום נהדר לתקלט בו. זה תמיד חם, תמיד קיץ, אנשים נחמדים. סגרנו את זה כבר לפני כמה שבועות דרך שני חברים שלי מפאריס. הכל הלך חלק".
איפה אתה מתקלט ברוב הזמן? מה כבר הספקת לשמוע על הבליינים הישראלים?
"אני מסתובב באירופה, בצרפת, בלגיה ושוויץ. ניסיתי למצוא רקע על הישראלים ועל המועדון שאני מגיע אליו, אני כבר לא יכול לחכות להגיע לשם. שמעתי שאוהבים פה לצאת ולרקוד וזה הסגנון שאני מנגן, מוסיקה כללית".
איך יצא שהגעת לפה? על מה שמעת יותר? על הכדורגל או על המסיבות בתל אביב?
"אני קודם כל כדורגלן, רק אחר כך די ג'יי. אני פה בגלל הכדורגל, כמו כל דבר בחיים. אם אני עושה עוד דברים, זה בזכות המשחק".
ג’יבריל סיסה עם מעריץ (רדאד ג'בארה)חתמת בווי'צנזה מהליגה האיטלקית השלישית, יש לך עדיין מוטיבציה לשחק כדורגל?
"זה יותר לשחק בשביל חברים. שני צרפתים שאני מכיר קנו את המועדון. סיימתי את העונה האחרונה בשווייץ, רציתי לפרוש, אבל חלק בלב שלי לא היה מוכן להפסיק. הם התקשרו אליי, אני מכיר אותם ואת הפרויקט, רציתי להגיע. אין לי הרבה זמן לתת, אז מצאנו סידור שכולם מרוצים ממנו. אני בבית באמצע השבוע ומגיע למשחקים בסופי שבוע. זה ווין ווין".
יש לך עדיין תשוקה אחרי שהגעת לתחנה 13 בקריירה, עדיין רעב לכדורגל?
"כן בטח, כשאני עושה משהו אני עושה אותו עד הסוף ואין קשר לכסף. לא חתמתי בוויצ'נזה בשביל כסף. זה פרויקט. אני יכול לשחק, רוצה לעזור לקבוצה. מה שחשוב יותר הוא שיש לי זמן למשפחה שלי ולדברים אחרים. זאת עסקה טובה".
ג’יבריל סיסה נהנה מהשמש התל אביבית (רדאד ג'בארה)יש שיגידו שכבר הפסקת לספור כמה מועדונים עברת.
"זה הכדורגל. לפעמים אתה נראה טוב, לפעמים פחות טוב. שיחקתי כבר ב-12 מועדונים, הייתי רוצה להיות שחקן של מועדון אחד. אבל ככה זה. לפחות ראיתי כמה מדינות ותרבויות, סגנונות שונים של כדורגל. זה דבר טוב לטייל בעולם, אבל כן יש אנשים שאומרים שאני לא יציב, אבל זה נכון. עברתי מועדונים כי הייתי טוב ורצו אותי כל פעם, או שלא הייתי לא טוב ולא רצו אותי, זהו".
אז מה הסיבה שלג'יבריל סיסה יש כזאת קריירה. אם אתה יציב, אז מה הבעיה בעצם?
"שוב, לפעמים זה כי אתה טוב או לא טוב, לפעמים זה פציעות. זה מה שלקח אותי למארסיי, ללאציו, לליברפול. לפעמים אתה לא משחק מספיק במקומות האלה, אז אתה צריך לעבור למקומות פחות גדולים, לזרוח מחדש כדי לחזור לרמות הגבוהות. בכדורגל יש הרבה בעיות, אין מה לעשות. אם להיות כנה, לא ממש אכפת לי ממה שאומרים עליי בעולם. מי שמכיר אותי יודע שאני בן אדם רציני. כשאני עושה משהו, אני עושה אותו עד הסוף".
ג’יבריל סיסה (רדאד ג'בארה)גם עם התסרוקות הלכת עד הסוף, זה לא הוסיף לך לתדמית.
"כן, אני לא משחק כדורגל עם השיער שלי, שיחקתי עם הרגליים שלי. מי שאומר שאני לא יציב, אני מראה לו את הגביעים שלי ואת הגולים שלי".
עכשיו תוכל לומר שאתה בן אדם רציני, עם תספורת די רגועה יחסית לעצמך.
"לא שופטים בן אדם לפי קעקועים או שיער. מי ששופט ככה, לא אענה לו ולא אדבר איתו. הוא לא רציני. לא מסתכלים על בן אדם ואומרים אם הוא רציני או לא. אנשים כאלה מבזבזים לי את הזמן".
מה הפספוס הכי גדול בקריירה שלך?
"מונדיאל 2006. נפצעתי יום לפני שהיינו אומרים להמריא לגרמניה, שברתי את הרגל. הייתי בתקופה מצוינת, כבשתי הרבה שערים. הפציעה קרתה פשוט ככה. צריך להיות חזק כדי לחזור כמה שיותר מהר. הייתי חזק מנטלית וזה מה שעשיתי".
ג'יבריל סיסה והשיער הבלתי נשכח (רויטרס)סיסה, שפרץ בליגה הצרפתית במדי אוקזר עם 70 גולים ב-128 הופעות, עבר לליברפול ב-2004 תמורת סכום שיא דאז של 14.5 מיליון ליש"ט. מאז, הוא הספיק לעבור לשתף פעולה עם טל בן חיים בסנדרלנד, לשחק בלאציו, מארסיי, פנאתינייקוס, קווינס פארק ריינג'רס, אל ג'ארפה, קובאן קרסנודאר, באסטיה, סיינט פיירוז, ייברדון והשבוע חתם בוויצ'נזה.
שילמו עליך ב-2004 סכום גדול מאוד והגעת לליברפול. כמה היית שווה בשוק ההעברות המשוגע של היום?
"היום הייתי שווה הרבה מאוד כסף. כשאני רואה סכומים מסוימים, אני אומר לעצמי כמה הייתי מרוויח כי אז הייתי יותר טוב מאלה. זה ממש משוגע. זה קצת עצוב, אנחנו חיים בתקופה שזה הרשתות החברתיות שולטות בעולם. יש אולי ארבעה או חמישה שחקנים בעולם ששווים יותר מ-100 מיליון והסכומים כבר עברו את זה מזמן. זה מוגזם. השיווק הולך ומתקדם. זה עצוב גם וזה לא ישתנה".
ג'יבריל סיסה בלייטהאוס (מערכת ONE)חבריך הצרפתים זכו במונדיאל, קשה לך שלא הובלת בעצמך את הנבחרת כמו שציפית?
"היו לי את הצ'אנסים שלי, כולם קיבלו. אני לא מקנא, אני לא בן אדם כזה. אני קיבלתי, הם קיבלו ועוד 20 שנה יקבלו ילדים אחרים את ההזדמנות. אני שמח בשבילם. אני מכיר אותם כילדים והיום הם גברים. מכיר את סטיב מנדנדה, אלפונס אראולה, פול פוגבה, אנטואן גריזמן, מכיר לא מעט. הם היו ילדים צעירים כשאני שיחקתי בנבחרת. הם היו ילדים וטוב לראות אותם היום כמלכים".
איך אתה מסביר את הדומיננטיות של צרפת בייצור שחקנים?
"בשבילי אנחנו הכי טובים, יש לנו את השיטה הכי טובה לגדל. זה ככה שנים וזה יישאר ככה. עוד מלפני שנולדתי וזה לא ייעצר. ראיתי ילדים, יש לי ילדים. האחיין שלי חתם במארסיי והוא רק בן 14, הילדים שלי בני 10 ו-12 והם משחקים בליברפול. צרפת תייצר עוד גריזמנים ופוגבאים וזידאנים".
הזכרת את ליברפול, אתה חושב שהקבוצה הזאת של יורגן קלופ תוכל לקחת אליפות?
"אני חושב שכן. יש להם סיכוי טוב אחרי שהם הגיעו לגמר ליגת האלופות. הם לא עצובים, הם חזקים וממשיכים להילחם".
שיחקת מול ישראל בעבר.
"כן, אבל זה היה באיטליה בגלל המצב הבטחוני כאן".
יש לך עוד קשר ישראלי.
"אני לא מכיר אישית את יוסי בניון, אבל שיחקתי מולו הרבה. כשאני עזבתי את ליברפול, הוא הגיע. שיחקתי עם בן חיים כמושאל בסנדרלנד. בחור טוב מאוד. תגיד לו שיבוא היום ללייטהאוס, נראה אותו. אשמח לראות אותו".